אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין

סימן לז

סימן לו

באחד שלא התפלל מנחה בע"ש וענה ברכו איך דינו ח' תמוז תשכ"ה. מע"כ בני יקירי הרה"ג מהר"ר דוד שליט"א.

הנה בדבר אחד שלא התפלל מנחה בע"ש וענה ברכו על תפלת הקהל שאיתא [או"ח] בסימן רס"ג סעיף ט"ו שאינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית שתים, לכאורה מדנקט הש"ע אם ענה וקבל שבת עמהם, משמע דוקא כשגם נתכוין לקבל שבת, ואולי גם בסתמא הוא ככוונת כל הקהל שהוא לקבלת שבת. ובפרט ששינה מלשון הגמ"יי ספ"ה משבת שכתוב רק וענה ברכו עם הקהל וכן הוא במרדכי ס"פ במה מדליקין והש"ע הוסיף על לשונם בתיבות וקבל שבת, הרי ודאי הוא פירוש בדבריהם שהוא דוקא בקבל שבת עמהם. ואף שלא אפשר לפרש בסתם דבריהם שנתכוין בפירוש לקבל שבת דהיה להם לפרש זה, אבל יש לפרש דענה סתמא שהוא ממילא קבלה כדעת הקהל, וממעט בזה במי שנתכוין בפירוש שלא לקבל שבת בזה שעונה ברכו שיכול להתפלל מנחה, כי סתירה ליכא לכוונתו בענייתו ברכו כטעם שכתבת שהרי היה מוכרח לענות שלא יהיה ככופר ח"ו. ואין לומר נימא אף בסתמא שאינו מקבל שבת משום שצריך להתפלל עדיין מנחה, דהא אפשר לא ידע שלא יוכל להתפלל מנחה אחר שקבל שבת מאחר שעדיין יום הוא, דהא משמע שזהו החדוש שבדין זה שבהגמ"יי והמרדכי דהא מסקי א"כ כבר עשהו קדש ושוב לא יעשנו חול, אלמא דזהו מה שמחדשי ולא מה שענייתו ברכו עם הקהל אוסרו מלהתפלל מנחה, וא"כ אפשר שהרבה לא ידעי חדוש זה וחושבין שאף אחר קבלת שבת כיון שעדיין יום הוא יכול להתפלל מנחה, ולכן בסתמא הוא כקבל שבת יחד עם הקהל, ואף אם הוא ת"ח שלמד כבר דין זה אפשר שנשכח ממנו לפי שעה, או מצד היסח הדעת לא נתכוין בפירוש שאינו מקבל שבת והוי כסתמא שהוא כקבל שבת, מאחר שודאי ליכא אנן סהדי שלא קבל שבת בסתימתו שהרי הרבה לא ידעי זה, ומש"כ המ"ב [סי' רס"ג] בס"ק ס"ב דיתחיל להתפלל מנחה ולא ימתין עד שיענה ברכו דאם יענה שוב לא יוכל להתפלל אח"כ מנחה, הוא מטעם שכתבת דהמתנתו לענות ברכו הוא כניכר שרוצה לקבל שבת וממילא שוב לא תועיל מה שיתכוון שלא לקבל שבת דיהיה כסתירה. ויצא מזה לדינא, דבסתמא שלא נתכוין כלום הוא כקבלת שבת ואינו יכול להתפלל מנחה של חול ואם נתכוין בפירוש שלא לקבל שבת בהברכו שעונה יכול להתפלל מנחה.

ובהחלוק שמנחה דע"ש שצריך היחיד להתפלל אחר שקבלו הקהל שבת צריך לצאת חוץ לביהכ"נ ובחול כשמתפללין הקהל ערבית יכול הוא להתפלל מנחה בביהכ"נ כדאי' במ"ב סי' רל"ו סוף ס"ק י"א, יפה אמרת דהוא משום שבחול הן תפלות שוות ובשבת הן תפלות אחרות. אבל המג"א סימן רל"ו סק"ג משמע שגם בחול סובר שלא יתפלל בביהכ"נ מנחה כיון שהקהל מתפללין ערבית שהוא כסתרי אהדדי, דהא על מה שכתב המג"א דלא מקרי בשעה שהצבור מתפללין בשחרית ומוסף וכ"ש במנחה ומעריב דסתרי אהדדי ציין ועיין בסימן רס"ג סעיף ט"ו ופי' במחצית השקל שהוא להא דאין להתפלל מנחה באותו ביהכ"נ שכבר קבלו הקהל שבת דהוי כסתרי אהדדי, אלמא דמדמה גם מעריב דחול לשבת, אך בחול לא נחשב סתירה בהברכו דהא כתב שאם הקהל הוא אחר ברכו יכול הוא להתפלל מנחה בעוד שהקהל קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור, והוא משום דרק בשבת שאיכא ענין קבלה לתוספת שייך שהברכו נחשב לשבת והוי כסתרי, אבל בחול שליכא ענין קבלה לא מיחזי כסתירה בהברכו אלא בהתפלה שהוא ככבר חושבים זה ללילה שלא מענין קבלה. ואף שביו"ד סימן קצ"ו סעיף א' ברמ"א משמע דלהמחמיר' שאינה יכולה לעשות הפסק טהרה אחר שהתפללו הקהל ערבית אף בחול, הוא גם רק אחר ברכו, ואולי הברכו שנקט הרמ"א קאי על שבת דג"כ הוזכר שם, אבל בחול תלוי זה בתפלת מעריב. והדין שכתב המ"ב שמתפלל מנחה עם הצבור וגם שלכתחלה יעשה כן הוא מהפמ"ג דכתב דאם יהיה מנין אחר למעריב או שלא יספיק לגמור מנחה ולהתפלל מעריב עם הצבור ימתין ויתפלל עם הצבור דמ"מ הוא תפלת הצבור, אע"ג שזה מעריב וזה מנחה עיי"ש. ואולי לענין לצאת חוץ לביהכ"נ יודה המג"א שבחול אין צריך, ורק סובר שאין להחמיר למעלה משום שהצבור ג"כ מתפללין אז כיון דהוא כסתרי אהדדי והביא רק ראיה שסתרי אהדדי שהרי בשבת עושה איסור, לכן אין סברא לומר שבחול יהיה זה עוד מעלה דתפלה עם הצבור, והטעם שאין צריך לצאת בחול הוא כטעמך, אביך אוהבך, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה