אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן לו
אם יש להכריז קודם תקיעות שאסור להפסיק בדבור עד גמר דמעומד בביהכ"נ שלא יקבלו.
ובדבר להכריז קודם תקיעות שאסור להפסיק בדבור עד אחר תקיעות דמעומד בבית הכנסת שמתפללים הרבה אנשים פשוטים שידוע שלא ישמעו לההכרזה ויפסיקו שאחד אמר שיותר טוב שלא יכריזו כדי שיהיו שוגגין ולא מזידין, ומע"כ טען דכי בשביל חשש זה לא ילמדו להעולם שום דינים שנאמר בהו מוטב שיהיו שוגגים. הנה הא דבשביל מוטב שיהיו שוגגין א"צ לומר להו הוא דוקא בידוע בודאי שלא יקבלו כדאיתא בתוס' ב"ב דף ס' וברא"ש ביצה דף ל', ולדידהו אין לומר ולא קשה איך נמנע מללמד להם דכיון שודאי לא יקיימו אף שכשידעו שאסור הרי אין תועלת מהלמוד להם, אבל כשלא ברור שלא יקבלו ודאי מחוייבים למחות בהם וכ"ש ללמדם שלא בשעת מעשה. ונראה פשוט שכשבא אדם ללמוד ודאי מלמדין לו כל דבר כפי הדין אף בברור שלא יקבלו ואין להורות שלא כדין בשביל זה שלא יקיימו, ורק כשאין שואלים ממנו אין לנו בעצמנו לומר שזהו רק מדין מחאה וליכא באופן זה מטעם שיהיו שוגגין ולא מזידים. וכן נראה פשוט שאם יש שם גם מי שיקבלו צריך לומר להם שאסור אף שידוע שאיזה מהם לא יקבלו ויהיו מזידין, דבשביל קלקול אלו שיעברו במזיד ויענשו כמזיד אין לקלקל לאלו שיקבלו שהרי כשלא יודיעום יעברו בשוגג שהוא ג"כ איסור וקלקול. ולכן בביהכ"נ שאפשר יש גם אלו שאין יודעין שאסור להפסיק ויעברו בשוגג וכשיכריזו שאסור להפסיק יקבלו ולא יפסיקו צריך להכריז, אם אין יכולים להודיע להספק מקבלים ביחוד. ואם ידוע שאין שם מי שיקבל, או שיכולים להודיע להספק מקבלים ביחוד אין להכריז.
וקצת יש להסתפק בדין זה דאסור להפסיק גם אחר תקיעות דמיושב עד שיגמור תקיעות דמעומד שלא ברור האיסור דהר"ן בשם בעה"מ סוף ר"ה הקשה ע"ז דמידי דהוה אמדבר באמצע הסעודה והובא בט"ז סימן תקצ"ב סק"ב והתירוצים דחוקים והר"ן מסיק דרק משום דהביא זה הרי"ף בשם הריש מתיבתא צריך ליזהר בזה עיי"ש, ונמצא שאף אם במזיד יפסיק בדבור לא יעבור באיסור ממש אפשר ליכא בזה משום מוטב שיהיו שוגגים וצריך להכריז. או אדרבה כשיכריזו שאסור ויעבור יהיה עובר יותר מצד מחשבתו שהוא יסבור שהוא איסור ממש, שיש ע"ז עונש אף שבעצם אינו איסור ממש כדדריש ר"ע בקידושין דף פ"א וכשלא יכריזו הרי יהיה רק שוגג בדבר שהוא רק חומרא בעלמא שאולי לא יענש ע"ז ואין להכריז, ואין בידי לע"ע הכרעה בספק זה. ולכן יש לעשות כדלעיל שאם אפשר שיקבלו איזה מהשומעין צריך להכריז שאסור להפסיק ואם ידוע שכל האין יודעין הדין לא יקבלו אין להכריז. ידידו מברכו בחג שמח, משה פיינשטיין.