אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן נ

סימן מט

בענין זמן ק"ש בערבית בע"ה י"ז אדר תשל"ג.

[ענף א']. ראיתי לברר בזה קצת הענין בריש מס' ברכות בזמן ק"ש דערבית.

הנה אי' בריש ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ואמר בגמ' שהוא מצאת הכוכבים ומלתא אגב אורחיה קמ"ל דכפרה לא מעכבא. והוא תמוה הא אף אם כפרה מעכבה נמי אין רשאין לאכול ביום כדאיתא בזבחים ר"פ טב"י (צ"ח ע"ב) טבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקין בקדשים לאכול לערב וא"כ לא שמעינן ממתני' דכפרה לא מעכבא מזה שאז זמן ק"ש של ערבית דאולי כפרה מעכבא ובעי עוד הערב שמש אחר הכפרה כמתני' דזבחים לענין קדשים ונכנסין לאכול בתרומתן אחר הכפרה בזמן ק"ש של ערבית. ואף שא"א זה בתרומה דהאמת הוא דכפרה לא מעכבה כמתני' פי"ד מ"ג דנגעים עכ"פ הא לא שמעינן זה ממתני' דכאן. והנה אם נימא בטעם שאסור מחוסר כפורים לאכול קדשים עד הערב משום דבעי טבילה מדרבנן בעי גם הערב שמש דכעין דאורייתא תקון כדרצו התוס' לומר שם ד"ה טב"י ובחגיגה דף כ"א ע"א ד"ה האונן ניחא משום דאינו שייך זה בתרומה דטבילת מחוסר כפורים הוא מטעם היסח הדעת שהוא מחומרי הקדש מתרומה וא"כ אף אם היתה כפרה מעכבא לתרומה מ"מ לא הי' בעי טבילה והי' מותר מיד אחר הכפרה ולכן כשתנן במתני' דזמן ק"ש ש"ע הוא בעת היתר אכילת תרומה ש"מ שכפרה לא מעכבא. אבל להטעם שמסקי התוס' מחמת דעדיין לא ידעי דהוקרב הקן עד הערב שאז בודאי הקריבו שחזקה שאין ב"ד של כהנים מתעצלין ואף לאחר הקרבת התמיד יש לחוש שמא עדיין לא הקריבו כיון שאין למזבח אלא דמה עיי"ש א"כ אף בתרומה הי' שייך זה וא"כ קשה איך שמעינן ממתני' דכפרה לא מעכבא.

עוד קשה ביותר דגם עיקר דין דזמן ק"ש לא ידעינן לפ"ז דהא לטעם התוס' מותר לאכול מחו"כ בקדשים משעת שקיעה דאחר שקיעה א"א להקריב דדם נפסל בתחלת שקיעה כדאיתא בזבחים דף נ"ו ע"א בתוד"ה מנין וא"כ אולי כפרה מעכבא ואסור לאכול תרומה עד שקיעת החמה של אחר כפרה והוי זמן ק"ש משקיעה ואולי כפרה לא מעכבא ואסור לאכול רק עד צאת הכוכבים קודם כפרה והוי זמן ק"ש מ צאת הכוכבים ונמצא שממתני' לא נוכל לידע לא הדין דכפרה לא מעכבא ולא דין דזמן ק"ש. וניחא לפ"ז הברייתא שמסקא סימן לדבר צאת הכוכבים דעתה ידעינן גם דכפרה לא מעכבא דאם מעכבא הא מותר לאכול תרומה משקיעה ומטעם זה הזכירה הברייתא צאת הכוכבים כדי שלא לטעות בתרוייהו כדהקשתי. אבל מתני' דלא הזכירה צאת הכוכבים קשה.

