אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קנט
בדבר הנישואין בימי הספירה בכאן נוא-יארק וברוקלין י"ח אדר תשי"ח. מע"כ ידידי הרה"ג ר' יהושע אפעלבוים שליט"א נשיא ועד הרבנים דפלעטבוש ולכל החברים הרבנים החשובים מועה"ר שליט"א.
בדבר הנישואין בימי הספירה בכאן נוא-יארק וברוקלין שנתקבצו אנשים מכל המקומות אשר היו המנהגים משונים שבעצם יש לכל אחד לעשות כמנהג המקום שבא משם משום דהוי כשני ב"ד בעיר אחת שליכא משום לא תתגודדו וגם מהרבה מקומות נשכחו מנהגם ורוצים כתר"ה לידע דעתי העניה איך להתנהג.
והנה מצינו בענין זה הרבה מנהגים חלוקים דהמחבר [או"ח] בסי' תצ"ג סעי' ב' כתב שאין להסתפר עד ל"ד בבקר. ויש נוהגין כפי שמשמע מרמ"א שלא להסתפר רק עד ל"ג בבקר. ויש נוהגין להסתפר עד אחר ר"ח אייר ואח"כ אין מסתפרין עד ערב שבועות חוץ מל"ג בעומר כדאיתא ברמ"א סעי' ג' ובמג"א סק"ה. ויש שמסתפרין עד א' דר"ח אייר ואוסרין מא' דר"ח אייר עד ראשון של ימי הגבלה בבקר כדאיתא במג"א. ויש שהיו אוסרין מאחר אסרו חג דפסח עד ר"ח אייר ומסתפרין בב' ימים דר"ח אייר ובל"ג בעומר ושאר ימי חדש אייר אוסרין ומסתפרין מר"ח סיון ואילך כדאיתא במ"ב ס"ק ט"ו מסדור דרך החיים. ויש שאסרו כל הימים מפסח עד שבועות לבד ימי ר"ח דאייר וסיון כדאיתא במג"א שם. והנה טעם שני מנהגים ראשונים שהוא עד ל"ד בבקר או רק עד ל"ג בבקר הוא שסברי תרוייהו דאסור להסתפר עד יום שפסקו מלמות אבל פליגי מתי פסקו דהמחבר סובר שפסקו ביום ל"ד משום שמתו עד פרוס העצרת שהוא ט"ו יום קודם עצרת נשארו ל"ד יום ומקצת יום ל"ד ככולו כדאיתא בב"י ובב"ח ובבאורי הגר"א סק"ו. והסוברין דרק עד ל"ג בבקר סוברין שפסקו ביום ל"ג כדאיתא בבאורי הגר"א סק"ט על זה שכתב הרמ"א שביום ל"ג בעומר מרבין במדינות אלו קצת שמחה שהמקור לזה מסוף תענית מחמשה עשר באב שמרבים בו שמחה משום שפסקו מתי מדבר נמצא דטעם שני המנהגים שוה שהוא שאסרו כל הימים שמתו. וכן הוא טעם מנהג האחרון שאסרו כל הימים לבד מר"ח שג"כ אוסר הימים שמתו בהם אבל סובר שמתו כל הימים שמימי הספירה אבל לא בהימים שאין אומרים בהם תחנון מדינא שהם ז' ימי הפסח וששה שבתות ושלשה ימי ר"ח דאייר וסיון ולכן אוסרין כל הימים לבד מר"ח. אבל טעם שלשה המנהגים האחרים הוא שאין מדקדקין לאסור כל הימים שמתו בהם אלא מאחר שמתו רק בל"ג יום דכשמנכין ז' ימי הפסח וששה שבתות ושלשה ימי ר"ח שהם ט"ז יום נשארו ל"ג יום וכנגד זה נהגו למנות ל"ג ימים אף עם השבתות דימי הספירה להתאבל קצת וממילא יש ימים שרשאין להסתפר בהן אבל יש שהתחילו למנות מאחר ר"ח אייר שיש כ"ח מאייר וה' מסיון שהם ל"ג שאסרו ויש שהתחילו למנות מא' דר"ח אייר שהם ל' מאייר וג' מסיון שהם ל"ג שאסרו חוץ מל"ג בעומר שהתירו מאיזה טעם אחר משום שהוא הלולא דרשב"י כדאיתא בעט"ז ויש שמונין בהפסקות שהוא מאחר א"ח פסח עד א' דר"ח אייר שהם ששה ימים וכל אייר לבד מר"ח ול"ג בעומר שהם כ"ז ימים הרי הם ל"ג שלימים ולכן מתירין מר"ח סיון. [ותמוה מאד מש"כ בשער הציון על מנהג זה באות י"ג שלא ידע בברור מאין מצא המנהג להקל ביום ב' של סיון, הא איכא ל"ג שלימים אף אם מסתפרין בא"ח פסח וגם הם שלימים שלא מקילין לומר ביום אחד מהן מקצת ככולו ואף אם נימא שהיו מסתפרין גם בער"ח סיון מטעם מקצת היום ככולו או שהיו מסתפרין גם ביום ל"ב בעומר לעת ערב כדי לעשות ביום אחד מקצת היום ככולו נמי לא נגרע ממספר הל"ג יום מלשני המנהגים האחרים ואם מחמירין להיות ל"ג שלימים הוא עוד עדיף ואם לא היו מסתפרין גם באח"פ הרי הם ל"ד יום והי"ל להקשות לאידך גיסא ואיך מקשה להיפוך וצ"ע בכוונת שהע"צ [שעה"צ]].
והנה לדינא מנהג המחבר הוכרע לדינא במקומותינו דלא כמותו לענין יום הל"ג בעומר שהרי אין אנו אומרים בו תחנון ומרבים בו קצת שמחה כהרמ"א וכמדומני שעתה בכל העולם אף הספרדים נוהגין בו שמחה. וכן המנהג דאוסרין בכל הימים לבד מר"ח כתב המג"א מדהשמיט הרמ"א זה ש"מ שלא ס"ל הכי ונשאר לנו רק המנהג שאוסרין רק עד ל"ג בקר ואח"כ מתירין ושלשה מנהגים האחרים שמשונים בחשבון הל"ג ימים איזה לאוסרם. ולכן אמינא דבר חדש ששלשה המנהגים הם נחשבין למנהג אחד דעיקר המנהג הוא שצריך להתאבל ל"ג ימים עם השבתות שביניהם ואין חלוק איזו ל"ג ימים מאלו הג' מנהגים ורשאין לשנות ממנהג זה לחשבון הל"ג יום למנהג אחר מהם אך שיהיה באופן שכל בני העיר ינהגו כן מפני המחלוקת ולא משום לא תתגודדו כיון שכל ג' המנהגים הם מדין אחד ורק המנהג דרק עד ל"ג הוא מנהג אחר ויהיה אסור לשנותו ככל דין מנהג ובזה כתב הרמ"א שאיכא משום לא תתגודדו שהוא שאחדים ינהגו כמנהג המחבר ואחדים כהמנהג לחשבון הל"ג ימים אבל ג' המנהגים שכולם הם בחשבון הל"ג ימים ליכא משום לא תתגודדו רק משום טעם מחלוקת יש לאסור. ולכן בנוא-יארק וברוקלין וכדומה שכל המנהגים מכל העולם איתנהו וא"כ לא שייך מחלוקת שידוע זה לכל שיש בכאן כמה מנהגים יכול כל אחד לשנות מל"ג אלו לל"ג אחרים אך לא בשנה אחת שאז הרי לא יהיה לו חשבון ל"ג. אבל אין רשאין לשנות ממנהג חשבון ל"ג ימים ולאסור עד ל"ג ולהתיר מל"ג ואילך שהוא מנהג מטעם אחר.
אבל זהו לשיטת הגר"א, דלהב"ח גם אלו שנוהגין רק עד ל"ג בקר ומשם ואילך מתירין אינו משום שסברי דפסקו מלמות ביום ל"ג אלא דסברי ג"כ כטעם התוס' שמתו בכל הימים לבד הט"ז ימים שאין אומרים בהם תחנון מדינא רק שעושין הזכר לאבלות לג [ל"ג] ימים מא' דספירה עד ל"ג וחושבין גם ימי הפסח בכלל ונמצא דגם מנהג זה דעד ל"ג בקר הוא מנהג מדין אחד עם שלשה המנהגים וא"כ יכולין לשנות למה שבארתי גם למנהג זה. וכיון שבדברים אלו הולכין להקל כדאיתא בח"י סק"ב יש מקום להקל לשנות גם למנהג זה כלשיטת הב"ח אף שלשיטת הגר"א יש לאסור מלשנות למנהג זה.
והנה מסתבר לע"ד שאין להחשיב תרתי דסתרי מתספורת לנישואין, דנישואין של בחור שהתירו לישא אף בימי אבלו משום פו"ר וכן למי שיש לו בנים קטנים, ודאי אם לא היה מנהג מיוחד לאסור מלישא בימי הספירה לא היינו למדין מאיסור תספורת ואף למי שקיים מצות פו"ר ובניו גדולים נמי עכ"פ יש מצוה בנישואין ולא היינו למדין מאיסור תספורת. ולכן אף שנהגו גם לאסור נישואין אין להחשיב תרתי דסתרי מתספורת לנישואין והיה שייך להנהיג באיזה מקום היתר לנישואין כשצריכין עד אחר ר"ח אייר או להתיר מר"ח סיון ולאסור תספורת בימים אלו. ומצאתי מפורש כן בחת"ס חלק או"ח סימן קמ"ב דמתספורת לנישואין אין סתירה זל"ז וליכא משום לא תתגודדו ומטעם זה מתיר בעיר קטנה שלא יזדמן בשנה זו עוד חתונה בימי הספירה שיהיה סתירה לחתונה זו ואף במקומו פרעשבורג שהיתה עיר גדולה לא היו מקפידין תחלה והיו מתירין בנישואין אף שבכל שנה היה תרתי דסתרי עד שבא הגאון ר' משולם והנהיג לאסור עיי"ש. וטעם שהתירו נראה דכיון שבנישואין לאיש זה לא יהיה סתירה מנישואין אחרים ומתספורת לא נחשב סתירה ומצד מנהג העיר הרי כל המנהגים מחשבון הל"ג ימים שוין ולא נחשב שינוי ולא איסור לא תתגודדות משום דעיקר המנהג הוא חשבון ל"ג ימים בכל אופן שהם כדבארתי ולמחלוקת נמי לא חששו שהכל יבינו חלוק בין נישואין לתספורת ולא יאמרו שחולק על כולנו. אך מ"מ אסר זה הגאון ר' משולם משום שעכ"פ נמצא שבעיר ליכא איסור לנישואין אלא כ"ט יום. וא"כ לא שייך זה אלא בעיר שכולם זקוקים רק לרב אחד וצריך לעשות מצד העיר זמן אחד שלא יהיה מצד תקנת העיר תרתי דסתרי אבל בעיר כנוא-יארק וברוקלין שנקבצו משם מכל המקומות ואין צורך מצד העיר לעשות מנהג אחד דהרי יש תרי והרבה ב"ד לכן אף להגאון ר' משולם משגחינן רק על איש זה וכיון שאצלו ליכא תרתי דסתרי בנישואין יש להתיר בכל הימים שיש מנהג להתיר באחד משלשה המנהגים להגר"א ולהב"ח יש להתיר אף מל"ג בעומר ואילך כדבארתי.
ולשון החת"ס משמע שלא ברור לו איסור הגאון ר' משולם שכתב והרי קמן דעד הגאון הקילו פה בנישואין אפילו בתרתי דסתרי אהדדי וכן בכמה ורוב מקומות ובתספורת החמירו עיי"ש חזינן מלשון זה דלא ברור לו לדינא כאיסור של הגאון ר' משולם כיון שכתב שרוב מקומות לא סברי כותיה. ולכן אפשר שגם הגאון ר' משולם תיקן בעירו רק לחומרא בעלמא. ולכן ודאי שבנוא-יארק וברוקלין וכדומה שנקבצו שם מכל המקומות אין מקום להחמיר כלל.
והנה החת"ס שם בתחלה כתב אלא לפי"ז לא יהיה המסדר קידושין או אחד מבני החופה מאותן שהיו בחופה אחרת בזו השנה באופן שהוא תרתי דסתרי אף לא בעיר אחרת עיי"ש. והוא תמוה דודאי המסדר קידושין וכל הקרואים רשאים להיות בחופה של מנהג המחבר ובחופה של מנהג הרמ"א כי אין האיסור על הקרואין השמחים בהנישואין, דהא עושין סעודות נישואין בכל ז' הימים כשנשא בר"ח אייר ובל"ג בעומר אף שהן בימי הספירה ונהי שעל החתן והכלה אין לאסור משום שהוא יו"ט שלהם ואיכא חיוב שמחה אבל על האחרים שאינו יו"ט שלהם וליכא עליהם חיוב שמחה איך שמחים בסעודות הנישואין בימי הספירה אלא ודאי שהאיסור הוא רק על החתן והכלה לבד וכשהן מותרין ליכא ממילא שום איסור על המסדר קידושין והקרואים. ומשמע שאף בעבר ונשא שרשאין הקרואים לשמח עמו דהא איתא בש"ע סעי' א' שאם קפץ וכנס שאין עונשין אותו ואם יהיה אסור לילך אל הסעודות ולשמחו אין לך עונש גדול מזה. וממילא כיון שבעיר זה הותר משום שליכא לחתן וכלה תרתי דסתרי לעשות החופה בר"ח אייר ובעיר האחרת הותר לעשות בימי הגבלה משום שליכא שם תרתי דסתרי אין מקום לאסור להמסדר קידושין ולהקרואים להיות על שתי החופות. ולכן צריך לומר שגם החת"ס לא אמר זה למסקנא לדינא אלא רק בתחלה שכתב בטעם שיש להתיר בעיר קטנה משום שזה האיש שנושא לא סתר עצמו ואיסורו רק משום לא תתגודדו דפלג מורין וזה לא שייך שהרי השתא הכא ליכא מי שהורה כך ולכן אם הוא אותו המסדר קידושין עצמו ואותן הקרואים הרי הורו להיפוך ממה שעושה זה ואיכא לא תתגודדו דאף שהוראתם היה לחתן וכלה שבעיר אחרת מ"מ כיון שבעצם הרי איכא לא תתגודדו אף כאן מתספורת לנישואין ורק שהיה סבור עתה שאיסור לא תתגודדו הוא רק באותה המעשה ולא כשיש סתירה ממעשה אחרת שתלוי באותו טעם שהוי זה רק סתירה בטעמים ולא בהמעשה ולכן כיון שבעצם איכא לא תתגודדו רק שחסר שיהיה זה ניכר גם במעשה לאין יודעין הטעמים ע"ז סובר החת"ס שכיון שאותו המסדר קידושין והקרואים היו על חופה אחרת הסותרת לזו גם במעשה אף שעליהם ליכא איסור והוראתם היה לעיר אחרת עכ"פ מוכיח זה להכיר בסתירת הטעמים שיש גם בעיר זו מתספורת לנישואין. אבל למסקנתו סובר שמתספורת לנישואין ליכא גם בעצם לא תתגודדו ולכן אינו כלום מה שהמסדר קידושין והקרואים יהיו על ב' החופות כיון שלהם ליכא איסור והוראתם הוא לעיר אחרת ואין שום הוכחה על מקום זה. ויהיו מותרין להיות על שתי החופות.
ופירוש זה מוכרח בדבריו שכתב אחר זה אך מלשון הגאון נראה דמהתספורת לא הוה קשה לו מידי ואפשר משום דנישואין הוה מצוה ולפעמים הזמן דחוק, שלכאורה לא מובן כוונתו דהא כבר כתב כל זה כתבתי לפי מש"כ פר"מ שבנה ספיקו על איסור הגאון ר' משולם ושם לא הזכיר רק שסותרים אהדדי בנישואין ומשם יש ללמד דתספורת ונישואין אין סתירה זה לזה, ושם לא נתן הטעם דנישואין הוה מצוה ומה זה שכתב אח"כ אך מלשון הגאון מה הוסיף בזה וגם מלשון אך משמע שהוא אומר עתה דלא כמתחלה. אבל כוונתו כדבארתי דמתחלה היה סבור שמה שמתספורת לנישואין ליכא לא תתגודדו הוא משום שבמעשה אין סתירה מזה לזה כיון שהם מעשים חלוקים אף שיש סתירה מזה לזה בטעמים משום דנחדש דאיסור לא תתגודדו הוא רק כשחלוקין באותה המעשה שניכר גם לאין יודעין הטעמים. אבל טעם זה הוא חדוש גדול והוקשה להחת"ס דהי"ל להגאון לכה"פ להקשות ולתרץ ומלשון הגאון נראה דמסתפורת לא הוה קשה לו מידי ולכן דחה מש"כ תחלה שאין סתירה מזה לזה שהוא משום דאין המעשים שוין אלא שהוא משום דנישואין הוה מצוה ולפעמים הזמן דחוק שלכן לא ילפינן נישואין מתספורת שכל אחד הוא מנהג בפני עצמו ולכן ליכא משום לא תתגודדו. ומדויקין דבריו דכתב על כן היה נראה דמסתפורת לנישואין ליכא משום לא תתגודדו והרי כבר אמר שאין סתירה זה לזה וא"כ ליכא לא תתגודדו ומה חידש עתה בהעל כן. אבל הוא משום דלטעם דלעיל הרי איכא בעצם לא תתגודדו רק שהוא דין באיסור לא תתגודדו שאין עוברין עליו אלא אם הם אגודות חלוקות באותו המעשה ממש ולא בשני דברים אף שהוא סתירה מזה בהטעמים אבל למסקנא דנישואין שאני משום דהוה מצוה ולפעמים הזמן דחוק מסיק דעל כן היה נראה שליכא גם בעצם משום לא תתגודדו מאחר שאף שאיכא הטעם לאסור לא אסרו. ונוגע זה משום דלטעם זה שליכא גם בעצם לא תתגודדו ורק משום הנישואין דעיר אחרת שהיו שם אותו המסדר קידושין ואותן הקרואים איכא סתירה ע"ז שפיר יש לומר דלא הוי לא תתגודדו מצד זה מאחר דהוראתם היה רק להעיר אחרת, שבשני עיירות ליכא איסור לא תתגודדו ועליהן בעצמן הא ליכא איסור. וזהו כל כוונת החת"ס מכל זה כתבתי עד סוף דבריו היינו שמש"כ דלפ"ז לא יהיה המסדר קידושין או אחד מבני החופה מאותן שהיו בחופה אחרת בזה השנה שסותר לחופה זו הוא רק לפי מש"כ פר"מ שהוא כדבארתי שבעצם יש לא תתגודדו אך שצריך שיהיה ניכר גם לאין יודעין הטעמים שלכן היה מסתבר לאסור כשהיו בב' החופות אך מלשון הגאון נר' דנישואין אין למילף כלל מתספורת שע"כ היה נראה דליכא אף בעצם לא תתגודדו רק משום סתירה בנישואין שא"כ שפיר כיון שבאותה השנה לא היה נישואין אחרים באותו העיר שיסתור לחופה זו יש להקל זהו באור דברי החת"ס שלכאורה אין להם באור ונמצא שאף הוא מתיר למסקנתו גם לאותו המסדר קידושין ולאותן הקרואים להיות בשתי החופות. ונמצא בשנוא [שבנוא] יארק וכדומה שמותרין לעשות נישואין אף באופן שהם תרתי דסתרי דהם כשתי עירות שאין להחמיר אף להגאון ר' משולם רשאין גם אותו המסדר קידושין ואותן הקרואים להיות בשתיהן.
ולכן למעשה יש להתיר לכתחלה לעשות נישואין עד אחר ר"ח אייר. וכן בל"ג בעומר בלילה וביום דזה שמחמיר הא"ר הובא במ"ב ס"ק י"א לא מסתבר כלל דנישואין ודאי קילי מתספורת כדכתב החת"ס והוכחת הא"ר מלא ראיתי שמקילין אינה ראיה דאדרבה על נישואין צריך מנהג מיוחד וברור שהנהיגו לאסור וזה לא ידוע ממה שלא ראה. וכן מותר מר"ח סיון ואילך. ואף שכתבתי שלהב"ח יש להתיר גם מל"ג בעומר ואילך מ"מ לכתחלה אין להתיר נגד שיטת הגר"א רק להספרדים הנוהגים כהמחבר. ובשעת הדחק גדול יש גם לאשכנזים להתיר מל"ג בעומר ואילך כהב"ח. והנני ידידם, משה פיינשטיין.