אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן ז

סימן ו

בענין לבישת טלית ותפילין כשצריך להתפלל קודם שיאיר היום בע"ה. חמשה עשר באב תשל"ו. מע"כ בני חביבי הרה"ג מוהר"ר דוד פיינשטיין שליט"א.

הנכון למעשה כסברתך שכתבת דאין חלוק בין לא היה לו טלית ותפילין עד אחר ברוך שאמר ובין היו לו והניח קודם שראוי לברך שיברך אם האיר היום אחר ישתבח קודם הקדיש, דהא על הזמן דלהבא הוא עובר לעשייתן וממילא הוא כמו קודם שהניח שצריך לברך, ואין לומר דלא ימשמש ולא יברך הא מסתבר שאין המשמוש עכוב להברכה דהא ליכא ברכה על משמוש אף על תפילין דאיכא חיוב למשמש, דאף לרבנן דבי רב אשי בסוכה דף מ"ו דכל אימת דממשמשי בהו מברכי הא אף המפרשים דהיו מברכין על המשמוש הרי לא עבדינן כוותייהו דהא נסתפקו התוס' שם בד"ה דכל מה היו מברכין ומסקי דהוא לשמור חקיו ואם היו נוהגין כמותם לא היה שייך להסתפק כלל והר"ן דחה דבריהם ופי' שהיו מברכין לשמור את התפילין, וכתב מפורש שלא פסקו פוסקי ההלכות כמותם אף שהן בתראי מטעם דלא קים לן זמן החיוב למשמש אבל הא הרא"ש בה"ק הלכות תפילין סוף סימן י"ד הביא מהר"י דהיו מברכין דוקא אם נשמטו ממקום הנחתן והחזירום למקומן וכן הביא הר"ן בשם י"מ דלפ"ז כתב הב"י סימן כ"ה ד"ה וכל דהיא ברכת להניח וגם שליכא בזה חדוש אלא שסוברין שהלכה כרבי עיי"ש, וא"כ ודאי שגם המשמוש דהאיר היום נמי לא מחייב בברכה אלא שהברכה היא על מה שיהיו מונחין עליו בשביל מעשיו אחר הברכה וכמפורש כן בב"ח סימן ל' דאע"פ שהתירו לו להניחן קודם היום מפני הטורח לא התירו לו לברך קודם זמנן והוי שפיר עובר לעשייתם במה שיקיים המצוה לאחר שיברך כישיגיע הזמן, וכיון שהברכה הוא על מה שלבוש בהתפילין הרי אין המשמוש עושה כלום בחיוב הברכה, אלא שהוא היכר מעשה לקיום המצוה שמברך עליה, וניחא לפ"ז מש"כ התוס' מנחות דף ל"ו ד"ה וכשיגיע מכאן נראה דגם כשנתעטף בציצית קודם היום כשיאור היום א"צ להסיר טליתו דכיון שממשמש בו יכול לברך דאין נראה לחלק בין תפילין לציצית שהמשמוש מצוה, דלכאורה הא ליכא כלל ענין מעלה במשמוש בציצית, אבל הוא משום דגם בתפילין אין המשמוש עושה כלום להברכה אלא שהוא כדי שיהיה היכר מעשה לקיום המצוה בשעת הברכה לכן סגי לזה גם משמוש דהציצית, וגם הא מפורש במכות דף כ"א שא"ר אשי שחייב מלקות אף שלא פשט ולבש אלא ששהה כדי לפשוט וללבוש אלמא דכיון שבא עליו ממעשה לבישה נחשב מעשה אף מה שהוא לבוש שוב גם בלא מעשה כ"ש שיש להחשיבה מעשה לענין ברכה, אבל הוא רק שהצריכו שיהיה היכר לקיומו במעשה שא"כ מסתבר שהוא למעלה ולא לעיכובא, ואפילו אם נימא שהוא לעיכובא כיון שחייב בברכה על מה שהוא לבוש יש לחייבו למשמש כדי לברך, ואין לומר כלל שלא יפסיד הברכה כיון שמברך אחר התפלה דא"כ לאיזה צורך יפסיק דהא חיוב הברכה הוא על כל רגע ורגע אך שנפטר בברכה אחת על כל המצות שמקיים כיון דליכא הפסק ואם לא יברך אלא אחר איזה זמן אף קצר טובא הרי נמצא שעבר על חיוב הברכה דלבישת הציצית דקודם שבירך, שודאי כשמקיים מצוה בלא ברכה עבר על חיוב מצות הברכה דרבנן דלכן צריך לברך אחר ישתבח קודם הקדיש.

אבל בהיה לו טלית ותפילין ונתעצל מלהניחם נראה שאסור לברך שכן משמע ממ"ב סימן נ"ג סק"ז ונראה שהוא כקנס על מה שנתכוין להפסיק בחנם. והנני אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה