אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין

סימן נב

סימן נא

בענין בשול בחמה ז' מנחם אב תשל"א. מע"כ ידיד בן ידיד חשוב ונכבד בר אוריין ובר אבהן, מוהר"ר אליעזר נחום אייזענבערג, שליט"א.

הנה בדבר בשול בחמה דליכא איסור בשבת שפרש"י בשבת דף ל"ט וכן הר"ן מטעם דאין דרך בשול בכך, הוא פשוט משום דנהי שהבשול שהיה במשכן היה באש מ"מ היה שייך למילף גם בשול ע"י חמה להיות תולדה, דהא מכל האבות מלאכות שהיו במשכן הרי למדין לחייב גם כל הדומה להאבות באותו החיוב ממש ונקראו תולדות, שלכן הוצרך רש"י לפרש שאין למדין בשול ע"י חמה מבשול ע"י האש שהיה במשכן משום שאין דרך בשול בכך. ואין הכוונה דאין דרך בשול בכך כהא דעושה מלאכה כלאחר ידו ושאר שנויים שפטור כדאיתא [בשבת] בדף צ"ב בהוצאה וה"ה בכל מלאכה שצריך לעשותה כדרך שעושין בנ"א מלאכה זו כדאשכחן בכמה דוכתי. דהא חזינן שבתולדות החמה איכא גם אלו שדרך לבשל בהם ממש כמו בתולדות האור, דהרי המבשל בחמי טבריא תליא דלר' יוסי דסובר דתולדות אור הם דחלפי אפתחא דגיהנם חייב ולרבנן דתולדות חמה נינהו פטור כדאר"ח [בשבת] בדף מ', ואם אין דרך מלאכה בכך מ"ט יתחייב כשהוא תולדות האור, דמ"ש מבורר בקנון ובתמחוי שפטור משום שאין דרך מלאכת בורר בכך בדף ע"ד ומנטל צפרניו בידו ובשניו שפטור משום דאין דרך גזיזה בכך [בשבת] בדף צ"ד, אלא ודאי שהוא דרך מלאכה מאחר שהם חמים טובא שיכולין לבשל, ומ"מ לרבנן שחמי טבריא הם תולדות חמה פטור, וכן בסודר שהוחם באור הוא חייב בגלגל ביצה בהסודר דתולדות האור הם כאור שחייב ובהוחם הסודר בחמה באותו החום וגלגל ביצה פטור. אלא כוונתם דאף דאין להחשיב דלאו דרך מלאכה הוא לבשל בחמה דאם אין לו עצים והוא דבר המתבשל בחמה יבשלו בחמה, אבל כיון שעכ"פ אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים אין למילף אותו מבשול על ידי האור שהיתה במשכן להחשיבו תולדה מאחר שאינו דומה להבשול שהיה במשכן.

וממילא מאחר שלא ילפינן בשול חמה מבשול האור ליכא חיוב אף לא לתולדות החמה אף שדרך הבשול על ידם הוא כמו על ידי תולדות האור, דהסודר הא נתחמם בחמה באותה מדה שנתחמם באש, וחמי טבריא הא חמים כחמי האור, דמאחר דהבשול דחמה אינה מכלל המלאכה משום דלא דמו למבשל שהיה במשכן אין למילף שוב את התולדות דממילא גם הם לא דמו לבשול שבמשכן כיון שהם תולדות דבר שאין בו מלאכת בשול.

ואולי יש לומר בטעם אחר דתולדות החמה וגם תולדות האור אין הדרך כל כך לבשל בהם, שלכן אין למילף אותם שיהיו תולדה מצד חמום של עצמם אף לא לתולדות האור, אך שמ"מ חייב גם על הבשול דע"י תולדות האור מצד שנחשב זה כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות שבהמים והסודר הרי הוא מהאש וממילא הוא בכלל בשול האש עצמו שהרי חמום האש הוא המבשל, שלכן אף שלא היה בשול זה ממש במשכן כיון שאין לחשוב זה שינוי מדרך המלאכה חייב, ודמי זה להעמיד הקדרה ברחוק קצת יותר מהאש מכפי דרך בנ"א אבל הוא עכ"פ מקום הראוי להתבשל במשך יותר זמן שודאי חייב אף אם במשכן לא היו עושין כן כדי למהר הבשול. וכמו כן הוא במבשל בתולדות האור שהוא בשול בחמימות האור לא שייך לחלק כל זמן שאין זה שינוי ממש מדרך המלאכה שיש אף רק מעט אינשי דמבשלין בהם, ולכן כשהם תולדות חמה אף ששוין ממש במדת החום כמו אם היו תולדות האור כהא דחמי טבריא וכהא דסודר שבחמימותו יכול לבשל ביצה, פטור דמצד עצמן הא אין למילף תולדות מבשול האש שהיה במשכן מאחר דאין הדרך כל כך לבשל בהן וכל החיוב בתולדות האור הוא מצד שהוא נחשב בשול בחמימות האש שזה הא ליכא בתולדות החמה, שאם נחשוב כן הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה. וטעם זה הוא יותר מסתבר.

ולמה שבארתי כוונת רש"י והר"ן מסתבר שזהו גם כוונת קרית ספר דכתב דאין בשול מן התורה אלא באש, ולא פליגי כלל, אלא שלא כתב הטעם דפירשו רש"י והר"ן, דהא מוכרח כן דבלא טעם היה לן ודאי למילף מבשול אש שהיה במשכן כמו כל התולדות.

וא"כ בהמייקר - וייו אווען שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת, לא רק לרש"י והר"ן אלא אף לקרית ספר דהרי לא פליגי כלל לפ"מ שבארתי.

ומש"כ כתר"ה בהצד לאסור בלשון זה, אע"פ שאין זה אש ממש מ"מ כיון שהכינו לבשל בו ונתכוין שיהיה כמו אש ממש לא כמו חמה שלא עשה מעשה במבשל, הנה לא זהו הטעם מה שליכא איסור בשול בחמה דאפילו עשה מעשה דהביא הקדרה על הגג ששם זורחת השמש יותר עד שיכול לבשל נמי ליכא איסור בשול, והטעם הוא כפרש"י והר"ן וכדבארתי דבריהם.

ולענין אם איכא מלאכת מכה בפטיש באוכלין כשגמר בשולו, הרי הביא כתר"ה שהמ"ב בבאור הלכה סימן שי"ח בסעיף ד' ד"ה והדחתן מביא דרוב שיטות הראשונים מפרשים במליח הישן וקולייס האיספנין דדוקא בחמין משום בשול ולא בצונן אלמא דליכא מכה בפטיש בבשול אוכלין, אבל הא לפי מה שמביא באור הלכה מנשמת אדם דבמליח וקולייס האיספנין כיון דהיה יכול לאכול מתחלה ע"י הדחק ליכא משום מכה בפטיש, שוב לא נבטל סברת הלבוש והפמ"ג שאיכא משום מכה בפטיש באוכלין אלא רק במה שגם במליח הישן וקולייס האיספנין, נמי סובר הפמ"ג דהוא משום מכה בפטיש. וכוונת תירוץ הנשמת אדם שלכאורה תמוה דהא מכה בפטיש הוא על הגמר אף שכבר הוא כלי ראוי לתשמיש, נראה דכיון דהיה יכול לאכול מתחלה ע"י הדחק שחשיבות אוכל כבר יש להו ליכא שוב גמר דהרי זה אוכל כמו שהוא וזה אוכל כשידיחו בצונן וזה אוכל כשידיחו בחמין דכלי שני וזה בחמין דכלי ראשון, וממילא ליכא בזה מציאות דמלאכת מכה בפטיש, ואין לחייב אלא משום מבשל דהוא דוקא בחמין, אבל באופן דאיכא גמר מלאכה כגון דבר שאין יכולין לאכול בלא הדחה ובהדחה נעשה לאוכל הוא גמר לחשיבות אוכל דלכן שייך ע"ז מלאכת מכה בפטיש אף שאיכא אינשי דלא אכלי עד שידיחו בחמין דכלי ראשון, משום דעכ"פ לענין חשיבות אוכל נעשה בהדחה לאוכל והיה זה גמר מלאכה שהוא מלאכת מכה בפטיש.

וא"כ אפשר שכל הני ראשונים סברי כתירוץ הנש"א דמליח הישן וקולייס האיספנין נאכלין גם מתחלה ע"י הדחק וליכא ממילא מלאכת מכה בפטיש כדלעיל, והר"ן שהביא בבאור הלכה שסובר דמליח הישן אינו נאכל כלל וע"י הדחה הוא נאכל ע"י הדחק שלדידיה צריך לומר כבאור הלכה שליכא מכה בפטיש באוכלין, אין הכרח ששאר הראשונים יסברו כמותו. וממילא מתורץ גם קושית באור הלכה מהא דא"ר יוסף גלגל הביצה במה שנתן בצד המיחם חייב חטאת, דג"כ כיון שנאכל כמות שהוא חי ליכא שוב ענין מכה בפטיש שזה אוכל בבשול משהו, וזה יותר מעט וזה עוד מעט יותר וזה כשנעשית קשה, וא"כ ממש הוא כמליח הישן וקולייס האיספנין לתירוץ הנשמת אדם, ודימה מר בריה דרבינא שפיר שבתרווייהו הוא משום מבשל, ושפיר כתב הגר"א דלביצה ומליח הישן דין אחד לשניהן, אבל ליכא ראיה מכאן שליכא ענין מכה בפטיש באוכלין דבדבר שאינו ראוי לאכול כלל ובהדחתו אף בצונן נעשה ראוי לאכילה אף שעדיין לא יאכלו הרבה אינשי איכא מלאכת מכה בפטיש כסברת הנשמת אדם.

וזה נראה שהיתה כוונת אביך מהר"ר אהרן צבי שליט"א, לתרץ בביצה שהוא משום דנאכל חי שהוא כתירוץ הנשמת אדם במליח הישן וקולייס האיספנין, ולמה שבארתי בכוונת תירוץ הנש"א לא קשה מהא דביצה יש בה משום בשולי עכו"ם דאף דכיון דנאכל רק ע"פ הדחק כשהוא חי יש בזה איסור בשולי עכו"ם מ"מ מועיל זה לסלק ענין מלאכת מכה בפטיש דזה עושה דשוב ליכא גמר מלאכה מאחר דזה אוכל כך וזה אוכל כך כדלעיל.

אבל קושית באור הלכה משויי אוכלא משוינן לר' יהודה [בשבת] בדף קנ"ה ולא מחייב משום מכה בפטיש לכאורה היא קושיא עלייהו, ולכן היה מסתבר לדינא כבאור הלכה, אבל עכ"פ אין לנו לדחות דברי הלבוש והפמ"ג והנש"א בשביל זה ולכן הוא קצת ספק לדינא.

ודברי הצפנת פענח שהביא כתר"ה דכל דבר שנתבשל בחמה הדר כמו בדם שנקרש בחמה שאיתא במנחות דף כ"א דהדר, ודאי צדק כתר"ה דמוקשין מאד דברור דלא הדרא ביצה וכל דבר שנתבשל ע"י חמה לכתחלה, ול"ד לדם שנקפה קודם שנתבשל דלאחר שנקפה שוב אינו מתבשל שלכן הדר לכתחלה.

ומאחר שאיכא איסור בשול בתנור זה יצטרכו לעשות הכירא כעין גרופה וקטומה לתנור דאש להיתר שהיה. והנני ידידו מוקירו ומברכו באהבה, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה