אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן סט
באחד שברור לו שתהיה ענין סכנה לו למחר בשבת ויצטרך לעשות מלאכה בשבת וכשיעשה מלאכה בע"ש שהוא יו"ט לא יצטרך לעשות בשבת איך יעשה.
ובדבר חדוש של הגאון הנצי"ב ז"ל בספרו העמק דבר פ' קרח במי שברור שתהיה לו ענין סכנה למחר בשבת ויצטרך לעשות מלאכה בשבת וכשיעשה המלאכה בע"ש לא יצטרך לעשות המלאכה בשבת שאף כשע"ש הוא יו"ט יעשה בע"ש שהוא רק באיסור לאו כדי שלא יצטרך לעשות המלאכה בשבת שהוא איסור סקילה, ודאי הוא מילתא דתמיהא כדכתב כתר"ה, דכיון דהיום ליכא סכנה ומחר אם תהיה סכנה יוכלו להצילו אז מהסכנה ע"י מלאכה אין טעם להתיר לחלל יו"ט אף שהוא קיל משבת מאחר דעדיין ליכא ענין הפק"נ לדחות שום איסור, והענין שלהציל מסכנה מאכילין הקל הקל תחלה שאיתא ביומא דף פ"ג וכן הוא בכל איסורין שצריך להציל בהקל הקל תחלה, הוא כשאיכא כבר הסכנה שאז הוא זמן ההצלה ויש להציל באיסור קל ובאיסור חמור צריך להציל בהקל, וכן היה הדין כשאיכא חשש סכנה למחר ולא ידוע אם יהיה אפשריות למחר להציל אם לא יעשו המלאכה היום שודאי אף שלמחר יהיה חול והיום הוא שבת יהיה מותר לעשות בשבת אף שעדיין ליכא הסכנה מאחר שלפי דרך הטבע והאומדנא תהיה למחר סכנה וספק אם יוכלו אז להצילו, ואם כה"ג יהיה כשהסכנה אומדין שתהיה ביום ראשון ואז לא יוכלו להצילו ואף רק בספק אם יוכלו להצילו וכשיעשו המלאכה לזה בע"ש שהוא יו"ט או בשבת יוכלו להצילו, ודאי יצטרכו לעשות בע"ש ולא בשבת שהוא בדין הקל הקל תחלה, אבל כשהסכנה תהיה בשבת באופן שברור שגם בשבת יוכלו להצילו באיסור מלאכה אין לעשות ביו"ט אף שהוא קל כיון שעדיין ליכא סכנה ולא ניתן יו"ט לידחות ממנה אף שהוא איסור קל משבת.
והיא קושיא אף אם נימא דאין לנו לחוש שמא יבריא ולשמא יסתלק הסכנה מאחר שלפי דברי הרופאים יהיה בו סכנה מחר ולפי דרך הטבע בהמצב שנמצא תהיה סכנה אחרת בענינים אחרים, דהא מ"מ עדיין ליכא הסכנה ולא ניתנה לידחות לאו דיו"ט אלא שבת יותן לידחות, ולחלל יו"ט בשביל שלא יחולל שבת בהיתר לא מצינו שנדחה, דאף שבסימן ש"ו סעיף י"ד פסק המחבר שמותר לילך אפילו חוץ לג' פרסאות להציל בתו מהמרה ואיתא במג"א ס"ק כ"ט בשם הב"י דלגבי שלא תמר ותעבור כל ימיה בחלול שבת הוי זה איסורא זוטא דמוטב לחלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה, הוא להציל מחלול שבת דאיסור מטעם דניחא לאדם לעשות איסור קטן כדי שלא יעשה חברו איסור גדול כדאיתא במחצה"ש, ומש"כ הב"י הא דמוטב לחלל שבת אחת בשביל שתשמור שבתות הרבה הוא לראיה שחלול שבת אחת אף דידיה הוא איסור זוטא מחלול שבתות הרבה אף של אחר, אבל להציל מחלול שבת דהיתר כהא דמה שיחללו שבת למחר בשבת כשתהיה הסכנה הוא חלול שבת דיהיה מותר בשביל פק"נ ליכא דין דחיה על לאו דיו"ט שיהיה בע"ש, וכמו שהתם גופא איתא במג"א בשם הב"ח דלחלל שבת כדי שלא תעבור עבירה באונס אסור לחלל שבת, והמג"א שחולק עליו הוא באיסור ממש אך שאצלה הוא באונס אבל בהצלה מחולי וכדומה שהחלול שבת הוא דבר שמותר אף להרמב"ם שכתב ברפ"ב משבת שהיא דחויה הוא למעשה עכ"פ דבר המותר וגם מצוה וחיוב גם למג"א ליכא דין דחיה על יו"ט ושאר איסורין אף הקלים טובא משבת. ואף אם נפרש בכוונת הב"י שבשביל שבתות הרבה איכא דין דחיה לשבת אחת נמי מסתבר שהוא לחלול שבת דאיסור ולא לחלול שבת דהיתר, וגם הא הוא רק לחלול שבת אחת ואין חלוק בדין דחיה לאיסור שבת לאיסור לאו כמו שאין חלוק בפק"נ בין האיסורין, אך בעצם אין לפרש כפשוטו שהוא מדין דחיה דהא אף שר"ש בן מנסיא ביומא דף פ"ה ורשב"ג בשבת דף קנ"א שאמרו בפק"נ טעם זה אינו טעם ממש לדינא שבשביל זה מחללין שבת דהא לכו"ע מחללין שבת אף על חיי שעה שלא יהיה מהצלתו אף קיום שבת אחת דליכא מאן דפליג בזה, אלא הוא טעם בעלמא מ"ט אמרה זה תורה והוא ככל הטעמים שנאמרו במצות התורה שאינם לדינא אלא שבשביל זה החשיבה תורה חיי נפש של אדם ומאחר שהחשיבה בזה חיי נפש של האדם החשיבה אף לחיי שעה שלו וא"כ לא שייך זה באין נוגע לחיי נפש של האדם אלא לקיום השבת לבד, ולכן משמע שכוונתו הוא רק לראיה שחלול שבת אחת הוא איסורא זוטא לגבי שבתות הרבה אף שלו לגבי אחרים, וא"כ ודאי הוא רק נגד חלול שבת דאיסור.
ובדבר מש"כ כתר"ה אם מחשש הסכנה תהיה בשבת זו לאחר שני שלישי היום ויהיה האפשריות גם אז להצילו בחלול מלאכה בשבת אם מותר לעשות מלאכה זו גם בתחלת היום כשיש לו איזה צורך בזה תליא דאם יש לנו לסמוך לפי הטבע ואומדן הרופאים אף עתה שעדיין ליכא הסכנה יהיה מותר מאחר ששבת זו ניתנה לידחות, ול"ד ליו"ט דאיסור יו"ט לא ניתנה לידחות בשביל הפק"נ דלמחר כדלעיל. אבל יש סברא גדולה לומר כדברי כתר"ה שיש לנו לחוש לשמא יבריא ויסתלק הסכנה אף שהוא כדרך הטבע והאומדנא אלא בדרך נס ממש, וכתר"ה לא כתב טעם בזה, משום דרק כשכבר איכא חשש סכנה חייבה תורה לרפא ע"י רופאים ולעשות כל התחבולות אף בחלול שבת ועבירת כל איסורין ולא לסמוך על נסים, אבל כל זמן שאין הסכנה עדיין ליכא חיוב זה ורשאין לסמוך גם על נסים שמא לא תהיה הסכנה כלל אף שהוא שלא כפי דרך הטבע ואמירת הרופאים, וממילא אסור לחלל שבת בתחלת היום שעדיין ליכא הסכנה. אבל ודאי אם אח"כ כשתהיה הסכנה לא יוכלו להצילו אסור לסמוך על נסים ומחוייבין לעשות כל התחבולות שבדרך הטבע אפילו בחלול שבת ועבירת כל איסורין. וכך נוטה הסברא לדינא לע"ד, נמצא שגם זה היא קושיא על הגאון הנציב וצע"ג.