אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קפז
בהערתו על תוס' ר"פ לולב הגזול בענין הדר ער"ח אלול תשי"ג. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג ר' ניסן ליפא אלפערט שליט"א שלו' לך ולתורתך.
הנה כוונת התוס' סוכה דף כ"ט שתקון בשאר יומי בהדר משום הדור מצוה, אינו כהדור דכל המצות מטעם ואנוהו, שבשביל ואנוהו א"צ לתקן דהוא דין על כל המצות בין דאורייתא בין דרבנן שצריך לעשות בהדור, ויותר מזה מצינו ברש"י ב"ק דף ט' מקרא ואנוהו גם לעשות טלית נאה ציצית נאה ומשמע שגורס כן בברייתא דשבת דף קל"ג, וכיון שנקט ציצית נאה בפ"ע א"כ טלית הוא על הבגד גופיה שעושין בו הציצית ואין שייך שיצטרך בכל בגדיו שלובש שיהיו נאים דהא הם היו לובשים כל בגדיהם של ארבע כנפות כדמשמע בתוס' ברכות דף י"ח וב"ב דף ע"ד ומה יעשו העניים, אלא הכוונה הוא בהטלית שלובשין בשעת התפלה [וכן בזמננו שלובשין בגד של ד' כנפות רק לקיום המצוה] אף שזהו רק מנהג בעלמא ולא מצוה אף מדרבנן, אלא הוא כיון דעכ"פ הוא דבר העושה לכבוד שמים יש עליו מצוה שיעשה בהדור מקרא דואנוהו, והוא גם מדאורייתא אף שעצם המעשה אינו דאורייתא אבל אחרי שעושה זה לקיום איזה מצוה ומנהג שהוא נחשב לכבוד שמים הוא קפידת התורה שיהיה בואנוהו, וא"כ אין צורך לתקן בזה, אבל התקנה הוא מדין הדר שנאמר במצוה דד' מינים דבעינן הדר לעכובא שתקנו זה גם בשאר יומי שהם מדרבנן אך הטעם שתקנו זה אף שלא תקנו בדברים אחרים הוא משום דכיון דלכתחלה יש דין הדר מצד ואנוהו כמו לכל המצות תקנו שיהיה פסול גם בדיעבד מדין הדר. ונמצא שאין עצם הדין משום ואנוהו שזה הא אינו לפסול וגם אינו מדיני מצוה זו אלא שזה הוא רק גורם למה שתקנו דין הדר, ולכן הקשו התוס' שפיר על רש"י דכתב בגדר פסול יבש דבעינן ואנוהו דמשמע דזה הוא גדר הפסול שזה אינו אף בשאר יומי רק דזה גרם שיתקנו דין הדר שנאמר בעיקר מצוה זו ביום ראשון שהוא דאורייתא. ולא מתורץ כתירוצך ע"פ דברי התוס' אלא הרש"י [סוכה כט] ד"ה בשלמא יבש פסול בדרבנן נמי כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש בעינן הדור מצוה, שלשון זה יש לפרש שהוא רק לטעם שעשה שיתקנו הפסול וגם שהתם צריך ליתן טעם ע"מ שניחא ליה ביבש והוקשה ליה בגזול, אבל במתני' שהוא מפרש עיקר הדין דחוק לפרש שנקט אף אם כוונתו בשביל שאר יומי רק הטעם שגרם לתקן ולא נקט טעם מה שתקנו.
והנכון לע"ד בדעת רש"י שודאי גם הוא לא יפלוג אהא דמפורש בגמ' שהוא מצד קרא דהדר שנכתב באתרוג וכמפורש גם ברש"י [סוכה] בדף ל"א שפי' מה אתרוג בעי הדר כדכתיב ביה, וכן פי' בד"ה אבל והוסיף שם שלא דרשינן ליה אידור לשון יווני כדדריש בן עזאי אלמא שצריך עוד שיהיה קרא דהדר מיותר רק לזה שיהיה הדר. [ואף שלא מסתבר שלבן עזאי לא יצטרך הדר אף באתרוג דא"כ אף לרבי ור' אבוה דדרשי נמי מהדר לידע מזה שהוא אתרוג יפלגו אמתני' ואיך יפלוג ר' אבוה שהוא אמורא אסתמא דמתני' וגם רבי דוחק לומר שיפלוג אמה שסתים במתני' שיבש פסול וכן חזזית שפסול שהוא לתוס' [סוכה] דף כ"ט משום הדר, וצריך לומר דתרתי יש למידרש מהדר. אך בכאן הוצרך רש"י לומר שלא דריש ר' יהודה אידור כבן עזאי משום דאם היה דריש אידור כבן עזאי לא היה ברור לרבא שר' יהודה שמכשיר ביבש הוא רק בלולב ולא באתרוג דהא אפשר שלא דריש תרתי, אבל בן עזאי ורבי ור' אבוה שלא מצינו שפליגי אמתני' בפסול יבש הוא ודאי משום דדרשי תרתי].
אבל רש"י סובר דהפסול דהדר אינו פסול בעיקר המצוה דאתרוג לומר שלא זה האתרוג נאמר במצות אתרוג אלא הוא עוד דין דצריך לקיים מצות אתרוג בהדר וא"כ הוא מאותו הדין עצמו שהצריכה תורה ואנוהו בכל המצות שאינו דין בעצם המצוה אך באתרוג נתחדש בקרא דהדר, שהוא גם פסול בדיעבד. ויש חלוק גדול לדינא בין אם פסול הדר הוא מעיקר מצות אתרוג או שהוא פסול אחר שצריך לקיימה בהדר, אם הוא שעת הדחק שאין שם אלא יבש דאם הוא בעיקר מצות אתרוג שלא נאמר המצוה אלא בהדר פסול שהוא כמו פריש ורמון אבל אם הוא דין אחר מדין שצריך ואנוהו במצות, אך שנתחדש שפסול גם בדיעבד אינו שייך אלא כשיש גם לח שכשנוטל יבש עובר על ואנוהו פסלה תורה באתרוג לגמרי אבל בליכא לח שליכא יפה ונוי מזה הרי אינו עובר על ואנוהו ואפשר נחשב גם מקיים ואנוהו כיון שליכא דעדיף מיניה אין שייך גם הפסול שנתחדש בקרא דהדר.
והנה מצינו מחלוקת בין הראשונים בהא שאמרו רבנן [סוכה] בדף ל"א בלולב היבש אין שעת הדחק ראיה, שהראב"ד בחזרתו הביאו הרא"ש בסי' י"ד סובר שפסול אפילו במקום הדחק, ומה שאמרו אין שעת הדחק ראיה הוא רק ליטלו כדי שלא תשתכח מהן תורת לולב ואתרוג ולא מברכין עלייהו, וכן איתא בהשגות פ"ח מלולב ה"א, אבל הר' ישעיה דטראני וכן הראב"ד מתחלה סברי שבשעת הדחק הכשירו רבנן וכן מסיק הרא"ש שיוצאין בהם ומברכין עליהם כיון שא"א בענין אחר אף דשלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא. ופליגי בזה שכתבתי דהראב"ד בחזרתו סובר שפסול הדר הוא מעיקר מצות אתרוג לכן הוא כמו פריש ורמון שאין חלוק שאף כשליכא אתרוג פסולין דאין שייכין להמצוה ולכן הוכרח לפרש דהוא רק שלא תשתכח מינייהו תורת אתרוג ולולב, ורק לענין זה עדיפי מפריש ורמון שאין נוטלין אף בשביל שלא תשתכח דלמא אתי למיסרך ויבש אין לחוש כדאיתא בהרא"ש בדברי הראב"ד, והר"י דטראני והראב"ד מתחלה והרא"ש סברי דהוא דין אחר מדין ואנוהו שבאתרוג ומיניו נתחדש לפסול שלכן כשליכא לח הוא כשר מה"ת ויוצאין בו ממש אף ביום ראשון ומברכין עליהם.
וניחא מש"כ הרא"ש דכל הני פסולי מסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא אבל במקום הדחק הכשירום כיון שא"א בענין אחר שהקרבן נתנאל דחק בטעם זה ולכן פי' שהוא רק בשאר יומי שהם מדרבנן או שגם ביו"ט ראשון תקנו ליקח מדרבנן, וא"א לפרש כלל כן ברא"ש שכתב מסרן הכתוב לחכמים, אבל כוונתו למה שבארתי שהפסולים אלו שמטעם הדר שהוא מדין ואנוהו לא אמרינן שיוכשר רק הנאה ביותר כשיש הרבה כדין הלכתחלה דאנוהו שא"כ לא הי"ל למתני' למינקט פרטי דינים בזה, אלא שמסרן הכתוב לחכמים לענין הפסול לומר מה נקרא שאינו הדר כשיש הרבה לענין שפסול אף בדיעבד, אך לשון כדי שיזהרו ישראל במצות הוא דחוק כיון שהוא דין התורה, ואולי הוא ליתן טעם ע"מ שהחמירה תורה בכאן באותו דין דואנוהו שהוא כדי שמכאן ילמדו להזהר בכל המצות שיהיה בהדור כיון שחזינן שיש מצוה שהקפידה תורה גם לעכב, ויהיה לפ"ז ניחא דיוק לשונו שלא כתב שיזהרו במצות אתרוג ומיניו אלא סתם שיזהרו ישראל במצות שמשמע בכל המצות.
והנה בזה פליגי לרש"י ר' יהודה ורבנן דר' יהודה שמביא ראיה מבני כרכין שהיה שעת הדחק שכשר לולב יבש גם בלא שעת הדחק סובר דהדר שכתוב באתרוג הוא מעיקר מצות האתרוג, ולכן אם נקיש לולב לאתרוג היה ג"כ מעיקר מצות הלולב שגם בשעת הדחק היה פסול ומדהכשירו ש"מ שלא מקשינן לולב לאתרוג ולא בעי הדר לעכובא בלולב, ורבנן סברי דהוא פסול דין אחר מדין ואנוהו שנתחדש באתרוג לפסול שלכן אף שמקשינן לולב לאתרוג הוא כשר בשעת הדחק. ולפ"ז יש לפרש במש"כ רש"י ולא דרשינן לר' יהודה אידור לשון יווני כדדריש בן עזאי אף שבן עזאי דריש תרתי מהדר כדלעיל, דאם אינו מיותר לגמרי סובר רש"י שאף שדרשינן תרתי מטעם דשקולין הן היה זה רק שדין ואנוהו שיש גם בלא קרא זה חידש בקרא זה דפסול בכאן אבל לא דין חדש לגמרי שאם אינו הדר לא יהיה שייך להמצוה כלל כפריש ורמון שלדרשא כזה אינו שקול כהא דאידור ולא היה דריש תרתי לכן הוצרך לומר דר' יהודה לרבא דדריש הדר לאתרוג צריך לומר דסובר דלא דריש אידור כבן עזאי.
ושיטת הרמב"ם דמכשיר בשעת הדחק רק בלולב יבש ולא בשאר המינים ואף הגהות מיימוניות שמכשיר גם בהדס יבש אבל לא בשאר מינים וכן לא מכשרי בשאר פסולין דהדר צ"ע איך סברי בחדוש דהדר דאם הוא מעיקר מצות אתרוג אך בלולב אין יבש חסרון כ"כ היה לו להכשיר גם שלא בשעת הדחק בדיעבד, ואם הוא דין אחר מדין ואנוהו שלכן יש חלוק בשעת הדחק מ"ש לולב משאר מינים ומ"ש יבש מחזזית. ואולי סברי שב' הענינים אנו למדים מהדר דדבר שהוא אינו הדר בעצם אף בליכא עדיפי ממנו הוא פסול מעיקר מצות אתרוג שלכן אף בשעת הדחק פסול והם כל הפסולין מטעם הדר ויבש דשאר מינים, ודבר שמה שאינו הדר הוא משום שיש דעדיפי מיניה כגון יבש דלולב ולהגהות מיימוניות גם יבש דהדס אין ללמד שהוא פסול בעצם המצוה אלא שמ"מ למדין אנו גם בזה שדין ואנוהו הוא בכאן גם לפסול, ועדיין צ"ע בשיטתם.