אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קנד

סימן קנג

בענין מי פירות אין מחמיצין ח' אלול תשי"א. מע"כ ידידי הרה"ג ר' יעקב ליב מאינישטער שליט"א.

בהערותיו עלי בענין מי פירות אין מחמיצין שבארתי לאיסור ונדפס בספר היובל של הפרדס. הנה לא כתבתי שעיסה שנילושה במי פירות הוא באיסור חמץ דכרת כי זה לכו"ע ליכא כי שיטת רש"י והראב"ד והר"ש שכתבתי הוא שהוא נוקשה ועוברים בלאו דמחמצת או מדרבנן כמחלוקת התנאים ר"מ ור' יהודה וכדכתבתי מפורש בכל רוחב הענין. ולשון ואסור כחמץ גמור שכתבתי הוא שאין להקל בזה לחולה וזקן כי הוא מדינא איסור גמור לכל ולא רק מנהג חומרא בעלמא שהתירו לזקן ולחולה.

ומש"כ כתר"ה דאף שהם ג' עמודי עולם מ"מ הא רוב הראשונים מתירין. הנה כתבתי שאף שרוב הראשונים פליגי עלייהו אבל כיון שנהגו בכל המקומות כוותייהו הוא כנפסקה ההלכה כמותם ולא מהני התרה שאין בדורותינו מי שיכול להכריע כדהבאתי מחיי אדם כלל קכ"ז וזה הוי אף ביחיד נגד רבים. וכדחזינן יותר מזה שאף לקולא נחשב פסק הלכה במנהג מהא דנהגו כר' אילעי בראשית הגז וכר' יאשיה בכלאים אף שהיה כדעת יחיד וא"כ כ"ש שיש לחוש לזה כשנהגו לחומרא כדעת יחיד שיהיה נחשב כפסק הלכה. ואף שיש סברא לומר דדוקא בנהגו לקולא הוא כפסק הלכה משום שלהקל א"א אם לא דפוסקין ומורין כן אבל בנהגו לחומרא הא אף בלא הוראה שאסור יש להחמיר עיין ברש"י כתובות דף ז' ד"ה ומי איכא וא"כ אפשר שהוא רק מנהג להחמיר בעלמא ולא כפסק הלכה שלכן היה מקום לומר ששייך ע"ז התרה אבל מ"מ יותר מסתבר שנעשה כהוראה וכמפורש בח"א ולכה"פ לדין ספק. ולכן ל"ק כלום ממה שבכמה מקומות פוסקין להקל כדעת הרבים ואין חוששין לדעת יחידים אף שהם עמודי עולם כי כאן הוא מצד שנהגו כהיחידים.

ומה שהביא כתר"ה מס' מגן האלף ומפר"ח שגם לרש"י כתבו דסובר דמי פירות אין מחמיצין. הנה ודאי אינו כלום לדחוק ברש"י למה שבארתי שליכא קושיא עליו ואדרבה עוד הרבה ראיות שכתבו התוס' כדכתבתי באורך וכדסברי הראשונים בשיטת רש"י.

ומש"כ כתר"ה שלא ברור שיטת הראב"ד משום שהפר"ח הביא שהראב"ד סובר שאין מחמיצין. פשוט שאין לומר כן ולמיתלי בוקי סריקי בראב"ד שיסבור דקטניות אסורין מדינא מדין חמץ נוקשה נגד המפורש בכ"מ כדהקשה ע"ז בח"י סי' תנ"ג ופשוט שהוא כדפי' המ"מ שקאי על מי פירות. ומה שרוצה לתרץ בקובץ תמוה. ובכלל איך נימא מחלוקת חדשה כשאפשר לומר שסובר כרש"י ולכן אין לחוש לזה כלל. וברור שסובר כרש"י שהוי חמץ נוקשה בעיסה שנילושה במ"פ. ובקטניות מותרין גם להראב"ד מדינא. ומה שלא הביאו הטור וב"י והב"ח משיטת הראב"ד שג"כ סובר כרש"י לא יתורץ כלום בזה שנימא שסברי שקאי על קטניות דאדרבה יקשה ביותר חדא שעכ"פ הב"י והב"ח שראו דברי המ"מ היה להו להביא ולחלוק עליו ועוד שהי"ל להביא מחלוקת הראב"ד בקטניות ואדרבה מפורש בב"י [או"ח] סי' תנ"ג בשם הגהות מיימוניות שאף תינוקות של בית רבן יודעין שמותר מטעם חמוץ ואם הראב"ד אוסר איך יודעין תינוקות של בית רבן שמותר נגד הראב"ד. ועיין בתוס' גיטין דף מ"ה שאין שייך אדם יודע כשאיכא מחלוקת. וגם מהא שמסיק הב"י ולית דחש לדברים הללו זולתי האשכנזים משמע דבספרד בכל המקומות נהגו היתר בקטניות ואם הראב"ד אוסר עוד מדינא והוא היה מחכמי ספרד ודאי היו מקומות שהיו נוהגין כהראב"ד שהיה רב מובהק ומפורסם טובא והרבה נשמעין לו. ולכן ברור שגם הראב"ד מתיר קטניות וגם אכל בעצמו ככל הספרדים והשגתו היא על מי פירות כפי' המ"מ. ומה שלא הביאוהו משום שאינו נוגע שיטתו להכריע הדין כיון שעכ"פ הרבים מתירין ולהביא שיש מי שאוסר הא הביאו מרש"י.

ומה שהוצרכו לטעמים האחרים הקלושים הוא להמנהג שאין אוכלין מצה עשירה היינו שנאפה בשימור כמצה שהלכה כחכמים דאפשר לשומרה שלא תחמיץ ורק בזה מותר לחולה וזקן כדבארתי. וכל דברי מדוקדקין להלכה ולא הפרזתי על המדה כלל. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה