אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן צט
בחלוקי המנהגים באמירת הושענות והקפה בלולב מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.
ובדבר חלוקי המנהגים באמירת הושענות והקפה בלולב שמנהגנו הוא אחר מוסף ויש שנוהגין תיכף אחר הלל, לא ראיתי טעמים לחלוק זה, אבל נראה דבעצם הא יש לאחרם עד אחר מוסף, דאף למה שכתבתי לעיל כי כל מוסף נחשב בפני עצמו שנמצא שהן שוין בתדירות ואין קפידא בהקדימה מצד תדיר הא יש להקדים קה"ת ומוסף שהם חיובים להקפה בלולב וההושענות שהם רק מנהגא שלא תיקנו לחוב שיעשו בזה זכר למקדש אלא נהגו, ואף חבטת הערבה בהו"ר אף שהוא מנהג נביאים לא תיקנוה לחוב דלכן לא מברכין כדאיתא בגמ' סוכה דף מ"ד עיי"ש ברש"י ותוס' וברמב"ם פ"ז מלולב הכ"ב. וזהו טעם מנהגנו. אבל יש טעם גדול להקיף תיכף אחר הלל דמאחר דאוחזין הלולב בידם בשביל הלל גומרין בו גם מצות הקפה שהוא בלולב דאם יניחהו כדי להתפלל מוסף נראה קצת כמעביר על המצות, וההושענות הא אומרים בשעת הקפה, ולכן אף ביום ז' שמניחים הלולבים ונוטלים הערבה מאחר שהוא באמצע ההושענות גומרין את ההושענות וכיון שהערבה בידיהן עושין גם החבטה.
והקפות בש"ת כיון שהוא משום שמחה כדאיתא ברמ"א סימן תרס"ט שמצותו כל היום בין משום שמחת היו"ט בין משום שמחת התורה לא שייך לדחותו בשביל תדירות המוסף, ואדרבה הא עושין הקפות במקומותינו גם בערבית, וגם בלא זה מסתבר שהשמחה בהתורה יהיה בשעה שרוצין לגמור קריאת התורה מלפניה ומלאחריה ולא שייך לדחות עד אחר המוסף שכבר גמרו הקריאה.