אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן עז

סימן עו

בישראל שהביא מפתח במזיד דרך רה"ר ופתח דלתות ביהכ"נ אם מותר ליכנס שם בשבת זו ערב חג השבועות תש"ב. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר דוד קוליק שליט"א.

הנה בדבר ישראל שהביא במזיד מפתח מביתו דרך רה"ר ופתח דלתות בית הכנסת אם מותר ליכנס לביהכ"נ בשבת זו לע"ד יש ראיה גדולה לאסור אפילו בעשה קטן, דהתוס' בשבת דף קכ"ב כתבו דיש שרצו לומר דשאר תשמישין שרו מהא דיבמות דף קי"ד ר' יצחק אירכסו לו מפתחות דבי מדרשא אמר ליה ר' פדת זיל דבר טליא וטליתא ליטיילן התם דאי משכחי מייתי להו אלמא יכולין ליהנות ממפתחות להשתמש בהם בשבת, ומסיק הר"י שאסור והתם אין עושין לדעת ישראל עיי"ש, והרי איזה תשמיש יש במפתחות שאסור להר"י דאם מעשה הפתיחה נחשב תשמיש מנא להו לתוס' שהתם יפתחו גדולים שהוכיחו להתיר שאר תשמישין דלמא הטליא והטליתא עצמן יפתחו ויעשו תשמיש זה, אלא ודאי שהנאת מפתחות שכתבו התוס' הוא הכניסה לבי מדרשא שנעשה זה ע"י הוצאת המפתחות ברה"ר וכיון שהיה מותר שם ליכנס לביהמ"ד הוכיחו שפיר דשאר תשמישין שרו, ומסיק הר"י שאסור אך התם שהיה מותר הוא משום שלא עשו לדעת הישראל, וכן מסיק הרשב"א שם לאיסור ומתרץ שגם שם היה אסור אך רצה שימצאו המפתחות לאשתמושי בהו לאורתא עיי"ש, וא"כ כ"ש שבמזיד דישראל גדול שיש לאסור.

ועוד גרוע זה ממוציא אוכלין שמתיר ר"ת שם [שבת דף קכ"ב] בתוס' אף בהוציא נכרי בשביל הישראל מטעם דאפשר היה לו לילך לשם ולאכול, וכן פסק הרמ"א בסימן שכ"ה סעיף י' להלכה עיי"ש, דבמפתח שפתח בו את ביהכ"נ לא שייך זה שמוכרח להביא רק לכאן לכן אף לר"ת ולרמ"א יש לאסור. ואף לר"ן בשבת דף ק"א דסובר דכשהיה רשות היחיד ונפלו המחיצות בשבת ועשה במזיד נמי חזרו להיתרן הראשון וכן פסק הטור וש"ע בסימן שס"ב סעיף ג' וכן מסיק המג"א סק"ד, מסתבר שבכאן אסור, אף דג"כ נעשה בהאיסור כהיתרו דמכבר ועוד הוא כ"ש שכל העת היה תשמיש היתר, וכ"ש לטעם הרשב"א שכתב דלא קנסינן בכי הא כיון שאין זה אלא מעמיד דבר על חזקתו הראשונה, דגם בכאן לא נתחדש דבר אלא שע"י הפתיחה הועמד כמתחלה, והיה מקום להתיר, אבל הא ל"ד כלל להתם שההנאה היא רק ממה שנעשה היתר, דבמציאות הרי יכלו להוציא גם כשנפלו המחיצות רק שהיה אסור ובעשיית המחיצות נעשה היתר, לכן כיון שכבר היה היתר בשבת זו אך שנאסרה נמצא שלא עשה תקון גמור אלא חזרה להיתר שמתחלה אינו נחשב תקון כל כך, אבל הכא שבעת שהיה סגור לא היה אפשר במציאות מעשה הכניסה לשם הוא ודאי תקון גמור ואין לחלק אם הוא דבר חדש ממש או חזרה למה שהיה תחלה דלהמציאות אינו נוגע כלל מה שהיה פתוח תחלה שהיו אז יכולין ליכנס כיון דעכ"פ לא יכלו עתה ליכנס. ומוכרחין לחלק כן שלא יקשה על זה מתוס' [שבת] דף קכ"ב שסברי שאסור ליכנס ושלא יסתרו דברי הרשב"א אהדדי.

אבל לטעם הרמב"ם פ"ו משבת הכ"ד בפירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג שמותרין משום שלא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, משמע שכמו כן בהוצאה, יש להתיר בשוגג מטעם זה כדהוכיח החיי אדם כלל ט' בנש"א. וגם ראיה גדולה יש דהא הרמב"ם איירי בשבת וא"כ הרי הוציאם גם ברה"ר כדכתב המ"מ אלמא דבהוצאה מרה"י מותר בשוגג, ונצטרך לומר שע"י נכרי גרע משוגג דהא בהוצאה ע"י נכרי פסק שם בה"ג במילא מים בשביל ישראל אסור, אבל במזיד ודאי אסור.

ומה שהביא בנשמת אדם שם גם מרשב"א ר"פ ר"א דמילה שגם כן סובר להתיר לא נכון כלל דהרשב"א הא סובר דישראל שהעבירן ד' אמות ברה"ר או שהחזירן מרה"ר לרה"י לא יאכלו כדהביא המ"מ והוא אף בשוגג דהא כתב זה על הרמב"ם שמתיר בחזרו בשוגג שלהרשב"א אסור, אלא ודאי צריך לומר דהרשב"א בר"פ ר"א דמילה בסוף ד"ה דתניא דכתב ודמי האי מעשה ללישנא דאמרינן לר' יוחנן הסנדלר מעשה שבת דאורייתא והתם לא קרי מעשה שבת אלא כגון אפיה ובשול וכיוצא בהן אבל הבאת כלים ואוכלין מרשות לרשות ודאי לא מיתסרי אפילו לר' יוחנן הסנדלר בהבאתן כיון שלא נתחדשה בהן כלום בשבת, הוא רק לר' יוחנן הסנדלר דאוסר מעשה שבת לעולם שע"ז כתב דאין נחשבין מעשה שבת ליאסר לעולם מצד מלאכת הוצאה כיון שלא נתחדש בהן כלום והוכיח מזה רק שיש חלוק בין כשנעשה בו מעשה חדוש בגופו של דבר כגון עשיית כלי ואפיה ובשול ולהחם מים לאם לא נתחדש ע"י המלאכה שום מעשה בגופו של דבר כדאשכחן חלוק זה אף מדאורייתא לר"י הסנדלר שלכן יש לגרוס כגירסת הרי"ף וכשיטתו ס"פ ר"א דמילה דיש חלוק באמירה לנכרי בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה שהוא בין להחם מים ובין להביא דרך רה"ר והפירוש הוא אף שגם הבאה מרה"ר הוא מלאכה דאורייתא במעשה דהחלוק הוא בין נתחדש בו מעשה בגופו של דבר להבאה דרך רה"ר שלא נתחדש בגופו דבר עיי"ש ברשב"א, אבל לדינא שהוא אסור רק לשבת זו מצד קנסא אסר הרשב"א כמפורש במ"מ.

ונמצא שיש טעם גדול לאסור ואף שהוא רק גם להתשמיש אסור כדהוכחתי מתוס' ורשב"א ולא מצינו חולקים עליהם בזה. אך ע"י נכרי מותר מצד שהוא לצורך מצוה שנהגו להתיר, לכן יפה עשה כתר"ה שאסר ליכנס רק אחרי שיסגרו עוד הפעם שנסתלק מעשה ראשון ואז יפתח נכרי. ויש לעיין עוד הפעם לדינא כי לא הייתי פנוי לעיין כפי הצורך רק לפום ריהטא. אבל בכל אופן אמינא יישר כחו דכתר"ה שלמיגדר מלתא ודאי צריך לעשות כן אבל יותר מסתבר שגם לדינא היה אסור ליכנס כדבארתי. והנני ידידו מוקירו מאד, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה