אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן פ

סימן עט

בענין לשנות עלעווייטאר שהתנהג ע"י נכרי לאופן שכל אחד ינהג בעצמו בבית שהשכנים מחללי שבת י"ז שבט תשכ"א. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר חיים שמשון גאלדשטיין שליט"א.

בדבר בית גדול שנשכר לאפיסעס שהם נכנסים שם בשבת וי"ט והיה שם עלעוועטאר שהתנהג ע"י נכרי ועתה רוצה בעה"ב לשנות העלעוועטאר שכל אחד הנכנס לשם ינהג בעצמו אם רשאי לשנות או שאסור משום שיגרום שיעשו עוד איסור הם בעצמם שהוא חמור מהליכה ע"י מעשה הנכרי. הנה בתחלה קודם שנשכר שלא היה בזה חשש דלפנ"ע שהרי יש גם מקומות אחרים לשכור והיה הנידון רק על איסור מסייע ידי עוברי עבירה, שלהמג"א סימן שמ"ז סק"ד אסור אף לישראל מומר שעובר במזיד לא היה לן לאסור כיון שהעיקר הוא למעשה היתר דהוא להשתמש בו בחול, דאל"כ היה לן לאסור מלמכור כל כלי בשול לעוברי עבירה משום דיבשלו בהן גם בשבת וגם מאכלות אסורות וכן בכל דבר אפשר לעשות בהן דבר איסור. אלא צריך לומר דכיון דעיקר הדבר אינו לאיסורין לא אסרו בזה משום מסייע כשליכא איסור דלפנ"ע כדבארתי זה בספרי אגרות משה על יו"ד סימן ע"ב עיי"ש.

אבל עתה שכבר מושכרין להם ואינו יכול לסלקם וגם לפניהם הוא טרחא להתפנות למקום אחר ולפעמים הוא גם הפסד מאחר שנקבע האפיס שלהם בכאן, עיין בב"מ דף ק"א, הרי הוא עתה כאין להם מקומות אחרים לשכור שם ונמצא שהנידון הוא באיסור דלפנ"ע שלכאורה היה לן לאסור. אבל עיין בספרי שם שהוכחתי משביעית פ"ה מ"ו דתנן זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור לאיסור ולהיתר מותר והא איירי שם בחשוד על השביעית כדפירשו כל המפרשים מירושלמי, א"כ הרי ודאי יעשה בהם גם מלאכת איסור וכ"ש בפרה החורשת שרחוק לומר שיקנה פרה חורשת לשחיטה ומ"מ מותר מטעם דפי' מהר"י בן מלכי צדק שם במ"ח שיכול לומר לשחיטה מכרתיו לך וכן בסמוך בפירות כתב שיכול לומר לאכלה מוכר לו, שהוא מפני שתלוי במוכר שהוא מוכר לו לדבר היתר שהרי בשביל זה לבד נמי היה מוכר לו ונמצא שאין במעשה של המוכר עשיית מעשה מכשול שלא ניתוסף שום מעשה בשביל העבירה שיעשה הלוקח, ומה שעי"ז יוכל הלוקח לעשות העבירה הוא רק גרם שיכשיל את עצמו שזה לא נאסר. ולכן מותר למכור כל דבר שהוא להיתר ככלי בשול וכדומה לעוברי עבירה אף כשליכא חנות אחר בכאן. והארכתי שם לבאר זה.

אך כתבתי שם רק שיותר נוטה להתיר ולא החלטתי ממש להיתר והוא משום שלא מצאתי מפורש דין זה אבל מ"מ אם יש בזה הפסד גדול יש לסמוך ע"ז להתיר. ולבד זה איכא שיטת הריטב"א בע"ז דף ו' שמפרש דכל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידנו ליתא משום לפנ"ע ואע"פ שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידנו עיי"ש, וכן הוא במאירי שם משום דמשמע להו דמה דאמר שם דבאית לעכו"ם בהמה ליתא לפנ"ע כשמזבין לו עוד בהמה, הוא אף ביש לחוש שיקריב גם בהמה זו לע"ז, וכן איתא בשט"מ ב"מ דף ה' בפשיטות דלרועה שיש לו בהמות מדידיה דבלאו דידן מצי עביד איסורא לרעות בשדה אחרים לית בו משום לפ"ע כשנמסור לו עוד בהמות עיי"ש, ואף שהוא תמוה דמ"ש מנותן לו בהמה כשאין לו אחרת שאסור בעכו"ם אף שידוע דזבח כבר היום לע"ז איזו בהמה משום דעכ"פ בבהמה זו הרי יעשה עוד הפעם איסור וכן בנזיר אף ששתה כבר היום יין אסור להושיט לו עוד כוס יין, מאם עדין יש לו אותה הבהמה ואותו כוס היין ונותן לו עוד בהמה ועוד יין שג"כ הרי יעבור על ידו עוד הפעם איסור. ואולי הא דשט"מ ב"מ [דף ה'] כשמוסר לו עוד בהמה וירעה אותה יחד עם בהמות שלו בשדה אחרים יש לומר דכיון דבבת אחת עובר אף שעל כל פרוטה ופרוטה הוא עוד איסור שאני דכיון דעובר ברגע זו אותו האיסור לא חיישינן מלהכשילו בעוד שיעור, אבל כשיעבור אחר שיעשה האיסור בשלו הרי הוא ממש כשידוע שכבר עבר היום על האיסור בשלו שאסור ליתן לו לעבור עוד הפעם. עכ"פ הריטב"א והמאירי סוברין כן, וא"כ בעובדא זו שההולכים להאפיסעס הרי הוא לחלל שבת שם וברוב הפעמים עוברים ברגע זו ממש על איסור הבערה דמעשנין אז ליכא לפ"ע לדידהו על מה שיגרום להם שיעברו על איסור הבערה דדחיקת הבאטן של העלעקטרע ויש עוד טעם להתיר. ואף שמסיק הריטב"א דמ"מ איסור מסייע ידי עו"ע איכא, אבל בשביל איסור זה דהוא רק מדרבנן הא ודאי יש להתיר כשאינו מיוחד לעבירה דוקא. ולכן במקום הפסד יש לסמוך להקל.

והנה ע"י פועל נכרי כשהיה עד עתה נמי היה אסור אם היה באופן שעושה ככל פועל בשביל מה שנשכר לזה דהרי עושה המלאכה של הבעלים לטובתם שאסור מדרבנן, והיה צריך לעשות באופן שיעשה אדעתא דנפשיה דהיינו מכל מהלך יהיה לו איזה מטבע וכדומה. ואיסור זה לא יהיה על בעה"ב כשכ"א ינהג בעצמו. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה