אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן כט
בביהכ"נ שהמעמבערם יצאו משם והתחילו אחרים להתפלל אם רשאין למכור א' דר"ח תמוז תשכ"ה. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר שלמה גרוסקין שליט"א.
בדבר שדברנו אתמול בטעלעפאן בנוא יארק אודות מכירת ביהכ"נ כבר בארתי בספרי אגרות משה חאו"ח בהחלוק לענין הדמים בביהכ"נ של כפרים בין נמכר בזט"ה במעמד אנשי העיר שאפילו הדמים יוצאין לחולין ובין נמכר בזט"ה לבד או במכירת אנשי העיר לבד שאף שהמכירה חלה לא יצאו המעות לחולין, שהוא מטעם דביהכ"נ כשיש צורך בו להתפלל וללמוד יש בו קדושת הגוף שלא נמכר כלל ואף במכרו אינו כלום אבל לזה מועיל מה שאנשי העיר רוצים למכור משום שאין רוצים שוב להתפלל שם שיש להם רשות לזה שבזה נסתלקה קדושת הגוף מביהכ"נ שלכן הוא כקרבן שנפל בו מום שמאחר שאינו ראוי למזבח נסתלקה קדוה"ג ורשאים למוכרו, וכן כשמכרו זט"ה משום שהחליטו שלא יתפללו בו שוב שיש להם הרשות מצד שנתמנו על עניני הקהל להחליט זה, אבל לענין הדמים הרי אפשר מה שיאמרו שאין צריכים לדבר שבקדושה יצטרכו לזמן דאח"כ דבביהכ"נ גופיה לא שייך זה דעתה הרי לא יתפללו בו ואחר שימכרו הרי ישאר כן ולא ישתמשו בו לתפלה שוב לעולם, ולכן רק כשתהיה המכירה בזט"ה במעמד אה"ע שאומרים שלא יצטרכו להדמים לקדושה אחרת שהוא רק משום דאם יצטרכו יעשו משלהם נפקעה הקדושה גם מהדמים, וזהו טעם החלוק. ומטעם זה כשהוא ביהכ"נ של כרכים שנבנה במקום שמצוי שיבואו שם בין אורחים להתפלל בין אנשים שנתיישבו שם אחר שכבר נבנה אינו כלום שאלו שבכאן החליטו שלא להתפלל שם דהרי האחרים אפשר שיבואו להתפלל שם אינו נמכר ומכירתם אינה כלום.
ולכן פשוט שאף שאלו שהיו נחשבים מעמבערס רוצים למכור מחמת שדרים עתה במקום אחר, וכן אם לא היו נשארים בסביבה ההוא יהודים היו רשאין למכור מחמת שלאורחים לא היה להם שוב לחשוש דלא יבואו גם אורחים במקום שליכא יהודים, אבל כיון שעוד נשאר הרבה יהודים בהסביבה וצריכים לביהכ"נ זה משום שלא נשאר רק ביהכ"נ זה אין רשאין למכור. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.