אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קנב
בהא דכתב הרי"ף בימות הפסח אסור למילש ולמיפא יותר מה' רבעים ט' תמוז תש"ז. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר גרשון האגער שליט"א.
מה שרוצה כתר"ה לתרץ מש"כ הרי"ף פסחים דף ל"ז אבל בימות הפסח אסור למילש ולמיפא יותר מה' רבעים שהקשו עליו הר"ן והרא"ש ובעה"מ דלמיפא אין חלוק בפסח משאר יו"ט דהא שצריך רק קבא מלוגנאה לפסחא הוא מצד הלישה, שהרי"ף יסבור כחכמי צרפת שאסור אף בדיעבד בלש יותר משעור חלה ולכן הויא האפיה שלא לצורך. הנה הר"ן ובעה"מ לא סברי כחכמי צרפת ואולי לא ידעו שיטתם כלל דהרי לא הביאו שיטה זו ואף הרא"ש שהביא שיטה זו לא רצה לפרש דברי הרי"ף כמותם אחרי שתמה על מה שעלה בדעתם לאסור כמפורש בדבריו.
אבל לבד זה א"א לפרש זה בלשון הרי"ף שכתב אבל בימות הפסח אסור למילש ולמיפא יותר מה' רבעים וא"כ מפורש דבכל ימות הפסח אסור דאל"כ הי"ל לומר אבל ביו"ט של פסח וגם הא איסור למילש ודאי הוא בכל ימות הפסח א"כ גם איסור למיפא הוא על כל ימות הפסח דלא מסתבר לחלק בין הדבקים לפרש למילש גם על חוה"מ ולמיפא נפרש שקאי רק על יו"ט. ואין גם לומר דכיון דנאסרה בלישה אסור לאפות גם בחוה"מ מצד האיסור לעסוק בחמץ דהא אם מחשבי חכמי צרפת כחמץ גמור או כשיאור לא רק למיפא אסור אלא אף להשהות אסור אלא צריך לומר דהוא רק חשש בעלמא לאכילה ולא לשהיה וא"כ מסתבר שגם לא להנאה ויהיה אף לחכמי צרפת מותר ליתן לכלבו וממילא צריך לאפות בחוה"מ כדי שלא יתחמץ. ואף לשיטת ר' ירוחם שהביא הב"י [או"ח] סי' תנ"ו שבמזיד בלש יותר מכשעור קנסוהו לכו"ע עיי"ש נמי מסתבר שלא קנסוהו גם בהנאה. ולכן אם נימא שדוקא נקט למיפא יהיה הפירוש שאף בעת האפיה יש לחוש שמתחמץ פת שהוא גדול מה' רבעים ואסור לכתחלה כמו שאסור בלישה וזה לא מסתבר להו ולכן כתבו שלישנא בעלמא נקט כדמתרצי הר"ן וכן הרמב"ן במלחמות. ידידו, משה פיינשטיין.