אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קפו
בענין אתרוגי שמיטה ערב סוכות תשי"ג.
בדבר האתרוגים שהביאו מא"י בשנה זו סוף שנת תשי"ב שהיא שנת שמיטה ע"פ הוראת ב"ד הראשית שעשו כתקנתם ע"י מכירה לנכרי שהרבה אין סוברין היתר זה אם יש להמחמירין איזה חשש מלצאת י"ח המצוה ומלברך עליהם הנה כל החשש שייך רק לשיטת ר"ת סוף יבמות ובסוכה דף ל"ט ששמור אסור באכילה וממילא יש לפסול מדין אין בו היתר אכילה בסוכה דף ל"ה, אבל הא רוב הפוסקים חולקים עליו כדאבאר.
רש"י סוף יבמות וכן בסוכה שם [לט] דהא מפרש שמה שצריך לקנות בהבלעה ולא ליתן להדיא הוא אף שאין האתרוג שוה ג' סעודות משום דאיירי במן המשומר שאסור למסור לע"ה דמי שביעית אפי' משהו כיון שחשוד בודאי עיי"ש, א"כ מפורש שהאתרוג מותר באכילה וכשר, וכן סובר הרמב"ם בפ"ח משמיטה הי"ב כרש"י דאיירי הא דצריך לקנות בהבלעה בלוקח מן השמור. וכן הר"ש בפ"ח משביעית מ"ו מפרש שמה שתנן שצריך לשנות בהבצירה ובהדריכה הוא בשמור דבמופקר בוצר כדרכו עיי"ש, ומוכיח כן מהירושלמי א"כ מותרין באכילה, וכן מסיק הרשב"א בסוכה שמותר והביא כן גם בשם רבנו הגדול שהוא הרמב"ן ומפורש כן ברמב"ן בפירושו על התורה פ' בהר ותלו זה במחלוקת ב"ש וב"ה בשדה שנטייבה בשביעית בפ"ד משביעית מ"ב שבה"א אוכלין והלכה כב"ה וכן הוא ברשב"א סוף יבמות עיי"ש.
וכן הוא גם דעת הראב"ד דלבד הראיה ממה שלא השיג על הרמב"ם בפ"ח משמיטה הוא מפורש בפירושו לספרא שמפרש בפ' בהר בה"ה אידך מחלוקת דב"ש וב"ה לגירסתו שבש"א אוכלין פירות שביעית שלא מן הטובה ובה"א בטובה ושלא בטובה דהוא לענין שמור דשלא מן הטובה הוא מן השבות ובטובה הוא מן השמור, ור' יהודה סבר חלוף הדברים דהוא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, וא"כ הלכה כת"ק אליבא דב"ה דמן השמור מותר, ואף שלעיל מזה במחלוקת שדה שנטייבה שלב"ש אין אוכלים ולב"ה אוכלין מפרש בפירוש ראשון שב"ה אין דנין אותה כשמור וכוונתו משום דמפרש דאיירי שהפקיר אותה אחר שטייבה, הנה בפירוש שני מפרש שאף השמור סברי ב"ה שמותר, וממה שמסיק שפליגי בזה במחלוקת השניה דסיפא באכילה בטובה הוא הכרעה שהעיקר כפירוש שני וכן איתא בדבריו בה"ג שמן השמור אסור אליבא דב"ה לר' יהודה שהוא כפי' שני, וא"כ לת"ק סברי ב"ה שמותר.
