אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן סה
בשותפות עם נכרים בבית מטבחים לאחרים ולהשוחטים כ"ה טבת תשכ"א מע"כ גיסי כאחי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק אייזק הלוי שמאל שליט"א.
בדבר מה שרוצים בעלי בית המטבחים שהם נכרים שהשוחטים והרבנים יהיו שותפים בכל העסק של בית המטבחים ובלא זה יש לחוש שיסגרו העסק והוא הפסד גדול להשוחטים והרבנים. הנה אף שמצד שבת שיעבדו הנכרים שם יש העצה שאיתא בע"ז דף כ"ב בשותפות עכו"ם להתנות שהשבתות והי"ט יהיו לנכרים בין לריוח בין להפסד וכנגדן יהיה להיהודים מימי החול והשאר שותפות, וההוצאות מפועלים ודמי שכר הבנין והכלים יהיה לפי חשבון של כל יום ויום. אבל כיון שאין חלקי השותפות שוין הוא דבר קשה להתנות זה כי יצטרכו לחלק לשעות ואין דרך לכתוב בפנקסי החשבונות מה נמכר בכל שעה אלא בימים, ונמצא שלא יהיה אופן שיהיה היכולת לקיים מה שהתנו שממילא הוי כפטומי מילי בעלמא. ואף שאם בשעת חלוקה נתרצו לחלוק בשוה מותר כדאיתא [או"ח] בסימן רמ"ה סעיף ב' הוא דוקא כשאפשר גם לחלק כמו שהתנו, אבל כשא"א הוא כלא התנו כלל. ואף לדעת המקילין בהתנו גם לומר להנכרי שימלא לו שהוא דעת הרמב"ם ורש"י להט"ז סק"ב הוא משום דלא נבטל בזה תנאם והראב"ד האוסר הובא במג"א סק"ב הוא משום דניכר כהערמה, דהא יכול הנכרי שלא לציית להישראל אלא לחלק כמו שהתנו. אבל בעשו מתחלה שלא יוכלו לחלק כמו שהתנו הרי נבטל ממש. אך אולי יעשו באופן שיהיה מציאות לחלק כמו שהתנו שאז יהיה מותר בהתנו באופן זה, שהוא שיכתבו גם השעה שנמכר וכדומה.
ויש גם עצה קלה מזה שיתנו היהודים שהם רוצים שיהיה סגור בשבתות וי"ט, והנכרים כשירצו בשביל פרנסת והנאת עצמן לעבוד בשבת וי"ט אף שהיהודים אין רוצים ולא יעבדו בימים אחרים כנגדן שאז מותרים היהודים לחלוק עמהן גם מה שירויחו בשבת כמפורש ברמ"א [סי רמ"ה] סוף סעיף א', וליכא גם משום מראית עין כיון דהכל יודעים שיש להנכרים חלק כדאיתא במג"א סק"ה. אבל כיון שאין עוסקים הנכרים הבעלים בעצמן אלא שוכרין פועלים ומשלמין ממעות השותפות הרי נמצא שהפועלים הם כשכורים גם מהם שזה יש לאסור. אבל אם אין שוכרים פועלים מיוחדים לשבת אלא הם הפועלים השכורים לכל השנה, ולא היו מוזילין בפחות אף אם לא היו מצריכין אותן לעבוד גם בשבתות יש אז היתר הרמ"א. אך א"כ כשלא ידוע זה שהפועלים הם שכורים לזמן קבוע ושלא היו מוזילין בפחות היה לן לאסור משום מראית עין דליכא שוב טעם המג"א. אבל מסתבר דכשיתנו היהודים שהם רוצים שיהיה סגור בשוי"ט נמצא שבדינא לא יתחייבו היהודים בשכירות הפועלים שישכרו הנכרים לימי השוי"ט והוי בהכרח שכירותן על הנכרים ששכרו אותן, ואף שיהיה להנכרים רשות לשלם להם מכסף השייך לשותפות מכיון שירצו ליקח חלק בהריוח דמה שישלמו להפועלים מנוכה מהריוח בהכרח דאין להחשיב שהרויחו על מה שהוצרכו להוציא, מ"מ כיון שמצד החיוב של הנכרים להפועלים לא יהיו מחוייבין היהודים לשלם להם מדינא אלא מצד שרוצים בהריוח יהיה רשות להנכרים לשלם מהשותפות אין לאסור. ובשביל זה הוא מה שכתבתי דצריכין היהודים לומר שהם רוצים שיהיה סגור ולא סגי במה שיאמרו שאנן לא נעסוק בשוי"ט, אף שהרמ"א לא הזכיר זה משום דהרמ"א איירי בעובדים בעצמם אבל בעסק זה שעובדים הרבה פועלים צריך להתנות מטעם דכתבתי ואם אפשר לעשות כן יש להתיר.
וכל זה כשליכא ישראל מומר בין השותפים, דעם ישראל מומר ליכא ב' היתרים אלו כדכתבתי בספרי אגרות משה על או"ח סימן צ"א, אלא רק זה לבד שלא יהיה ליהודים שום חלק במה שיעשו בשוי"ט ובמה שיעשו בימי החול יהיו שותפים שוין עיי"ש.
אבל אף אם יעשו מצד איסור שוי"ט באופן המותר כדלעיל, הא הם עושין סחורה בנבלות וזה הא אסור כמפורש במתני' דשביעית פ"ז מ"ג ובפסחים דף כ"ג ואיפסק ברמב"ם פ"ח ממ"א הט"ז ובש"ע יו"ד סימן קי"ז. ובשלמא הטרפות שיזדמנו משחיטות השוחטים מותר מדין נזדמנו, וחלק אחורים מותר גם בעצם שהרי האיסור בו הוא רק החלב שמותר בסחורה, וכן שומן הגיד שבו מותר משום שהוא אסור רק מדרבנן, וגה"נ עצמו הוא דבר שאין בו טעם ואין נוטלין עבורו דמים וגם הוא כנזדמן שבכל בהמה איכא זה. אבל כיון שעל מה שרוצים למכור לנכרים אין שוחטים בשוחטים כשרים הוא אסור, וממילא אסור להעשות שותף בעסק זה. ורק אם יסכימו שכל הבהמות אף אלו שצריכים למכור לנכרים ישחטו שוחטים כשרים יכולים אז להעשות שותף בזה.
והנה כל זה הוא ליהודים אחרים אבל להשוחטים והרבנים אף אם יסכימו שכל הבהמות ישחטו השוחטים ומצד שבת יעשו באופן המותר, הא נהגו שלא ישחוט אדם לעצמו למכור הבשר כדאיתא [יו"ד] בסימן י"ח סעיף י"ח ברמ"א, ולהט"ז ס"ק ט"ו כשאירע הוראה בשחיטה אסור לו להורות מדינא משום דבאיתחזק איסורא ואינו בידו אינו נאמן. ועיין בשמ"ח סעיף כ"ב שפסק כן ובתב"ש ס"ק ל"ט, והרי כמה פעמים אירע פגימה לאחר שחיטה שכבר אינו בידו לתקנו. וכן להרבנים הא אירע כמה הוראות בשחיטה שהוא איתחזק איסורא ולא יוכלו להורות כשיהיו שותפין, ואף בלא איתחזק איסורא כמו בהוראות דהריאה נמי הא מן המנהג יש לאסור.
ולכן להרבנים והשוחטים והבודקים אסור להם להעשות שותפין בבית המטבחים אף אם ישחטו כולן בהכשר ויעשו בענין שבת באופן המותר. ורק אם הוא בית מטבחים גדול כל כך שאם ישחטו השוחטים כל הבהמות יהיה די לצורך הכשרות אף אם יאסרו כל השאלות ויהיו לכשרות רק אלו שאין בהם שום שאלה יוכלו הרבנים להיות שותפים וגם אולי גם השוחטים יהיו רשאים בכה"ג דבכה"ג לא היה המנהג. אבל ודאי לא מצוי כה"ג וא"כ אין להתיר. גיסו כאחיו מוקירו, משה פיינשטיין.