אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין

סימן עו

סימן עה

בדבר קבורת מת ביו"ט שני ט' ניסן תשל"א. מע"כ האלופים העומדים בראש הנהלת עדת ישראל הנכבדים והחשובים מאד כל אחד לפי מהללו יהולל.

הנה בדבר מת ביו"ט שני שהקלו רבנן שיתעסקו ישראל כדאיתא בביצה דף ו' הוא פשוט שלא בשביל איסור לא תלין הקלו דמאחר דבשביל כבוד יותר להמת התירו כ"ש דליכא איסור לא תלין כשמלינין בשביל כבוד שמים וגם יותר כבוד לאדם שלא יתחלל אף יו"ט שני על ידו, ומטעם זה אסור לקבור מת בשבת ע"י נכרים אף שהוא רק איסור שבות דרבנן כדאיתא בתוס' ב"ק דף פ"א ד"ה אומר לנכרי עיי"ש וכן הוא במג"א סימן שי"א ס"ק י"ג ובסימן תקכ"ו סק"ו, וא"כ גם ביו"ט הרי איכא בזיון זה שנתחלל יו"ט על ידו ועיין בערוך השלחן סימן תקכ"ו סעיף ד' שהקשה זה ודחק לתרץ דכיון דביו"ט איכא מלאכות שהתירה תורה אין זה בזיון גם בשארי המלאכות דאין החלול ניכר כל כך, והוא דוחק גדול. אבל בעצם הוא פשוט דכיון דנגד זה איכא בזיון דיסרח המת אמרו חכמים דיותר ניחא שיקברוהו ע"י נכרים שהתירו בעצם בכה"ג לחי כגון בהפסד גדול כדאיתא במג"א סימן ש"ז סק"ח בסופו ובמקצת חולי ובצער הגוף כשהוא שבות ע"י נכרים, וכשיש בזה גם ענין מצוה כמו לסעודת שבת יש הסוברים דמותר אפילו במלאכה דאורייתא, וקבורת המת הא הוא צורך היותר גדול ומצוה היותר גדולה שלכו"ע היו מתירין, שנמצא שבעצם ליכא איסור לכן התירו ביו"ט שאין הבזיון כל כך כמו שאיכא בשבת ויו"כ כסברת עה"ש לקבור ע"י נכרים, וביו"ט שני הקלו מצד דיסרח המת גם לקברו ע"י ישראל ואף שר' אשי אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן לו מ"ט יו"ט שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן הוא מטעם דכיון דהוצרכו להתיר אף ע"י ישראל בעצמו בשביל שלא יסרח, היה נמצא שהוא בזיון להמת שעושין מעשה איסור בשבילו הוכרחו לומר דכחול שויוהו רבנן לגבי מת ששוב ליכא בזיון להמת מאחר שלא תיקנו כלל להחשיב היום ליו"ט.

עכ"פ מה שהתירו הוא בשביל הבזיון דסרחון המת דהוא בזיון היותר גדול, שבשביל זה ראו לדחות המועדות כשהיה איקלע לפי החשבון שיהיה יו"כ בע"ש או במוצ"ש משום מתיא כדאיתא בר"ה דף כ' כדפרש"י להפריד שבת ויוה"כ זמ"ז שלא יסריח מת שימות באחד מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום ולא למחר, שלכן התירו ביו"ט ראשון ע"י נכרים וביו"ט שני אף ע"י ישראל.

וא"כ במדינתנו בזמן הזה שליכא כלל חשש סרחון מצד הקרח המלאכותי שיש כאן אף בימים היותר חמים הא אין שום צורך להקולות, ואם היה מצוי זה בימי חז"ל ברור שלא היו מתירין לקבור ביו"ט שני אף לא ע"י נכרים, אך שמ"מ יש לומר דכיון שעכ"פ תיקנו ההיתר נשאר זה אף שנסתלק הטעם, ולמה שכתבתי גם בזמננו יש לתקן דמאחר דלא בכל המדינות איכא זה דהרבה מדינות שאין להם קרח כזה ואיכא חשש סרחון וצריך לתקן שהיתר זה הוא הכרח לתקן גם במדינתנו שאיכא קרח וליכא חשש סרחון כדי שלא יהיה בזיון להמת שנתחלל יו"ט בשבילו במקומות ההם כטעם ר' אשי שבשביל זה עשאוהו ליו"ט שני כחול לענין מת לקוברו אף בלא אשתהי ואף למיגז ליה גלימא ואסא כדלעיל. וזה נראה בהטעם שהקלו הרבנים הגאונים שלא מיחו באלו שקוברין מת ביו"ט שני גם במדינתנו. ואף שעדיין היה לנו לחוש לשיטת ר"ת שאוסר אף כשאיכא חשש סרחון מטעם דאין להחשיב מדינותינו יותר בני תורה מבני בשכר, דאף שהר"י פליג בתוס' בביצה [דף ו'] על ר"ת הוא משום דאה"נ דנחשבו בני תורה ועדיפי אנן מבני בשכר כדהוכיחו מהא שאין אנו מחמירין בשאר חומרות דהחמירו בגמ' לאינן בני תורה עיי"ש, מ"מ במדינה זו הרי ודאי רק מועטין נמצאים בני תורה ורובא דרובא אף בנוא יארק אינם בני תורה כלל ואין יודעין אף דברים מפורסמים שאולי גם הר"י ואף הרי"ף והרמב"ם יודו שיש לאסור מלקבור ביו"ט שני, מ"מ לא חשו הרבנים דמדינתנו למחות, אולי סמכו דענין הקבורה אף בכאן הוא רק ביד החבורה שנקראו סאסייטיס שהעומדים בראש לעשות מעשה הקבורה ממש הם בני תורה בכמה חבורות וממילא לא יכלו למחות גם באלו החבורות שהעומדים בראש אינם בני תורה.

אבל הוא רק לתרץ את הרבנים הגאונים שלא מיחו, אבל הרי חזינן שיצא מזה תקלות שעוברים על כמה איסורים בהודעת הלויה בקריאה בטעלעפאן שהקרובים והמכירים יבואו ללוות את המת והרבה מהמלוים נוסעים במאשינעס מביתם עד מקום הלויה ואחר כך לבית הקברות, וזה הא אסור כמפורש [בסי' תקכ"ו] בסעיף ו' המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה אפילו ביו"ט שני ואפילו האבלים והמג"א כתב דאפילו בספינה אסור וכ"ש במאשינעס שאסור אף להבנים והאחים, והוא להרבה מחסרון ידיעה שזה מוכיח שאינם מבני תורה שהוא טעם לאסור לגמרי כמו בבני בשכר לבד האיסור לפני עור, ולהרבה הוא מצד שאינם שומרי תורה בעוה"ר שנמצא שאלו שסדרו הלויה גרמו לעבור ואיכא איסור לפני עור דאף למזידין איכא איסור לפני עור, וגם הוא בזיון היותר גדול להמת שחללו ממש יו"ט שני באיסור בשבילו.

לכן לענ"ד פשוט וברור שעל הנהלת עדת ישראל להודיע שאין מסדרין שום קבורה ביו"ט שני אף כשעי"ז יהיו שלשה ימים לפעמים שלא יוכלו לקבור. והנני ידידם עוז באהבה, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה