אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן סו
אם צריך כזית מרור לכורך י"ב ניסן תשכ"ה מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר משה דוד נידערמאן שליט"א.
הנה פשוט שצריך במרור כזית דמפורש כן במתני' [פסחים] דף ל"ט ומצטרפין לכזית, וגם צריל לאוכלו בכדי אכילת פרס כמפורש בדף קי"ד, ולא מובן כלל נתינת טעם של הרא"ש כפשטות לשונו שהוא מצד הברכה, דאם אין צורך לכזית יברכו בלשון אחר דלכל מצוה מברכין כהחיוב, והשאג"א בסי' ק' הקשה זה עליו, וגם מנא לו להרא"ש זה דמ"ש מפסח ומצה דצריך מכל אחת כזית, ולא סגי בכזית אחד מכולן לומר שהיאכלו בו הוא על כולן ביחד להסוברין דלהלל אכל כולן ביחד, ולהרמב"ם בפ"ח מחמץ ומצה ה"ה דהפסח אכל לבדו והמצה עם המרור ביחד לא היה סגי בכזית משניהן, דהא מצה ודאי בעי כזית ממצה לבד, ואף אם נימא דהוא מהקרא דבערב תאכלו מצות שמצוה זו ליכא במרור, הא תיקנו רבנן גם במרור שיהיה חיוב מצד עצמו אף בלא פסח כמצה, וא"כ הוא באכילה כמצה שהוא בכזית. ולכן נראה שאין לומר כלל שהרא"ש יסבור דלא בעי כזית באכילת מרור מדינא.
אלא כוונת הרא"ש הוא רק להוכחה לחלוקו בין מרור לירקות דכרפס, אף שתרוייהו הם רק מדרבנן דהירקות א"צ לכזית ומרור צריך לכזית, דאף שיש טעם בסברא משום דכרפס הוא רק להיכרא כדאיתא בהגמיי' שם ה"ב מ"מ צריך ראיה ע"ז דאולי כיון שתיקנו הוא ממילא גם חיוב אכילה שהוא דוקא בכזית וכדסובר כן הרמב"ם, ולכן הביא ראיה ממה שעל מרור מברכין על אכילת מרור אלמא דהוא חיוב לאכילה דאינה בפחות מכזית, ובירקות דכרפס שמברך רק בפה"א ואין מזכירין עליהם אכילה היינו דאין מברכין עליהם, אינו חיוב אלא היכרא בעלמא שלכן אין לדמות כרפס למרור ואין להצריך כזית. ולכן כורך שהוא תקנה לחיוב זכר למקדש גם להרא"ש צריך כזית, וכן האפיקומן אף שאין מברכין עליהם.
ואף להשאג"א שמפרש בהרא"ש שמדינא א"צ לאכול כזית אלא בשביל הברכה, לא מובן מש"כ שסובר הרא"ש דלכורך א"צ כזית מרור כיון דאין מברכין על הכורך, דהא ודאי מברכין על הכורך, דהברכה על אכילת מצה ועל אכילת מרור הוא גם על הכורך כמפורש בטור שלא יסיח עד אחר הכריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דכיון דלא אתמר הלכתא ועבדינן לחומרא כתרוייהו ה"נ לענין הברכה צריכין למעבד לשניהם, ונמצא שאף לשיטת השאג"א להרא"ש מצריך הרא"ש גם בכורך לכזית. אבל בעצם גם להרא"ש הוא מדינא ולא רק בשביל הברכה כדבארתי. ולכן אין להקל וצריך גם בכורך כזית מרור. אך אם כתר"ה קשה לו אכילת המרור, אם הוא מצד חולי ח"ו יכול להקל אף שהוא חולי שאין בו סכנה, ואם אינו מצד חולי אין להקל. ידידו מברכו בחג כשר ושמח, משה פיינשטיין.