אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין

סימן צו

סימן צה

בדבר נראה ונדחה ביו"ט כשהערבה וההדס הם במחובר מוצאי יו"כ תשכ"ח. מע"כ ידידי מהר"ר שמואל פאלאק שליט"א.

בדבר ערבה שנקטם ראשה ביו"ט ועלה בה תמרה כשהיא מחוברת לקרקע אם יש לה דין נראה ונדחה אף שהיא במחובר שלא היה שייך לקיים בה המצוה עדיין, או שכיון שבשעת חבורה לקרקע לא שייך לקיים בה המצוה הוא כנעשה מעיו"ט שלא נחשב דחוי. הנה מהא דאיתא בע"ז דף מ"ז דר' דימי אמר באשרה שבטלה קמבעיא ליה יש דיחוי אצל מצוות, ואשרה הא היא אילן מחובר שעבדה העכו"ם ובטלה ומפורש שהוא דיחוי אלמא דגם במחובר הוא דחוי. ואף שלא הוזכר שם מתי בטלה צריך לומר דאיירי שבטלה ביו"ט, דאם בטלה קודם יו"ט הא קודם שקדש היום לא נחשב זה דיחוי כדאיתא ברש"י סוכה דף ל"ג, ומפורש כן בר"ן ע"ז שם שבטלה ביו"ט, ובריטב"א מפורש יותר שכתב שם ומיירי כשבטלה אחר שנכנס החג שחל עליו שם מצוה דאי בטלה קודם החג לא חשיב דיחוי. ולכן כשאירע בערבה שנקטם ראשה ביו"ט ועלה תמרה במחובר הוא בדין נראה ונדחה שיש להחמיר לבאור הלכה.

[וברש"י שם ע"ז דף מ"ז] איכא פלא שפי' אשרה שבטלה כדאמרינן במתני' נוטל מה שהחליף, שהוא בע"ז של ישראל שלא נטעו מתחלה לע"ז אלא גידעו ופיסלו לע"ז שהנשאר שהיה מתחלה לא נאסר מעולם ור' דימי לא סבר הא דר"ל דאפילו בנטעו ולבסוף עבדו לרבנן שלא נאסר בהדיוט בעי שמא מאיס לגבוה למצוה, ועיין ברש"ש שהקשה זה דהעיקר מעולם לא נאסר ולא נדחה והחליפין לעולם אסורין, אבל נראה דרש"י מפרש דבגידעו ופיסלו לע"ז כל זמן שהם באילן היה אף העיקר מאיס לגבוה אם היה נוטל אז דמסייע לקיום הע"ז, ואחר שנטל מה שהחליף אף שעתה כבר אינו מאוס בעי אולי יש דיחוי למצוה. אבל הא אם ישראל נטל את החליפין להכשיר את העיקר עשה זה קודם יו"ט שלא נחשב דיחוי כלל, והיה לו לפרש שעשה זה בחוה"מ ולבער ע"ז מותר גם בחוה"מ והנידון הוא לענין מצוה דרבנן שג"כ הוי הבעיא דאולי יש דיחוי. וגם תמוה לאיזה צורך דחק לפרש כן ולא כביטול שבכ"מ שהוא בבטול עכו"ם ע"ז של עכו"ם והרש"ש הקשה זה וצ"ע].

אבל דעתי נוטה לומר דכל יום הוא מצוה בפני עצמה ולא שייך מצות יום אחד לחברו וממילא אין לאסור אלא ליום ההוא שהיה נראה בו ונדחה אבל לימים האחרים אין לאסור דלענין ימים האחרים הוא כנתקנו קודם יו"ט שאין לקרא דחוי. ואף במקדש מסתבר שכל יום הוא מצוה בפ"ע וכדאיתא בסוכה דף מ"ה בטעם ר"י אמר שמואל דבלולב מברך שבעה משום דכיון דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באנפי נפשיה הוא ולזה כו"ע מודו, ורק לענין ברכה פליגי דגם בסוכה שבעה משום ההפסק בין כניסה לכניסה, ובלולב לרבב"ח א"ר יוחנן אין מברכין בשאר יומי משום שהוא דרבנן ובמקדש היו מברכין כל ז' גם לדידיה.

וישיבה בסוכה כשיורדין גשמים לא שייך בל תוסיף דהא איכא ברמ"א סימן תרל"ט סעיף ז' רק שאינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוט, ואם היה בל תוסיף היה עובר בלאו והיה גם נענש ע"ז אלמא דליכא בל תוסיף, וגם לא שייך כלל להא דבל תוסיף ואין להאריך בזה.

ובדבר שינויי היום בין המדינות ובנסיעה בְעֶראָפלאַן [במַטוס] מגיע בזמן קצר למדינות הרחוקות שלפעמים נמצא שהיום ארוך לו ביותר ולפעמים קצר ביותר קשה להשיב בזה כי אין ע"ז מקורים ממשיים מדברי רבותינו וצריך לדון בזה רק מסברא. אבל עכ"פ אשיב הנראה לע"ד בסברא שלענין תענית מתענה בין לקולא בין לחומרא עד צאת הכוכבים שהוא במקום שנמצא אז, ואף שלפעמים הוא רק שעות מועטין משום שלא נקבע התענית על שעות אלא על יום שהוא עד צאת הכוכבים, וכן בתענית של תשעה באב אף אם יזדמן שמתחלת תעניתו עד הגמר לא יהיה כ"ד שעות נמי א"צ להתענות יותר מצה"כ של אור לעשירי.

ובדבר שבת אינו נוגע למעשה כי יראי ה' לא יסעו בעֶראָפלאַן בשבת כי אף אם אין תחומין למעלה הרי לאחר שיגיע העראפלאן על הקרקע נוסעים העראפלאנס שטח גדול יותר מתחום שבת על הארץ ממש שיש כבר איסור תחומין, וגם יהיה אסור לירד וגם הא אין שום אדם נוסע בלא חפצים, וגם הא ליותר מי"ב מיל אסור להרמ"א מדין תחומין אף למעלה מעשרה מאחר דהוא ספקא דאורייתא ובלא כל זה נמי אין לשומרי תורה ליסע בעראפלאן בשבת אף אם יכנס לשם בע"ש ויצא משם אחר השבת וממילא אין נוגע זה למעשה. ולפלפולא בעלמא ודאי אין צורך בלא הוכחות מגמ' ופוסקים.

ולענין תפלה כשנסע ממקומו בלילה תיכף כשיתחיל להאיר אף שעבר רק זמן מועט הוא יום אצלו, ואם יתאחר מלהאיר לא יותחל היום אצלו אלא כשיאיר ואז יתפלל ואין בזה שום נידון. וחשבון הג' שעות לזמן ק"ש וד' שעות לזמן תפלה לא שייך אצלו כי נידון למעלה בעראפלאן איך הוא אז באותו מקום שם למטה שמשתנה זה בזמן קצר לכן יתפלל תיכף כשתנץ החמה. ידידו מברכו בחג שמח, משה פיינשטיין

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה