אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן כה

סימן כד

ביאור שאלת משה ואמרו לי מה שמו ותשובת הקב"ה בע"ה ח' טבת תש"מ.

הנה אף שודאי לא לפנינו לדרוש בענין השמות של הקב"ה, אבל התורה שבכתב שנתנה לכל אחד להתעסק בו ונתחייבנו ללמוד כל התורה - במשך כל שנה ושנה שללמוד עם תורה שבעל פה כדי להבין ולידע בבאור הברור כל דבר ודבר הלא אף גדולי עולם אפילו מדורות קדמוני הקדמונים לא יספיקו ללמוד אפילו בכמה שנים, ונמצא שנתחייבנו לידע התורה גם בבאור קל שאותו באור יכולים להבין כל בני ישראל ויכולין ללמדו גם בשנה אחת ואותו באור גם הגדולים מכל הדורות מחוייבין לידע וגם יש באור בזה גם בהשמות שמשה תבע שצריך להודיע לכל ישראל וזה יש לבאר, כי לכאורה לא מובן שעל בקשת משה ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם השיב השי"ת בשני מאמרות, מאמר ראשון אהי - ה אשר אהי - ה ובמאמר שני בפסוק זה עצמו כה תאמר לבני ישראל אהי - ה שלחני אליכם ויותר לא הוזכר שם זה בתורה, וגם לא הוזכר על הגאולה אלא על השליחות דהרי מיד כתוב ויאמר עוד אלקים כה תאמר ד' אלקי אבותיכם שלחני אליכם ולמדו איך נכתב ואיך נקרא וצוהו לאסוף את זקני ישראל ולומר להם עוד בשם ד' אלקי אבותיכם פקוד פקדתי וכל ענין הגאולה ואח"כ כל התורה כולה, וצריך לומר דהנה זה ודאי שאף שכל יחיד ויחיד בכל מקום שנמצא הוא תחת השגחת השי"ת לפי מעשיו ועושה עמו כל הטובות שעושה עמו, אבל ענין הגאולה לא הי' זה רק ענין להטיב עמם להסיר מהם השעבוד וליתן להם מכל הטוב כי זה היה אפשר גם שיעשה השי"ת במצרים, שיתן דעה בלב פרעה ושריו שמעתה יתחילו אדרבה לכבדם כמו שהיו מכובדים ולא חסר להם כל דבר כל זמן שחי יוסף והשבטים ועוד יותר, אבל עיקר הגאולה הבינו כבר כל ישראל שצריך להגאל מכל דרך האומות שמתנהגים רק לפי תאותיהם ומדותיהם הרעים, אלא בדרך אחר לגמרי שילמדם השי"ת כאשר עשה תיכף בנתינת התורה שלזה אי אפשר להיות מעורב עם האומות אלא כאשר הבטיח השי"ת להאבות שנהי' לגוי אחד עובדי השי"ת ושומרי תורתו בקדושה במקום המקודש והנבחר לזה שנתן להם כבר, שלכן תיכף כשאמר למשה ששולח אותו להצילם מיד מצרים ולהעלותם משם אמר לו תיכף שהוא להעלותו אל ארץ טובה ורחבה לא להיות עם הכנעני אלא אל מקום הכנעני שהוא עם ישראל בעצמם שישבו תחתם אחרי שיכחידום מן העולם ושם יהיו עם סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש, שזה תהי' גאולה אמיתית להתנהג בדרך התורה וקיום המצות בלא קנאה ושנאה ומלחמות וגזל וחמס כעיקר התכלית שהבינו כל ישראל, אבל הא צריך לידע איך אפשר להיות זה כי אף שכל ישראל יקבלו התורה והמצות הרי בעניני התורה והמצות שייך שיהי' יותר חלוקי דעות מבכל עניני העולם הגשמי שבעצם אין שם אלא דבר אחד שיהי' קיום חיות הגשמי כפי הצורך שהוא בעצם שוה לכל אדם, שכל אחד הא צריך ורוצה ליהנות באותן הנאות עצמן ואיכא בעולם כפי הצורך לכל, ובידיעה אחת שהשי"ת הוא הזן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו לא שייך כלל שיהי' מחלוקת לא בין אדם לחבירו ולא בין האומות וכל הפרוד והמחלוקות והשנאה והקנאה והגזל והחמס היא מחסרון אמונה בה' אלקים אמת, אבל בעניני התורה והמצות הוא דוקא ע"י האמונה הגדולה והרצון הגדול שיש לכל אחד ואחד מישראל לידע ולהבין האמת ולא רק בעצמו אלא שגם ילמד לאחרים ולהשפיע עליהם שגם הם ידעו האמת ולעשות כרצון השי"ת בתוה"ק הא כמעט א"א שיהיו כולם בשיטה אחת ובדעה אחת שממילא יש לחוש שאף שלא יהיה להם חסרון אמונה ח"ו ולא יהיה מחלוקת בשביל תאוות הגשמיות לגזול ולחמוס ולעשות מלחמות כפי שיש אצל האומות, הא יש לחוש שיהי' מחלוקת בדיני התורה איך לקיימם ויהיו חבורות פרודות כל רב גדול ותלמידיו לבד וכדחזינן בכל הש"ס שאיכא כמעט בכל דיני התורה כמה פלוגתא דרבוותא וכן בכל זמן וזמן.

וזה כוונת השאלה שאמר משה שיאמרו לי מה שמו עיין ברמב"ן ואוה"ח שעמדו בזה כי לא יתכן שיהיה כלל שאלה בזאת שאם לא ידעו בו מתחלה לא יאמינו אף כשיאמר להם משה, אבל ודאי ידעו כל ישראל בקבלה מהאבות והשבטים וגם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים וכמה זקנים וחכמים מכל השבטים וגם יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה היו כל העת במצרים וגם אפרים מהשבטים היה חי עד קרוב ליציאת מצרים כדאיתא בסנהדרין דף צ"ב אבל שאלתם מה שמו הוא ביחוד על ענין שליחות גאולה זו איך שתתקיים שתהיה גאולה זו גאולה אמיתית של שלום ושלוה אחוה ורעות, והשיבו השי"ת אהי - ה שלחני אליכם היינו שהשי"ת יהיה עם כל המתעסקים בתורה שרצו לדעת האמת ולא איכפת כל צד בנצוח אלא בידיעת האמת כמפורש ביבמות דף י"ד בברייתא על מחלוקת ב"ש וב"ה ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת ושלום אהבו דאדרבה זה מרבה אהבה ושלום וחבה וריעות וכמו שדרשו על הקרא את והב בסופה בקידושין דף ל' אמר ר' חייא ב"ר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה לזה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים, זה את זה, וזהו האמירה השניה שאמר השי"ת למשה שיאמר זה לבני ישראל.

אבל איכא עוד ענין גדול שאף בתחלה השני דעות ולפעמים עוד יותר הם דברי תורה ממש כהא דאיתא בערובין דף י"ג על מחלוקת ב"ש וב"ה יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה, הרי אף שהלכה כב"ה מ"מ גם דעת ב"ש הם דברי אלקים חיים, ומטעם זה פשוט על מי שקם בבקר ויודע שבהזמן שעד התפלה ילמוד רק דברי ב"ש ולבאר דבריהם צריך לברך ברכת התורה משום שהם גם כן דברי תורה ממש ותורת אמת וכן הוא בכל המחלוקת שבמתני' וברייתות ובשני התלמודים בבלי וירשלמי ואף דברי הגאונים, ואף בגדולים דבזמננו שייך זה שבחזקה דלומדים לשמה, וזה אמירה הראשונה אהי - ה אשר אהי - ה שב"ש ידעי שאהי - ה הוא גם עם ב"ה וב"ה ידעי דאהי - ה הוא גם עם ב"ש דלכן שנו ב"ה גם דברי ב"ש וברור שב"ש שנו גם דברי ב"ה אף בקביעות אך החלוק היה מה שב"ה היו מקדימין בלמודם דברי ב"ש לדבריהן כמו שב"ש הקדימו, ואמירה ראשונה אמר רק למשה שסתם אינשי לא יבינו דבר כזה ויהיה נדמה שהוא ענין סתירה שא"א להיות כלפי שמיא, אבל למשה אמר השי"ת שימסור זה ליהושע ולכל גדולי תורה עד לעולם שדברי שניהם הם דברי אלקים חיים שנמצא שגם מתחלה הוא אהבה ואחוה ורעות ולא היו אף לרגע כאויבים זה לזה ובעצם איכא תרווייהו דכשלומד אב ובנו רב ותלמידו שכשאחד גדול הרבה מחברו כועס לפעמים האב על הבן והרב על תלמידו אבל לבסוף שרואה שגם דעת הבן וגם דעת התלמיד הם דברים נכונים ובאים להשואה ואף כשנשאר במחלוקתן אבל האב והרבה גדולים הכירו שדעת הבן ותלמיד ראוי גם כן להאמר נעשו אוהבים זה לזה כמו גדולי תורה גם מתחלתן היו באותה אהבה אף שחלוקין בדעותיהן אבל לענין מעשה נסים לגאולת מצרים היה בשם המפורש שאמר השי"ת באמירה השלישית כה תאמר אל בני ישראל וכן כל התורה כולה. משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה