אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קצב
בענין להפסיק לומר שם רשעים ירקב כשקורין המן בקריאת המגילה בפורים פורים תשט"ו. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג ר' אפרים גרינבלאט שליט"א.
ומה שהקשת על הלבוש שסובר שאומרים שם רשעים ירקב כשאומר המן בשעת קריאת המגילה בפורים והובא במג"א [או"ח] סי' תר"צ ס"ק כ"א הא הוא הפסק ותירצת שאולי זה מענין קריאת המגילה, הנה איתא קושיא זו ותירוץ זה בשער הציון בס' משנה ברורה אות נ"ז. ועיי"ש שהביא ראיה מסוף סעי' י"ג שהוא מהא שבדורשה שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו אם כיוון לבו לצאת ידי חובתו יצא ולא יפסיק בה בענינים אחרים כשדורשה שאסור להפסיק בה בענינים אחרים אלמא דהוא אף לכתחלה אין מה שדורש הפסק דאם לבדיעבד הא אף בשח בינתים בדברים אחרים נמי יצא כדאיתא ברמ"א סעי' ו'.
אבל בני הר"ר דוד נ"י הקשה שמנלן שאף לכתחלה מותר לדרוש בתוך הקריאה הא מלשון המשנה היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא מוכרח שלא בירך לפניה כמפורש בתוס' ברכות דף י"ג על הא דהיה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיוון לבו יצא בשם הירושלמי דמוכיח מזה דברכות אינן מעכבות והראיה פשוט שהוא שאם בירך אין לך כוונה גדולה מזה וא"כ גם הכא מוכרח לומר מלשון אם כיוון לבו דאיירי בלא בירך לפניה ולכן ניחא מה שיכול לדרוש דבלא ברכה כתבו התוס' בברכות דף י"ד לענין הלל דר"ח דאם אין מברכין אין שייך הפסקה וא"כ גם במגילה במי שלא בירך אין שייך הפסקה לתוס' וכן מפורש בטור [או"ח] סי' תרצ"ב שתלוי הפסקה בברכה. ועיין בב"י שם [או"ח תרצב] וא"כ מנלן דאף כשמברך כמו שצריכין נמי יהיה מותר לדרוש. ומ"ש מק"ש שפשוט שאסור לדרוש פירוש הפסוקים ומה שנדרש עליהם. וכן הוא בש"ע כיון שגם כן כתב אם כיוון לבו צריך לאוקמי בלא בירך ומשכחת לה בקרא עוד הפעם מחמת שנסתפק אם יצא בקריאה ראשונה דמספק א"צ לברך שאז מותר לדרוש, שמ"מ אסור להפסיק בענינים אחרים לכתחלה והטעם אולי משום שסובר המחבר כהר' יונה בברכות שם [י"ד] שאף בלא ברכה כיון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטלה וכ"כ במגילה אין לו להפסיק באמצע פרסום הנס בדברים אחרים שאין שייך זה בדרשת הפסוקים אבל בבירך גם בדרשות הפסוקים אפשר אסור. וא"כ אין ראיה משם להתיר לומר שם רשעים ירקב בקריאה שמברכין עליה וצ"ע. ואולי סובר הלבוש שמה שבירושלמי פ' בני העיר ה"ז איתא שר' יונתן הוה אמר כד מטי להאי פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר אמר דבוכדנצר שחיק עצמות היה זה בשעת הקריאה וכן איתא בשירי קרבן שהר"ש בס' י"מ פי' על מה שרב אמר צריך לומר ארור המן הוא בעת הקריאה וא"כ מפורש שאינו הפסק וטוב לומר זה. אבל הא ברא"ש פ"א ה"ח מפורש שהוא אחר קריאת המגילה וכמו שאנו נוהגין ובהא דר' יונתן אפשר לפרש שהיה בעת למודו ולא בעת הקריאה. ולכן מספק אולי יותר טוב שלא לומר זה. ידידו, משה פיינשטיין.
סוף הספר