אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן נא

סימן נ

שכירת עכו"ם לעבוד במרחץ בשבת ו' אדר תשל"ד. מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג מוהר"ר שלמה אליהו מילער שליט"א ר"מ דכולל אברכים דטאראנטא.

והנה בדבר קושית כתר"ה ממה שסובר המג"א בסימן רמ"ג סק"ב דבמרחץ אסור מדינא לשכור לו עכו"ם לעבוד כל השנה ושיטול היהודי כל הריוח מכל השבתות דהא היהודי מרויח במה שהעכו"ם עושה בשבת וליכא למימר אדעתא דנפשיה עביד דהא אף אם לא יעשה העכו"ם בשבת יצטרך לשלם לו, ולמה שכתבתי שהיתר דאריסות הוא משום דהנכרי הוא הבעלים על המלאכה הרי יש להתיר גם במרחץ מדינא, הנה ודאי הוא טעם גדול להתיר ומפני זה איכא חולקים על מהרי"א דהוא הטור להגירסא הילכך מותר בקבלנות כדפי' הב"י והב"ח פוסק כן, ולא חיישי למה שהישראל מרויח במרחץ ורחים שלכאורה יקשה הטעם בזה דמ"ש משכיר יום שאסור, אבל הוא מטעם דבארתי.

אבל המג"א דבמרחץ שהוא ריוח ממלאכה שנעשה דוקא מהיום שבאו רוחצים והם באים בשבת ולא שייך שיביאם קודם השבת ביום אחר, נמצא שליכא לישראל והשומר שבת בהכרח במסחר היסק מרחץ הריוח מכל אלו שהיו באין למרחץ זה לרחוץ אלא רק מאלו שבאין בימי החול שלכן גם מהבעלות של נכרי סובר שלא שייך שיהיה הריוח של הישראל שאיך יהיה לו ע"י בעלות הנכרי בהמלאכה יותר ריוח מכפי שהיה הוא בעצמן בעלים, דלכן בהכרח אם רוצה שיהיו לו גם הריוח ממה שירחצו בשבתות צריך שהנכרי יהא שלוחו של הישראל לעבוד עבורו גם בשבת, שזה הא אסור ואין היתר במרחץ אלא כשנוטל חלק בהריוח שאדעתא דנפשיה קאעביד והישראל ממילא נהנה. אבל בשדה שבעצם אפשר שלא יזדמן כלל שלא יוכלו לעבוד כל העבודות שצריך להשדה בשבת ונמצא שהפירות מהשדה שייך שיהיה להישראל, שלכן שייך שיהיו לו גם כשהנכרי הוא בעלים על העבודה ואף שנזדמן שהיתה איזה עבודה שלא היה אפשר לעשותה בחול מחמת ריבוי גשמים וכדומה הרי להנכרי בעל העבודה נזדמן זה ולא להישראל שאינו בעל העבודה, ואף אם נזדמן שהיה שנה דלכל סביבותיו לא היה אפשר לעבוד כל העבודות בימי החול, דרובא דרובא לא היה שייך לידע זה דלא כולי עלמא עובדין בזמן אחד שא"כ היה איזה יום שהיה אפשר לעבוד גם בימי החול, אבל אולי אפשר ליארע גם שנה כזו שהיה מקום לומר דאיגלאי שלהישראל לא היה אפשר שיצמחו לו הפירות שא"כ יהיה אסור ליקח הפירות שבא מעבודת הנכרי בשבת, דהא עכ"פ לא יתבטל בעלות המלאכות שנעשה על הנכרי בשביל דבר שלא מצוי כזה דכה"ג בעניני דיני ממון לא היה נתבטל הקנין, לא נבטל זה גם בעניני איסור לומר שאיגלא מלתא שלא היה יכול למסור בעלות המלאכה לצמיחת פירות להנכרי דכיון שנמסר להנכרי הבעלות בשעה שהיה לישראל בעלות לצמיחת פירות לא נתבטל בשביל אינו מצוי כזה, וגם הא אפשר דהגזירה להיות כן נעשה בשמים אחר שכבר נעשה הנכרי בעלים על המלאכה ולא איגלאי כלל שנגזר זה עוד קודם שנעשה הנכרי אריס, לכן מותר בשדה גם כששכרו במעות וכל הפירות יהיו של בעל השדה. ולשון שאם לא יעשה בשבת יעשה שכתב המג"א וכן הוא לשון מהרי"א שאע"פ שלא יעשה מלאכה בשבת ישלים ביום אחר אין הכוונה ליכולת הנכרי אלא לענין עצם המלאכה שבשדה שאפשר לא יצטרכו לעבוד בזה בשבת כדכתבתי לעיל לטעם זה.

וא"כ בעובדא זו שהישראל קונה העסק שהמלאכה הוא של הנכרים וכן נשאר אף אחר שיקנה והוא עסק שמצד המלאכה אפשר לסגור העסק ביום אחד בשבוע ורק שהנכרים שבעלות המלאכה הוא שלהם רוצים לעבוד בשבת ולסגור ביום אחר הרי ודאי ששייך להיות הריוח של כל העסק של הישראל שלכן שייך שימסור בעלות דהמלאכה לנכרי בעד שכר קצוב ולקבל כל ריוח כדכתבתי ועוד נראה דבאופן כזה שהעסק הוא של נכרי והנכרי מוכר לישראל באופן שהוא יעבוד גם אח"כ כמתחלה בעד שכר קצוב יש טעם גדול להתיר אף במרחץ מאחר דהישראל לא קנה כלל את המלאכה שיהיה הוא הבעלים, אלא בעלות על המלאכה נשאר להנכרי המוכר את המרחץ שלו.

ולכן בעסק זה שהוא של הנכרים ויהשראל קונה מאתם בתנאי להשאיר את כל מלאכת העסק להנכרים כמתחלה שבאופן כזה אף אם היה העסק כהא דמרחץ נמי היה טעם גדול להתיר.

ובזה אני גומר בברכה שיעשה לנו השי"ת נסים ונפלאות כאשר עשה לאבותינו בימים האלו ולחג כשר ושמח. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה