אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן יג
בבעל תפלה שיש לו חזקה להיות ש"צ בביהכ"נ אחד והתאחדו עם עוד ביהכ"נ וביהכ"נ השני אינו רוצה אם יש לו טענה.
ולענין בעל תפלה לימים נוראים שלפני האיחוד של שני הבתי כנסיות היה לאחד חזקה להתפלל בתור ש"ץ בביהכנ"ס אחד וביהכ"נ השני אינו רוצה מטעם שקולו חלש, הנה אף שיש חזקה כזו כדאיתא באו"ח סימן קנ"ג סעיף כ"ב לענין אחד שהחזיק בגלילה, ובמ"ב שם ס"ק קי"ב הביא מרדב"ז דאפילו לא הרשוהו הקהל בפירוש להחזיקו אלא ששתקו ולא מיחו זמן רב החזיק במצוה זו. וגם איכא עוד דין מהא דתנן בגיטין דף נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ומסיק הגמרא בדף ס' שהוא משום חשדא, ומטעם זמן זה איתא בש"ע שם [או"ח סי' קנ"ג] סעיף י"ז שמי שהיה בביתו ביהכ"נ ימים רבים אין הציבור רשאים לשנותו בבית אחר עיי"ש במג"א ס"ק מ"ט שלכן גם לסלק בעל תפלה שהחזיק להתפלל הרי איכא חשדא שיאמרו שסלקוהו מחמת שאינו ראוי מצד שנתקלקל ח"ו במעשיו. אבל מ"מ הרי לביהכ"נ השני אין לו שום חזקה ואין לחייבם אף בשביל חשדא לקבלו שיהיה גם עבורם ש"ץ מאחר שלעולם לא קבלוהו, וממילא אין לו גם טענת חזקה על ביהכ"נ הראשון שודאי לא היו מסכימים להחזיקו באופן שהוא יעכב עליהם מלהתאחד עם עוד ביהכ"נ, וגם בלא זה הרי הוא טעם גדול מה שרוצים להתאחד שאין חוששין לחשדא כשיש טעם גדול כדאיתא בכאן בפמ"ג ובלב"ש על המג"א ס"ק מ"ט ובמג"א סימן שס"ו סק"ז, ומצד חזקה ודאי אין לו חזקה ליותר ממה שהוחזק דהיה רק כשהיו בני ביהכ"נ הראשון בעצמם ולא כשבאו גם בני ביהכ"נ אחר לשם. וזהו אף אם הוא באותה ביהכ"נ אבל אם הוצרכו ליכנס לביהכ"נ היותר גדול שלא הורגל להתפלל בביהכ"נ כזה אין לו טעם חזקה ולא טעם חשדא דהרי דבר ידוע שיש בעלי תפלה שבביהכ"נ קטן יכולים להתפלל ובביהכ"נ גדול אין יכולין להתפלל ואף אם רק אנשי ביהכ"נ הראשון שהחזיק אצלם היו שם נמי אין לו חזקה ולא טעם חשדא.
ובדבר בעל תפלה שהתפלל איזו שנים בביהכ"נ בלא מחיצה אם היה בביהכ"נ קאנסערוואטיווי שאין מודים בהאיסור כלל אסור לקבלו לבעל תפלה אם לא ידוע ששב בלבב שלם, ואם היה בבית הכנסת ארטאדקסי שמודים בהאיסור אך שמ"מ עוברין ליכא איסור שיהיה בעל תפלה אם יקבל עליו שלא יתפלל יותר בביהכ"נ בלא מחיצה. ידידם מוקירם ומברכם בכוח"ט, משה פיינשטיין.