אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן יד
ברכת אשר יצר כשעומד בין ברוך שאמר ושמונה עשרה בדבר אשר יצר בפסוקי דזמרה נחלקו הפוסקים ואין להכריע ומאן דעבד כי האי עבד ומאן דעבד כי האי עבד, דחשש שכ' בביה"ל שמא יטיל עוד הפעם בזמן קצר הוא חשש רחוק ובפרט שהוא רק מטעם שלא ליכנס לחיוב ספק ברכה שיהיה דינו להקל שאין זה חשש איסור רק מה שלשיטת המחבר לא יברך על פעם אחד ויעבור לדידיה על חיוב ברכה דרבנן, שאף אם היה ודאי חיוב דרבנן אינו מחוייב לחוש מספק שספק דרבנן לקולא, וכן אין לחוש מטעם זה לשכחה, ולכן רשאי לעשות כהח"א כלל כ' ס"ג להניחה לברך אחר התפלה - אבל רשאי לברך גם תיכף כדה"ח והמ"ב, אף שטעם שדברי הודאה שייך לומר בפסוקי דזמרה דאיתא בדה"ח ובמ"ב סימן נ"א סק"ח והוא משום דלא גריעי מכל שירות ותשבחות כמפורש בעה"ש, לענ"ד לא שייך כל כך בברכה אלא באמירת פסוקי הודאה ושבחים דשייך שהברכות דברוך שאמר וישתבח יהיו שייכין עלייהו, אבל על ברכות שלמות בעצמן לא שייך ברכות אחרות דב"ש וישתבח, והוי זה ממילא כהפסק, מ"מ כיון שהם לא חשו לזה רשאין לעשות גם כוותייהו, אבל אני בעצמי נוהג כהח"א לברך אחר התפלה.
ויש להעיר כי האמן שאחר ויקרב משיחיה לנוסח ספרד אין לענות באמצע פסוקי דזמרה מכיון שברמב"ם בסדר תפלות שלו שהוא נוסח ספרד לא הוזכר שעונין אמן אלמא דאין זה מדינא שלכן אף שעכשיו נוהגין שעונין אמן אין לענות אמן זה בפסוקי דזמרה והוא כמו אמן שיש שנוהגין לענות אחר אמירת הש"ץ ברכו שכתב בדה"ח שאין לענות, אבל אמן דאחר שמיה רבא אף שג"כ מסתבר דאינו כשאר אמן המחוייבים מ"מ כיון שהוזכר ברמב"ם שעונין יש לענות כיון שהוא מנהג כל ישראל והוא ענין שבח. ובדבר האמנים של אחר החצי קדיש שאינם מהקדיש אלא הוספת תפילות, הנה אחר תתקבל מסתבר שיש לענות בפסוקי דזמרה וכן אחר על ישראל ועל רבנן מקדיש דרבנן מסתבר שיש לענות אבל אחר יהא שלמא ואחר עושה שלום מסתבר שלא לענות בפסוקי דזמרה.