ומסתבר לע"ד שב' הפירושים הם לא ב' שיטות בראב"ד אלא שמפרש הב' פירושים בהכרח שת"ק יפרש כפי' ב' דהא סובר לב"ה ששמור מותר ור' יהודה שסובר לב"ה דשמור אסור מוכרח לפרש כפי' א'. אך נמצא שב"ש וב"ה סברותיהם הפוכות דלב"ש נטייבה גרועה משמור ולב"ה שמור גרוע מנטייבה אליבא דר' יהודה דהא לא מחליף אלא מחלוקת דבטובה ולא מחלוקת דנטייבה. אך לשון הראב"ד בפי' ראשון אליבא דב"ש שכתב בנטייבה דהו"ל כשומר יקשה דהא לר' יהודה צריך לומר שסברי ב"ש שגרועה נטייבה משמור וא"כ משמע שמפרש זה אליבא דת"ק, והא לת"ק סברי ב"ה דשמור מותר כפי' שני. וצריך לומר שבהא דב"ש מפרש כת"ק ובהא דב"ה מפרש פירוש הב' שיהיה פירוש אחד גם אליבא דר' יהודה ומעצמנו נבין שלר' יהודה צריך לפרש לב"ש שגרועה נטייבה משמור, ואף שהוא דוחק מוכרחין לפרש כן. וא"כ ליכא אלא שיטה אחת בראב"ד שלת"ק אליבא דב"ה מותר בשמור וכדחזינן מהא דלא השיג על הרמב"ם, ולכן מש"כ הראב"ד בהשגותיו על בעה"מ סוכה שלא אסרה תורה אלא המשומר ביד ישראל ולא המשומר ביד עכו"ם צריך לומר שלא הוא סובר כן אלא שאף לשיטת הצרפתי מקשה שאין לאסור שמור ביד עכו"ם.
וכן סתם התוס' דסוכה נשארו בקושיא על ר"ת ומוכיחין כן מתו"כ ומהסוגיא דשם שמותרין לאכילה, ונמצא שיש לנו רוב הראשונים נגד ר"ת ורבותיו של רש"י ובעה"מ שאסרי ויש לסמוך עלייהו אף ביו"ט ראשון שצריך לכם מדאורייתא.
וכ"ש בשנה הזאת שיום ראשון חל בשבת שליכא דין דלכם מדאורייתא שלתוס' [סוכה] דף ל"ה שאיסור אכילה אינו פוסל אלא ביום ראשון הוא כשר לכו"ע, ורק לענין הברכה לבד יש ספק משום דביו"ט שני להמחבר נוטלין ולא מברכין בפסולי יום ראשון [או"ח] בסי' תרמ"ט סעי' ה' שנמצא שהוא ספק על דרבנן שודאי יש לסמוך על המתירין ולברך דהא יש גם הרבה ראשונים ובתוכם הרמב"ם שסברי שמברכין ביו"ט שני כמו בשאר הימים, עיין במ"מ פ"ח מלולב ה"ט, ואף שלרמב"ם אליבא דהמג"א שם סק"כ אתרוג שפסול באכילה פסול לכל ז' וכן לש"ע שם [או"ח תרמ"ט], וכתב המג"א שאף שהוא רק משום לכם ראו חז"ל לאוסרו כיון שהפסול הוא בגוף האתרוג מ"מ הא אף המג"א מודה שרש"י ותוס' וכל בו מכשירין ויש לסמוך עליהם בהרבה דברים כמו בערלת חו"ל ובנאסר מבליעת איסור עיי"ש, וא"כ אף להמג"א יש לסמוך עלייהו בזה שאין איסור אכילה שלו ברור. ולבד זה עיין בהגר"א ס"ק כ"ח שליכא כלל שום פוסק שיסבור דמה שאסור באכילה יהיה אסור כל ז'. והרמב"ם והש"ע איירו בדברים הצריכים שרפה כמפורש בר"ן ורשב"א והמג"א לא עיין שם, וגם רעק"א נשאר בצ"ע על טעם המג"א מהא דאף יבש מכשירין אף שפסולו בגופו א"כ לית להו טעם התוס' דפסולו בגופו גרע אף ביבש כ"ש שלית להו טעם זה באסור באכילה שאף התוס' לא אמרו הטעם בי' ומכשרי, ולכן בודאי אין להחמיר כהמג"א בהא דשמור בשמיטה שאין איסור אכילה שלו ברור, ונמצא שבשנה זו אין שייך להחמיר כלל שלא לצאת באתרוגי א"י.
והנה בחדושי בארתי שאם אזלינן באתרוג בתר לקיטה כירק הוי זמן הבעור בר"ה משום שאחר ר"ה ליכא במחובר פירות של שביעית להסוברים דהוא לקיטה ממש לא כתוס' ר"ה דף י"ג שלקיטה הוא גמר פירי ואתרוגים תלושין מסתבר שלא מצוי בשדות וא"כ היה להרמב"ם שסובר שאחר הבעור אסור באכילה פסול ביום ראשון ולהמג"א גם בכל הז', ולמה שבארתי אף להמג"א כשר בשאר הימים כיון שאין האיסור ברור דבאתרוג הוא רק ספק אם בתר לקיטה או בתר חנטה כדאיפסק ברמב"ם פ"ד משמיטה הי"ב ועיי"ש בכ"מ, דיש לסמוך על המכשירין כדלעיל, אבל לבד זה הא מסיק הכ"מ בפ"ז ה"ג דלהלכה סומכין על הראשונים שמתירין לאכול אחר שהפקיר וזכה בהו מחדש, ולכן טוב להוציאם לחוץ ולהפקירם ולחזור ולזכות בהם מספק מצות בעור, אך אם לא עשה כן מסתבר שאין לפסול האתרוג אף ליום ראשון כיון דבידו להפקיר כמו שכשר של טבל כדאיתא בר"ן וברשב"א בשם הרמב"ן אף שקודם שתיקן הוא איסור אכילה ונהי שאין עליו דין שותפות מכיון שיכול להפריש עליו ממק"א כדהוכיח הרמב"ן מפ' יש נוחלין אבל הא כולו אסור באכילה אלמא דכיון דבידו לתקן ולהתירו באכילה לא נחשב איסור אכילה לכן גם אחר הבעור כיון שבידו להתיר ע"י הפקר אין לפוסלו.
ואף שהבעור הוא בחו"ל הא נפסק דלא כרשב"א בפסחים דף נ"ב, ואיפסק כן ברמב"ם פ"ז הי"ב, ומצד איסור אין מוציאין מא"י לחו"ל הא לא נאסרו הפירות כלל, וגם לשיטה אחת בתוס' פסחים שם [נב] מותר להוציא שלא לאכילה עיי"ש, ולחד שיטה בר"ש פ"ו מ"ה תלוי זה במחלוקת רשב"א ורבנן לענין בעור בארץ וסתמא כרשב"א וא"כ ליכא כלל איסור זה, אך לשיטה הב' שבתוס' ור"ש איכא איסור זה, אבל לא נאסרו באכילה. וממה שהמוכרים עברו ולקחו לסחורה בא"י והביאו כאן לא נאסרו באכילה, ואנחנו כאן צריכים לקנות מהם בהבלעה ע"י הלולב כעצת הגמ' וזה מועיל אף שלא להחשיב מסייע ידי עוברי עבירה כדאיתא ברשב"א שמה שבשמור אפילו בכחצי איסר אסור הוא קנסא דנראה כמסייע ידי עוברי עבירה שמשמר פירותיו ומ"מ התירו בהבלעה, וגם פשוט שכיון שהם עושין ע"פ הוראה ליכא איסור לפני עור ולא איסור מסייע ידי עו"ע שהעושה ע"פ הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו כ"ז שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור ונפסק שלא כמותם כמו שלא חטאו מקומו של ריה"ג כלום בזה שאכלו בשר עוף בחלב והעושין כר"א עוד קבלו שכר על עשית סכין למול בשבת אף שהאמת לדינא שהוא עוד בחיוב סקילה ולכן אין שייך כאן קנסא ולא סיוע ידי עו"ע כלל, ומה שפי' הרשב"א בשל עזיקה שהוא חופר וגדר למלוי עפר שקנסו לאסור הפירות כנוטע בשביעית יעקור, פשוט שהוא רק בנטיעה שבלא זה לא היה גדל כלל ולא בעבודות אחרות דהא בנטייבה ב"ה מתירין כדהביא בעצמו.
ולכן אין לחוש למה שאסרם גאון אחד ליקחם ולצאת בהם, ומה שהפריז אותו גאון עוד לומר שהמוכר וקונה אותם הוא ככופר במעשה בראשית ואם בפרהסיא הוא כמחלל שבת בפרהסיא שהוא כמומר וחשוד על כל התורה הוא טעות בדבר משנה בכורות דף ל' החשוד על השביעית א"ח על המעשרות, וגם בשבת גופה הוא רק בחשוד על ל"ת ולא על עשה ואיסור סחורה הוא רק עשה, ובגיטין דף נ"ד איתא נחשדו ישראל על השביעית, אף לעבוד, ומ"מ ודאי לא היו חשודין על כל התורה. משה פיינשטיין.