והנה בדף ח' ע"ב איתא תרי ברייתות אליבא דרשב"י שבברייתא ראשונה אמר שאחר עמוד השחר ליליא הוא ויוצא אז בק"ש של יום משום דאיכא אינשי דקיימי בההוא שעתא ופרש"י הלכך זמן ק"ש דיום הוא דגבי ק"ש ובקומך כתיב והא קיימי ובברייתא שני' אמר דאחר עמוד השחר יממא הוא ויוצא אז בק"ש של לילה משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא ופרש"י וקרינא בי' ובשכבך ועיין בתוס' שכתבו שפליגי דלל"ק אינו יוצא אחר עלות השחר בקריאת שמע דערבית אף שהוא לילה דמחמת דאיכא דקיימי קרינן ובקומך ולא ובשכבך ול"ב סובר דאינו יוצא של יום אף שהוא יום דמחמת דאיכא דגנו קרינן ובשכבך ולא ובקומך. וצריך להבין מחלקותם בזה דמאחר דאיכא אינשי דקיימי וגנו בההיא שעתא מ"ט אזיל ל"ק בתר אינשי דקיימי ול"ב בתר הני דגנו.

[ענף ב']. והנלע"ד דהנה הכ"מ בפ"א מק"ש הי"ג הקשה מ"ט ק"ש של ערבית זמנה כל הלילה דבשכבך פירושו כ"ז ששוכבים שהוא כל הלילה ושל שחרית זמנה רק עד ג' שעות ולמה לא נאמר ובקומך כ"ז שבני אדם קמים שהוא כל היום ורוצה לומר דאה"נ מדאורייתא והזמן ק"ש הוא רק מדרבנן. אבל הט"ז בסי' נ"ח סק"ד והמג"א שם סק"ז תירצו דקימה לא שייך על כל היום רק אזמן שקמים ממטתם ואח"כ מקרי ישיבה או עמידה אבל שכיבה פירושו מה ששוכב על מיטתו והוא כל הלילה. ולפ"ז שחלוק פי' דשכיבה מפי' דקימה יש להבין מחלקותם דקימה ממטה שמקרי רק בעת שקמים הוא בעת שמתחילין לקום שזה שוכב וזה קם עד שנגמר הקימה לכל והוא רק עד ג' שעות מחמת שיש עוד מאחרין עד הנה כגון בני מלכים ולא נוכל לקרות שכבר גמר זמן הקימה מאחר שעדיין ישנם בטלנים ומפונקים שצריכין לקום אף שהן יחידים. ושכיבה שהוא ההיפוך שמקרי דוקא בעת ששוכבים כבר כפירוש ישיבה ועמידה ביום שייך לקרא כל העת שצריך לשכב ולכן מע"ה עד הנץ שאף שהרוב שוכבים עדיין ויש דקיימי סובר ל"ק דא"א לקרא שם שכיבה אף שהם הרוב דהא כבר מתחילין לקום דאף בקימת יחידים בהתחלה נקרא קימה כמו הגמר דנמשך עד ג"ש מחמת יחידים כיון דכל שם קימה הוא מחמת שזה קם וזה שוכב אין שייך להשגיח על הרוב. ושכיבה לא מקרי כיון שמתחילין לקום ואם הי' השוכב ניעור ג"כ הי' קם דעת קימה הוא ולכן לא מקרי שכיבה רק בעת שעדיין שוכבים כולם שאז צריך לשכב ואף אם הי' ניעור הי' שוכב אבל לא כשיש קמים שרואין אנו מזה שכבר צריך לקום. ול"ב סובר דמעוט הקמים אין משנים שם שכיבה מאחר דהרוב שוכבים עדיין ול"ד לגמר דנמשך עד ג"ש מחמת יחידים דהכא שם שכיבה מבטל עדיין שם קימה ולא נקרא קימה אלא כשיש דבר הניכר שקמים אף אם אינן הרוב אבל לא באיזה יחידים שקמים.

והנה מחלוקת התנאים בריש המס' אם קריאת שמע של ערבית זמנה משקיעה או מצאת הכוכבים צריך לומר ג"כ הטעם שמשקיעה עד צאת הכוכבים איכא דשכבי ולכן פליגי דזה אזיל בתר השוכבים וזה אזיל בתר היושבים עדיין. וכשנעיין איך ידברו הני תרי לישני דרשב"י בהתחלת זמן ק"ש ש"ע הנה לל"ק ודאי הוא מ צאת הכוכבים כיון דבשקיעה עדיין אין שוכבים כולם וכ"ש הוא מבבקר דהתם אף שכבר שוכבים והם הרוב נבטל בהקמים שם שכיבה כ"ש בערב דעדיין לא שכבו ולא הי' עדיין שם שכיבה עליהם וגם הם המעוט שאינו נקרא שכיבה והוי לדידיה זמן ק"ש מ צאת הכוכבים. ולל"ב יש להסתפק או מ צאת הכוכבים מחמת שאין הרוב שוכבים או משקיעה דאפשר שהוא סובר ההיפך דשכיבה מקרי אף במעוט שוכבים משום טעם הרמב"ן במלחמות כיון דאפקי' רחמנא בלשון יחיד עיי"ש, וכ"כ הוי בשם קימה בבקר ויוצא לל"ב תרוייהו קודם הנץ כלשון ב' דתוס'. או שיחלק דבבקר שיש תרוייהו משגחינן בתר הרוב ולא יצא אלא בשל לילה ובערב שיש רק דערבית משגחינן בתר שכיבה לבד והוי זמנה משקיעה והנכון שאף לדידי' יהי' מ צאת הכוכבים.

והנה כ"ז לרבנן דזמן ק"ש ש"ע הוא כל הלילה אבל לר"א דסובר עד האשמורה הראשונה משום דסובר דבשכבך פירושו זמן התחלת שכיבה שבנ"א הולכים לשכב זה קודם וזה מאוחר כדפרש"י בדף ג' ע"א בד"ה לאו הוא להיפוך לל"ק משקיעה דהא שכיבה לר"א הוא כמו קימה לרבנן ומאחר שבקימה אף במעוט מקרי קימה כ"כ בשכיבה לר"א מקרי שכיבה אף במעוט שוכבים ונחשב התחלת זמן שהולכים לשכב. ולל"ב הוי לר"א מ צאת הכוכבים דבמעוט שוכבים לא הוי שם שכיבה אלא בדבר הניכר כמו קימה לרבנן שלדידי' הוא דוקא בקימה הניכרת ולא בשכיבת איזה בנ"א. ונמצא שלרבנן לל"ק מוכרח לומר מ צאת הכוכבים וגם לל"ב יותר נוטה מ צאת הכוכבים ולר"א הוי לל"ק משקיעה ולל"ב מ צאת הכוכבים. וי"ל שזהו ב' התירוצים שבגמ' ריש דף ג' דתירוץ תרי תנאי אליבא דר"א הוא אליבא דל"ב דמוכרח לומר לר"א דמתני' מ צאת הכוכבים דלא כר"א דברייתא ולל"ק מוכרח לומר כהאב"א שרישא לאו ר"א היא דאף ר"א דמתני' מוכרח לסבור משקיעה כר"ע דברייתא. נמצא לפ"מ שבארתי דמתני' דמסקא גם דין דסוף זמן ק"ש שלרבנן כל הלילה מוכרחין לומר לדידהו אליבא דל"ק דהתחלת זמן ק"ש מ צאת הכוכבים והוי כמפורש במתני' צאת הכוכבים ולר"א שבמתני' מוכרחין לומר לל"ב שהוא מ צאת הכוכבים. וא"כ שהוא כמפורש במתני' צאת הכוכבים שזה א"א לומר שהוא אחר הכפרה דאז היו אוכלין משקיעה א"כ בע"כ צ"ל שכפרה לא מעכבא ולכן הוי זמן אכילתן מ צאת הכוכבים והוי ההוכחה ממתני' כמו מברייתא שמפורש בה צאת הכוכבים כדבארתי והברייתא שלא נקטה סוף זמן ק"ש הוצרכה לכתוב צאת הכוכבים בפירוש. משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה