אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן כח
בענין מכירת ביהכ"נ שנשאר במקום שהלכו היהודים משם ומעט אנשים עניים מתפללין שם שאין ביכלתן להחזיקו ח' אלול תשכ"ו. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר גדליה איינימער, שליט"א.
בדבר ביהכ"נ הישן שהוא במקום שהלכו משם היהודים, וכבר בנו להם ביהכ"נ אחר במקום שנתיישבו שם יהודים וגם הרבה בע"ב מביהכ"נ זה, אבל עדיין מתפללים שם מעט יהודים שנשארו שם במקום הישן שאין להם היכולת להחזיק הוצאת בית הכנסת, ובפרט שיש שם בריוני מהנכרים שדרים שם שמשברים הזכוכיות מהחלונות ושאר דברים שאפשר להם לשבר שצריכין לתקן, ועד עתה השלימו ההוצאה ותיקנו מה שמשברים מחברת ביהכ"נ החדש אשר המה המעמבערס, אבל קשה לפניהם להוציא הרבה לדבר שאין להם צורך רק בשביל המעט יהודים הנמצאים שם שאין מחוייבין זה, וגם יש לחוש להס"ת שכמעט אינם שמורים שם מצד הבריוני, ולכן רוצים לסגור ביהכ"נ ההוא ולמוכרו, אבל א"א למכור שם אלא לנכרים שיעשו שם בית תיפלה שלהם, ואף אם ימכרו לסרסור הנקרא בראקער ברור שהוא ימכור לנכרים לבית תיפלה אם יש איזה אופן להתיר.
הנה ודאי אין מחוייבין הבע"ב שמתפללין בביהכ"נ להוציא הוצאות להחזיק ביהכ"נ ההוא אם המתפללי' שם אין ביכלתן להחזיקו וכ"ש שאין מחוייבין לתקן, ואם יש חשש לשמירת הס"ת הרי אסור להחזיק שם הס"ת, ואם הוא חשש גדול גם החומשים וסדורים אסור להחזיק שם, אך אולי יש להם מקום באיזה בית להחזיק שם הס"ת ויביאו אותו ביום הקריאה, ובשבת כיון שהוא לצורך מצות רבים יש מקום להתיר להביאו ע"י עכו"ם כשיטה ראשונה בש"ע [או"ח] סימן ש"ז סעיף ה' ובמ"ב ס"ק כ"ג מסיק כן להלכה. ואם אפשר לילך בשבת למקום שנמצא הס"ת יצטרכו לילך לשם מאחר שאז אין זה לצורך מצוה, ומצד טירחא דצבורא אין להתיר זה, וגם מצד מצוה להתפלל בביהכ"נ אין להתיר אם יכולין להתפלל בהבית אשר יהיה שם הס"ת. עכ"פ הבע"ב אין מחוייבין להחזיק הביהכ"נ כשהם צריכין להוציא עליה הוצאות, וממילא רשאין לסוגרו, ואם יפסיקו מצד זה שלא ישלימו ההוצאות בעצמן מלהתפלל שם ודאי עדיף, ואם יאמרו שלא יפסיקו מלהתפלל שם קודם שתשבר לגמרי יש להם הרשות לסוגרו שלא להניח להתפלל שם.
ומאחר שיפסיקו להתפלל שם ויהיו רשאין למוכרו בארתי בספרי אגרות משה חאו"ח סימן נ"א, שיש חלוק בין צריכין להדמים לבנות ביהכ"נ אחר שאז יש בה עדיין קצת קדושה גם בגופו שלא למכור להד' דברים המאוסים וכ"ש שאסור לבית תיפלה, ובין אין צריכים להדמים לבנות ביהכ"נ משום שכבר בנו שאז אין בה קדושה כלל ויכולין למוכרו אף להד' דברים כאשר הארכתי שם בענף ב' וענף ג', וממילא גם לבית תיפלה אין בידינו לאסור דאף שהוא מאוס יותר לא מצינו עכ"פ חלוק לדינא. וטוב יותר למכור ע"י בראקער נכרי ואף כשמוכרין בית הדיוט לבית תיפלה, כדי שאם הוא באופן דאיכא לפ"ע יהיה לפני דלפני שמותר כדאיתא בע"ז דף י"ד ועיין ביו"ד סימן קנ"א סעיף א' וברמ"א אה"ע סימן ה' סעיף י"ד.
ואם חייבים להבאנק על ביהכ"נ ההוא שקורין מארגעדזש בארתי בסימן נ' שליכא חיוב לשלם להבאנק כדי שלא ימכרו לבית תיפלה, וגם שרשאין גם לסייע בהמכירה דהיינו לראות שיהיו קונים אף מאלו שרוצים לבית תיפלה, כדי שימכרו ביוקר וישארו יותר דמים עבור הקהל. ונמצא שבעובדא זו שחייבין להבאנק וגם שכבר בנו ביהכ"נ החדש ואין צריכין להמעות לדבר קדושה איכא שני הטעמים להיתר אם ימכרו ע"י הבאנק שלכן טוב לעשות ע"י הבאנק שיהיו ב' הטעמים. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין.