אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן עד
בנסע הוא ואשתו לא"י איך דינם ביו"ט שני.
ובדבר שבאת לא"י ללמוד שם והיה דעתך אחר שנה ושנתים לחזור לאמעריקא אבל גם אשתך נסעה עמך ודירה יש לך בא"י ולא באמעריקא איך אתה ואשתך צריכים להתנהג בענין יו"ט שני, הנה להרדב"ז שהביא המג"א [בסי' תצ"ו] בסק"ז דעוקר דירתו עם אשתו מא"י לחו"ל אע"פ שדעתו לחזור דינו כמו שאין דעתו לחזור, ומסתמא גם להיפוך מחו"ל לא"י סובר כן שנמצא שדינכם כדין בני א"י אבל לע"ד פשוט שאין לדמות בזמננו עתה לזמן הרדב"ז ומאות שנים אחריו דבכל הזמנים עד ערך איזה עשרות שנים האחרונות היה ענין נסיעה ממקום למקום דבר קשה בין מצד הטירחא דהנסיעה בין מצד העניות, שלכן כיון שעקר עם אשתו היתה אומדנא גדולה דאם ימצא פרנסה באותו מקום שהלך לשם לא יחזור שלכן בסתמא נחשב אין דעתו לחזור ואולי גם בטלה דעתו, דהא זהו טעם הרדב"ז כדאיתא במ"ב [בסי' תצ"ו] ס"ק י"ג מהפר"ח, אבל בזמננו שהוא טירחא קטנה אף מאמעריקא לא"י שבאין בפחות מי"ב שעות לא"י וחשבון ההוצאה לא נחשב כלום לרובא דאינשי ממדינתנו דהא באים מכאן לשם ומשם לכאן גם על עניני שמחה קטנים ולנסיעת תענוג וטיול בעלמא ליכא האומדנא. וממילא תלוי בהחלטת האדם אם לחזור או לא לחזור, והבית אף אם הוא קנויה לו לגמרי אינה ג"כ אומדנא שהרבה אנשי אמעריקא קנו בתים בא"י עבור זמנים הקצרים שרוצים לשהות בא"י לפרקים. ולכן למעשה תלוי זה בדעתך ובדעת אשתך שאם עדיין לא החלטתם להשאר בא"י יש לכם דין בני חו"ל ואם החלטתם להשאר בא"י יש לכם דין בני א"י. והנני ידידו מוקירו ומברכו, משה פיינשטיין.