אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן כו
מכירת ביהכ"נ שיש בו גם מקוה טהרה ונשארו בו עדיין מתפללים ב"ה כ' כסלו תשל"ה.
הנה בדבר בית הכנסת באיזה עיר אשר רבים מהם מחמת שינוי האנשים הגרים בסביבות ביהכ"נ יצאו למקומות אחרים ועשו להם מנינים במקומות שנתיישבו שם שהוא בשני מקומות, ועדיין ישנם מתפללים מהדרים עדיין בסביבות ביהכ"נ יותר מארבעים איש, ואלו שיצאו למקומות האחרים שהם הרוב גדול רוצים למכור ביהכ"נ זה ולחלק בין שני המקומות לצורך בניני בתי כנסיות ולבנות כאן מקום קטן הראוי לפי סך המתפללים בכאן, ואלו שנשארו כאן ועוד איזה אנשים אין רוצים למכור, וגם המקוה טהרה הוא בכאן ויהיה זה קלקול גדול להמקוה להמעיט ח"ו הבאות להטביל ושאלו חות דעתי ואחרי ששמעתי כל הדברים משני הצדדין ואחר העיון יצא ממני שכל זמן שיש שם מתפללים בסך כזה ואפילו בפחות אין רשאין למכור ובפרט שנמצאת שם המקוה, ובדבר שטוענים שאי אפשר להשיג ההוצאות הגדולות שצריך להוציא על ביהכ"נ גדול כזה והם שיצאו משם אין מחוייבין לעזור בזה מאחר שהם אין נהנים מביהכ"נ זה, הנה אף שצדקו בזה שאין לחייבם בדין להוצאת כל מה שצריך להאפשרות להתפלל שם אבל הא איכא גם הוצאה שצריכין להוציא כדי שישמר הביהכ"נ שלא יתקלקל ושלא יחריבוהו המזיקים בראותם בית בלא תושבים לפי חשבון זה מאחר שרוצים בקיום הבנין צריכים לעזור גם מן הדין, ומצד החסד ודאי יש להם לעזור גם בכל ההוצאה וגם ליהוי ידוע שאף שכולם יסכימו למכור אין רשאין למכור לבית תפלה של נכרים, וממילא לא שייך לומר עתה שום דבר בענין חלוקת הכספים לכשימכר מאחר שאינו נמכר עתה. משה פיינשטיין.