אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן סב
בסיכת רפואה שיש בה אַלקאָהאָל של חמץ לחולה שאין בו סכנה בפסח.
בדבר לסוך על חטטין בגופו כשאין בו סכנה רק צער בעלמא משיחה שנתן לו הרופא שמעורב שם אַלקאָהאָל של חמץ בפסח שכתר"ה הורה להיתר, יפה הורה, דמצד איסור סיכה באיסורין הרי לר"ת בנדה דף ל"ב לא שייך כלל סיכה כשתיה שלא בשמן ואף בשמן הוא רק מדרבנן דקרא הוא אסמכתא בעלמא. ויש סתירה קצת דביומא דף ע"ז בתוספות ד"ה דתנן לא כתבו בשם ר"ת אלא זה שהוא אסמכתא ביו"כ ובתרומה, ולא שלא שייך אלא בשמן, משמע שסובר שהיה שייך סיכה כשתיה גם בשאר דברים כמו בשמן. ועוד סתירה דביומא משמע דהאסמכתא הוא רק ליו"כ ותרומה, ובנדה משמע שהוא לכל דבר, דלכן ביומא כתבו דמותר לסוך בחלב משום דלא אשכחן דאיתסר סיכה כשתיה אלא ביו"כ ובתרומה, ובנדה כתבו על ההיתר בחלב ושומן חזיר משום דרק בשמן אסמכוה דהוא כשתיה וצ"ע. עכ"פ לדינא סברי התוספות דליכא איסור סיכה כשתיה בחלב ושאר איסורים. ואף להסוברים דסיכה כשתיה הוא בכל איסורין ובכל מינים, יפה כתב כתר"ה ממחנה אפרים דהוא דוקא סיכה של תענוג. ומצד איסור הנאה כיון שאינו מאכל אדם מותר בהנאה.
אבל פשוט שהוא רק כשנעשה המשיחה קודם הפסח, דבפסח גופיה כיון שכבר נאסר בהנאה כשלא נתערב בהמשיחה אסור אף אחר שערבוהו בהמשיחה ונפסל מאכילה, כמו בפת שעיפשה ומלוגמא שנסרחה שאינו חייב לבער שהוא דוקא בנסרחו קודם הפסח. ואלקאהאל עצמו כשהוא בעין לא נחשב נפסל מאכילה שיש מנכרים ששותין אותו ע"י תערובות ותיקון קצת. אבל עיין ברמב"ם פ"ה מיסוה"ת ה"ח דשלא כדרך הנאתן דמותר לעשות מלוגמא מחמץ גם בפסח אף לחולה שאין בו סכנה משום שהוא שלא כדרך הנאתן, והביא הכ"מ מאורחות חיים דהוא מחמץ של נכרי והנכרי עשה המלוגמא, ולכן יכול כשיש לו צער טובא לעשות בפסח המשיחה בדראג סטאר של נכרי.
ומה שהקשה כתר"ה על הרמב"ם דלמה הוצרך במע"ש למילף שסיכה מותר מלא נתתי ממנו למת הא לחי שרי ולא אמר מצד שסיכה כשתיה, הנה גם לענין אכילת זר בתרומה הזכיר בפ"י מתרומות ה"ב קרא דלא יחללו לרבות את הסך, וכן בפירוש המשנה ברפ"ו דתרומות, והוא משום דקרא דכשמן בעצמותיו סובר נמי דהוא רק אסמכתא, אך בפיה"מ הזכיר גם הקרא דכשמן בעצמותיו, נראה דהוא לענין חיוב חומש למעט שאר הנאות דמותרין בתרומה שנהנה זר שאינו חייב חומש, דאחרי שאיכא קרא לאסור סיכה לזר שייך למילף גם מקרא דדברי קבלה שהוא גילוי דעת דהסיכה שייך לחייב חומש דהוא כשתיה ומתורץ דברי הרמב"ם. משה פיינשטיין.