אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן עז
בן חו"ל שנמצא בא"י ביו"ט שני ואיכא שם הספד על ת"ח אם מותר לו לשמוע ההספד י"ט טבת תשל"ב. מע"כ ידידי אהובי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.
הנה בדבר אחד מכאן שנמצא ביו"ט שני בא"י ושם היה הספד על אדם גדול שמת אם מותר לו לשמוע דברי ההספד, ואם מותר לו להשתתף בהלויה, לע"ד ביו"ט שני אף שכחול שויוהו רבנן לענין קבורת המת לא עשו כחול לענין ההספד וממילא אף לת"ח בפניו כשקברו אותו ביו"ט שני אין להספידו, שלכן אין לבן חו"ל שהוא לו בדין יו"ט לשמוע דברי ההספד. אבל ללוות המת בתוך התחום מותר דהא אף ביו"ט ראשון כשקוברין ע"י נכרים מותרין ללוות עד התחום, ואם הוא אדם גדול באופן דלית ליה שיעורא יכול גם ללוות חוץ לתחום כיון שיו"ט שני כחול שויוהו רבנן, ולסתם ת"ח דקרי ותני אף שהשיעור הוא עד ס' רבוא מסתבר כיון שלכל צורך קטן נמנעים מלילך ללוות גם זה שהוא יו"ט לו הוא צורך שיש לו למנוע מאחר שיש מלוים הרבה בלעדיו. ולשאת הארון יש להתיר לו אף שלא חסר לו נושאים מאלו שבא"י. אף שלכאורה הא פשוט דמה שהתירו ביו"ט שני הוא משום דא"א שלא לקברו משום כבוד המת שלכן אף ביו"ט ראשון התירו ע"י עממין לעשות מלאכות האסורות מדאורייתא ואיסורין דרבנן התירו ע"י ישראל כדאיתא [או"ח] בסימן תק"כ, ומטעם זה ביו"ט שני שכל האיסורין הם רק מדרבנן התירו ע"י ישראל גם המלאכות דאורייתא והוסיפו לומר דכחול שויוהו רבנן אף למיגז גלימא ולמיגז אסא דלא רצו רבנן לעשות לזה דין דחיה אלא מאחר שהוצרכו להתיר כל הדברים הצריכין למת עשו זה היתר ממש דלא אסרו יו"ט שני למת וממילא מותר גם דברים שרגילין לעשות לכבוד המת אף שאינם עניני חיוב והכרח, אבל אם היה מציאות שחלק אחד מישראל היו מותרין שלא חסר כלום לצרכי המת ולכבודו אף אם יהיו אסורין איזה חלק מישראל מסתבר שלא היו עושין כחול להתיר גם את האסורין, וא"כ בא"י שכל הדרים שם מותרין ולא חסר כלום לכבוד המת אולי לא עשו כחול גם לאלו האורחים מא"י שאצלם הוא יו"ט, אבל מ"מ מאחר שכחול שויוהו רבנן לא מסתבר שהפקיעו מכלל זה האורחים מחו"ל הנמצאים שם ויש להתיר גם לבני חו"ל הנמצאים שם לשאת את הארון, ואולי גם עניני מלאכה כמו לאנשי א"י. וראיה מגמ' ומדברי רבותינו לא ידוע לי לעת עתה אבל כן מסתברא לכאורה.