אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן ד
אם לחכות על מנין לפני ישתבח, ואם לחשיבות תפלה בצבור צריך להתחיל בשוה, וממי צריך לשמוע קדושה כשהוא באמצע תפלה, וכלים שהוא ספק אם נעשו בפעקטערי של ישראל לענין טבילה בעה"י י"ט מרחשון תשל"א. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר יעקב דרדק שליט"א.
הנה אם אפשר לחכות זמן קטן לפני ישתבח על מנין ועדיין יהיה זמן ק"ש יש לחכות, אבל זמן רב לא יחכו אף שעדיין יהיה זמן ק"ש לבני תורה אסור משום דהוא בטול תורה דהא אין יכולין אז ללמד תורה, ולסתם בנ"א אין לחכות זמן רב דיש לחוש שיפסיקו בדברים שאסור.
ובדבר אחד שלא הספיק להתחיל התפלה בשוה עם הצבור אלא באמצע אם נחשבה תפלתו כתפלה בצבור, הנה לע"ד היה פשוט דנחשבה כמתפלל עם הצבור דהא אף כשהתחילו הצבור להתפלל בשוה נמי הא אין מתפללים תפלה אחת אלא זה עומד באתה קדוש וזה ברפאנו וזה בעל הצדיקים וגם אין גומרין כאחת ויש שמאריכין עד שרוב התפלה מתפללין אחר שכבר ליכא עשרה מתפללין, וא"כ מ"ש תחלת התפלה מאמצעה וסופה, אבל הפמ"ג בא"א סימן ק"ט סק"ב על הא דכתב המג"א דתפלת צבור עדיפא מעניית איש"ר הוקשה לו מהא דאם אינו יכול לגמור כשיתחיל להתפלל כשבא ומצא צבור מתפללין קודם קדושה וקודם קדיש אל יתפלל עם הצבור, תירץ דכאן לא הוה ממש תפלת הצבור דבא באמצע משא"כ כשמכוין עמהם, הרי סובר דאין תפלה עם הצבור ממש אלא כשהתחיל בשוה עם הצבור, אבל הוא תמוה דמ"ש תחלתו מסופו, ולפרש מש"כ מכוין עמהם שהוא להתחיל וגם לגמור בשוה כמעט שאינו מן המציאות. ואולי סובר שתלוי ברוב תפלתו שתהיה עם הצבור, אך א"כ לא יתורץ קושיתו כל כך דאפשר גם בבא באמצע שתהיה רוב תפלתו עם הצבור. וקושיתו הא יש לפרש באופן שלא יכול להתפלל עם הצבור כלל, וגם אולי יש לפרש טעם המג"א שעדיפא תפלת הצבור מאיש"ר באופן שיתבטל שתי תפלות מנחה ומעריב שלא בצבור. ובכל אופן הא גם הפמ"ג מודה דגם זה נחשב תפלה בצבור אך שלא כמתחלת התפלה שלכן אם אינו יכול להתחיל בשוה יש לו עכ"פ להשתדל להתחיל בזמן שעדיין הצבור מתפללין אף לדידיה, וכ"ש שיותר מסתבר שהוא בדין תפלה בצבור ממש.
ובאחד שעומד באמצע התפלה שצריך לשתוק כשאומר הש"צ קדושה צריך לשמוע כשאומר הש"צ בעצמו דתרי קלי לא משתמעי ובפרט כשכל הצבור אומרים ביחד, ולכן יש להנהיג שהש"צ יאמר הקדושה בקול רם אחר שיאמרו הצבור בעצמו כדי שישמעו אלו שעומדים באמצע התפלה, ולשמוע מאחד מהצבור שעומד אצלו ושומע מה שאומר לא יצא אם לא שיודיענו קודם התפלה שיכוין להוציאו כי לרמוז לו בתפלה אסור, אבל מהש"צ יוצא אף שבזמננו אין הש"צ מוציאו מ"מ כיון שנתקן להוציא הוי סתם דעתו לעשות כהתקנה שהוא ממילא כנתכוין להוציא אם יש לאחד צורך לצאת אף שהוא אינו יודע מזה.
ובדבר כלים שיש ספק שמא נעשו בפעקטערע של ישראל צריך לטבול בלא ברכה, ואם הם כלי זכוכית שכל טבילתם הוא מדרבנן יש מקום להקל שלא להצריך טבילה כלל דספק דרבנן לקולא, אבל כיון שרוב הפעמים אפשר לברר שלכן אין להחשיב זה לספק מחמת העצלות לברר, לכן יש להטביל גם כלי זכוכית אבל בלא ברכה, ואם ידוע שהם מפעקטרע של נכרים צריך להטביל בברכה אף כלי זכוכית שלכן כלים הבאים מיאפאן וממדינת טשיינא [סִין] שכולן נכרים, ואף הבאים ממדינות שביוּראָפ [שבאירופה] צריך להטביל בברכה כי רובן של נכרים, והבאין מא"י א"צ לטבול כלל כי כולם של ישראל ואף אם מפעקטערע של עבריינים ומחללי שבתות נמי א"צ טבילה. ואף להמצריכין טבילה בנתן ישראל כסף לנכרי לעשות לו כלי מדין אומן קונה בשבח כלי שהביא הרמ"א [ביו"ד] בסימן ק"כ סעיף א' לא שייך בפעקטערעס שעיקר הכלי נעשה ע"י המאשענעס והאומנים הם רק כמסייעים בעשייתן, וגם בלא זה כל העובדים בפעקטערעס בעשיית כלים הם פועלים דשכיר יום ושבוע ולא קבלנים ואינם קונים בשבח כלי אלא אומנים שהם קבלנים. ידידו משה פיינשטיין.