אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן עט

סימן עח

אם יש איסור לומר לנכרי להעביר צביעה מפניו בשבת ב' שבט תשי"ט. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר משה יששכר גאלדבערג שליט"א.

בדבר השאלה המוזרה אשר אחד שמתמחה באומנת המשחק בתיאתריאות יחשוב שהוא לשם שמים, מטעם שאם יהיה מומחה בזה יוכל להדריך את הנוער יותר שיהיו שומרי תורה שהוא לפי השכל דבר רחוק שרובן של המחזות הם עניני ליצנות וקלות ח"ו בעריות וגם זלזול בחומר איסור רציחה כידוע. ואף שמזדמן בדרך מקרה איזה מחזה שליכא שם ליצנות ונבול פה וזלזול ברציחה ועריות הוא רק ענין מקרה וכשירצה זה להרויח מאומנות זו הוא כמעט מן הנמנעות בלא זלזולים באיסורים אלו. אבל ודאי צריך כתר"ה לקרב אף איש כזה כי מסברא לא יועיל מה שנאמר לו שיתרחק לגמרי מאומנת זו מאחר שחושב להיפוך וצריך כתר"ה לקרבו לפי דרכו כדי שיקיים לכה"פ עיקרי התורה והאמונה בה' ובתורתו כיון שחזינן שמדקדק שמירת שבת כהלכתה.

ועתה בדבר שאלות כתר"ה, אם מותר לומר לנכרי להעביר את הצביעה ע"י מריחה בקאלד קרים, שחשש האיסור הוא מדין ממחק שהוא ענין מלאכה שיש איסור אמירה לנכרי. אבל כיון שאין ברור שיש בזה איסור ממחק, חדא דאולי קאלד קרים הוא מצד רכוכו כשמן שליכא משום ממחק כדאיתא בסי' שכ"ח סעי' כ"ב. ואף שנוטה יותר שיש בו משום ממחק דהא גם בשמן קרוש איתא במ"ב ס"ק ע"א שהוא ממחק. (ומה שציין שהוא מרדכי פ' במה טומנין לא מובן לע"ד דשם איירי לענין להחם שנעשה מקרוש לה מאיסור מוליד משקה שהוא הדין שבסי' שי"ח סעי' ט"ז ואין שייך זה לאיסור ממחק אבל עכ"פ המ"ב אוסר בשמן קרוש) ויש להביא ראיה מהמג"א סי' שט"ז ס"ק כ"ד שאף ברוק סובר דשייך איסור מירוח דהוא ממחק עיין בפמ"ג שם ואינו עב יותר משמן קרוש. וא"כ גם קאלד קרים מסתבר שהוא כשמן קרוש וכרוק ששייך מרוח. אבל קצת ספק איכא דהוא אולי יותר רך משמן קרוש. ויש עוד טעם שלא שייך למרוח להמג"א שם דכשרוצה שיבלע אין זה ממרח והביא בס' באר יעקב סי' שכ"ח ס"ק ל"ד דה"ה למרח ע"ג הגוף שלא היה חושש המג"א לטעמו דג"כ לא היה איכפת ליה שיתבלע. ואף שהביא גם חולקים מ"מ הוא רק ספק אם יש איסור אף ע"י עצמו. ונמצא שלענין אמירה לנכרי ספק דרבנן שיש מקום להקל. ואם בקושי יש להעביר במים או בדבר חריף והוא לח כמים שליכא ממרח ויאמר להעכו"ם סתם שיעביר הצבע והעכו"ם יקח מעצמו את הקאלד קרים ליכא שום איסור. ולכן אם יש צורך בזה יכול להקל.

ובדבר אם יש בעצם המשחק איסור משום עובדין דחול, הנה בלא מעשה רק דבורים ושינוי מלבושים והתנועות הוא רק משום ודבר דבר שאפילו שיחת דברים בטלים אסור להרבות בר"ס ש"ז. אבל אם יש לו עונג מזה הא איתא שם ברמ"א ובנ"א כשסיפור שמועות הוא עונג להם מותר, וכ"ש בעובדא זו שיהיה לו צער מצד הפצרת מורהו ואולי גם חשש הפסד. אבל בכלל הוא ענין מכוער אף בחול כדכתבתי וזה הא לא יבין ולא יוכל כתר"ה להסביר לו שהוא ענין מכוער ואין כדאי לומר לו שלא יועיל. אבל מצד שבת איני רואה איסור.

ובדבר מראית העין קשה לומר מרחוק כי כתר"ה כתב טעם לכאן ולכאן ויורה כפי שנראה לו יותר כי איסור קבוע מצד מראית עין לא מצינו בכה"ג כגון שיהיו אסורין לילך בשבת למקום השוק שמא יאמרו שקונה שם, ואדרבה מצינו בפסחים דף נ"א ויושבין על ספסלי נכרים בשבת ופרש"י שהן מוכרין בהן סחורה ולא חיישינן לחשדא, ורק שיש לומר שאולי במדינה זו ובזה"ז שיש הרבה עוברי עבירה יש לחוש לחשדא, אבל מכיון שלא נאסר ממש יש לסמוך על הסברא אם נראה לכתר"ה שלא יחשדוהו, אבל ודאי רק כשיש לו צורך גדול. ולא יגלה תשובתי זאת כדי שלא יקילו יותר. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה