אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קנו

סימן קנה

בענין אכילת הביצה שהיא למנהגנו בשני התבשילין בליל הפסח פורים תשט"ו. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג ר' אפרים גרינבלאט שליט"א.

הנה בדבר הביצה שהיא באה בסדר ליל פסח בחשבון השני תבשילין מפורש בגמ' [פסחים] דף קי"ד שהב' תבשילין הוא אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ואף שאמר זה רב יוסף שמצריך ב' מיני בשר דוקא מ"מ משמע שליכא מאן דפליג בזה ואף ר' הונא וחזקיה ורבינא שלא מצרכי שני מיני בשר הוא זכר לחגיגה דהא מר' הונא וחזקיה שלא מצרכי בשר כלל חזינן דאף שאחד מהן ודאי הוא לפסח ומ"מ הוא גם בתבשיל אחר לדידהו א"כ אף לרבינא שמצריך גרמא שהוא בשר כפרש"י ורשב"ם נמי הבשולא הוא כנגד החגיגה אף שאינו בשר, וגם הא לא שייך לאבלות. וכן מפורש בר"ן שם שכתב כולהו אמוראי מודו דטעמא דב' תבשילין משום הכי הוא. ומה שהב"י [או"ח תעג] בשם הכל בו כתב שהוא זכר לאבלות בית המקדש הוא רק טעם על מה שבחרו בביצה ולא החמירו לעשות שני מיני בשר שהוא לצאת ידי כו"ע וגם מחמת שהרמב"ם בפ"ח מחו"מ ה"א פסק כר' יוסף ועיין בב"ח שעמד בזה, ותירץ הכל בו שהוא משום שאיכא עוד טעם משום אבלות אף שלא תקנו חכמים בשביל זה מ"מ הוא טעם להכריע להנהיג שתהיה ביצה, אחד משני התבשילין, כי לא רצו להנהיג להוסיף בשביל זה על תקנת חכמים להצריך ג' תבשילין וזה ברור ולא כדמשמע מדבריך שפליגי בטעם תקנת תבשיל שני אם הוא בשביל זכר לחגיגה או בשביל אבלות דליכא בזה פלוגתא דלכו"ע טעם אבלות אינו טעם מדינא אלא מנהג בעלמא שלכן נהגו בביצה.

והנה לענין אכילה הא בב"ח וט"ז שם [או"ח תעג] איתא שמנהג אשכנז היה שלא לאוכלם משום שנהגו לצלותם ואין אוכלין צלי אפילו ביצה צלויה אבל מהרש"ל סובר שמדינא דגמ' צריך לאוכלם מכיון שהוא לזכר אכילת פסח וחגיגה והט"ז אף שהסכים למנהג אשכנז לענין הזרוע שהוא זכר לפסח שלא יאמרו שהקדיש לפסח שהוא כ"ש מהגבהה כשאוכל ואומר זכר לפסח שיש לחוש אף כשהוא מבושל, הסכים שהביצה נאכלת כיון שהוא גם סימן לאבלות וכוונתו שלכן לא יאמרו שהקדיש לחגיגה כדחששו בזרוע, דאין לפרש שרק מצד זה יש לאכול דהא משום זכר לחגיגה היה לן להצריך לאכול אבל מפני שהיה קצת חשש אף בביצה שאין שייך לקרבן כיון שהובאה בשביל זכר לחגיגה אבל כיון שיש עוד טעם בשביל אבלות לא ניכר כ"כ שהוא לחגיגה ואין לחוש. ועיין בהגר"א [או"ח] סי' תע"ו סק"ו שכתב שהאכילה שצריך משום שהוא זכר לחגיגה, דסובר דכיון דאינו ראוי לקרבן אין שייך החשש דיאמרו דהקדיש וגם הזרוע סובר שאם היה מבושל היו אוכלין מטעם שהוא זכר לפסח ויסבור דהא דאמר רבא דבשר אסור להגביה הוא ג"כ משום דנהגו בצלי כפר"ח ודלא כט"ז שאף במבושל אסור להגביה. ויהיה ניחא דהא רבא היה מהדר אסילקא וארוזא ואמר רק שבשר אסור להגביה שהוא לאלו שעושין התבשיל דזכר לפסח בשר ולא במה שהוא עשה משום דבסילקא וארוזא שלא שייך לקרבן ליכא איסור להגביה וא"כ גם בביצה לא שייך האיסור לאכול מצד חשש דהקדיש לחגיגה וא"צ למה שיש עוד טעם דאבלות וא"כ ברור שגם החיי אדם סובר שצריך לאכול הביצה שאין דרכו של הח"א לפלוג על הגר"א. ואף שכתב רק ומותר לאכול הביצה בסעי' ו', הוא משום דאיירי שם בצלויה ואוסר שם בבשר ששכח וצלה ביו"ט לאכול בלילה נקט בביצה שמותר וכיון שמותר צריך לאוכלה. ואולי כיון שיש מקומות שנוהגין כאנשי אשכנז שאין אוכלין לכן כתב מותר מפני שאין זה חובה כ"כ. ומה שכתב בסעיף ט' שאין בזה שום מצוה הוא על מה שנהגו לאכול הרבה ביצים בליל הסדר זכר לחורבן כמו שמפרש הט"ז [או"ח] בדברי הרמ"א דסי' תע"ו, ע"ז כתב הח"א שאין בזה שום מצוה מטעם דכן סובר הגר"א שם שכתב ע"ז ולי נראה הטעם מפני שעושין אותו זכר לחגיגה שלכאורה הא הוא רק על הביצה דשני התבשילין ומה שייך להרמ"א אבל כוונתו לחלוק על המנהג הזה דבא זה ממה שאוכלין הביצה דמהשני תבשילין שהיו סבורים שהוא מטעם האבלות כדסובר הט"ז והח"י ולכן אכלו בשביל זה הרבה ביצים וכמפורש זה בד"מ אות י' שמזה נשתרבב המנהג לאכול ביצים בליל פסח ולכן כתב ולי נראה שאין האכילה דהביצה בשביל טעם האבלות דלא מצינו זה בגמ' אלא דהוא בשביל שהוא זכר לחגיגה וא"כ אין מקום למה שנהגו לאכול ביצים הרבה ואין בזה שום מצוה. וכן סובר הח"א אבל הביצה שמהשני תבשילין גם להח"א יש קצת מצוה לאוכלה. ועיי"ש בח"א סעי' ו' שכתב טעם אחר במה שבחרו בביצה דבלשון תרגום היא ביעא ורוצה לומר דבעי רחמנא ופרקינן ולא כתב כלל טעם אבלות, משום דמשמע ליה שהגר"א חולק גם על עיקר הטעם דאבלות אף שכתב זה הב"י בשם הכל בו. עכ"פ גם הח"א סובר שיש מצוה קצת להנוהגין לאוכלה ורק בביצים אחרים ליכא שום מצוה אף במקום שנוהגין ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה