אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין

סימן צז

סימן צו

באמר חג הסוכות בתפלה בשמיני עצרת ג' מרחשון תשל"א. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה ישראל יוסף יאקובאויטץ שליט"א.

הנה בדבר אחד שטעה בשמ"ע והזכיר חג הסוכות איכא מחלוקת והובא בשע"ת סימן תרס"ח, ובחיי אדם כלל כ"ח סעיף ט"ו כתב דאם כבר עקר רגליו אינו חוזר. ולשון זה לא מובן כלל דמה שייך לזה עקירת רגליו הא תיכף שסיים הברכה מקדש ישראל והזמנים הוא לענין זה כמו עקירת רגלים ממש, וצ"ע בכוונתו ואולי לא דק בלישניה וכוונתו לגמר הברכה, וכן משמע במ"ב סק"ב שכתב לעיין בח"א ומסיק ולכו"ע אם לא סיים הברכה צריך לחזור לותתן לנו הרי משמע דאף להח"א הוא כן ולא דק בלישניה אף שודאי הוא דוחק. אך לדינא איך שנימא להח"א אין לחזור תיכף כשגמר הברכה דמקדש ישראל והזמנים ויצא גם כשאמר חג הסוכות. ועיין בערוך השלחן שהביא ראיה גדולה מהט"ז יו"ד סימן ר"כ ס"ק ט"ו שמגמ' דסוטה דף מ"א איכא ראיה ברורה דגם בלשון הקרא הוי שמ"ע בשם חג הסוכות, וגם בט"ז כאן כתב זה והאריך בזה ביותר לדחות מה שהקשו עליו, ולא מובן מה שהוצרך בעה"ש להביא מרחוק מהט"ז יו"ד ולא מהט"ז דכאן. וכן צריך להורות שבטעה ואמר את יום חג הסוכות הזה וגמר הברכה שלא לחזור, בין כשידוע שהוא שמיני עצרת ומרהיטת הלשון אמר חג הסוכות בין כשהיה סבור שהוא ממש חג הסוכות, דלטעם הט"ז דשייך לקרא חג הסוכות אף שבשמיני ליכא דין אכילה בסוכה כמו שנקרא חג המצות כל השבעת ימים בשביל חיוב מצה דבלילה ראשונה עיי"ש, הרי הוא כטועה ביום שני דסוכות וחושב שהוא יום ראשון דפשוט שאין חלוק לענין התפלה, כמו כן הוא בטועה בש"ע וסובר שהוא עדיין סוכות שנמי אין לו לחזור. ועיין בשע"ת בשם בר"י דכתב דמחזירים אותו משום דהאומר חג הסוכות על סוכות ממש נתכוין ולא על שמ"ע שנכלל בחג הסוכות, ולהט"ז אין זה שום טעם, ולכן אף כשהיה סבור שהוא סוכות נמי אין לו לחזור.

אבל תמוה לי נהי שנקרא בתורה בשם חג הסוכות הא עכ"פ תיקנו שהוא רגל בפ"ע לענין זה דהא הוא אחד מסימן פז"ר קש"ב בין שהוא מברכה בפ"ע כדמסיק בסוכה דף מ"ז דהוא בהמ"ז ותפלה שהוא לומר את יום השמיני ולא חג הסוכות, בין שהוא מרגל בפ"ע למה שפרש"י בר"ה דף ד' ויומא דף ג' שכתב שאין שם חג הסוכות עליו, ופי' התוס' בר"ה שכוונתו דבבהמ"ז ותפלה מזכירין שמ"ע ולא סוכות, א"כ הרי כשאומר חג הסוכות הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים ואיך אמרינן שיוצא בזה ומנא להו שרק לכתחלה הצריכו זה וצ"ע.

ובאחד שהיתה כוונתו להתפלל מוסף ביו"ט וטעה והתפלל של נוסח שחרית ומנחה והיה זה כבר בזמן מנחה אם יצא ידי תפלת מנחה, וכן בר"ח וחוה"מ שהתפלל תפלת חול ואמר יעלה ויבא ברצה אם יצא ידי מנחה, נראה דתליא בהמחלוקת אם אזלינן בתר כוונה או לא, והמג"א פוסק בסימן רס"ח סק"ח ברצה להתפלל שחרית וטעה ואמר תפלת מוסף יצא ידי מוסף וזהו כוונתו בחדושו אף שכבר כתב הרמ"א בר"ס רפ"ו שיצא בהתפלל מוסף קודם שחרית, כדפי' בלב"ש וכתב שאין הכוונה למוסף מזיק לו כדמסיק המג"א בסק"ג, וכן פסק גם במ"ב ס"ק י"ז, ופשוט שכן ממש הוא הדין בעובדא דידן דיצא בשל מנחה אף שכוונתו היתה לשל מוסף כהמג"א. ידידו, משה פיינשטיין

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה