אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קמג
בדין ברכת הלבנה מעומד י"ט מנ"א תשי"ז. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג מו"ה ר' אפרים גרינבלאט שליט"א.
מה שהקשה ידידי על הא דציין המציין למה שכתב הרמ"א [או"ח] בסי' תכ"ו סעי' ב' שצריך לברר מעומד שהוא מהטור והא הוא גמ' מפורשת בסנהדרין דף מ"ב שאמר זה אביי וליכא חולק עליו היא קושיא גדולה. וגם תמוה טובא על מה שהשמיט המחבר דין זה המפורש בגמ' וברמב"ם ובטור.
והנכון לע"ד דמהרמב"ם משמע דרק בבירך בליל הראשון מברך מעומד שהוא כתב בפ"י דברכות הי"ז וצריך לברך ברכה זו מעומד שכל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני השכינה ואחר זה כתב אם לא בירך בליל הראשון מברך עליה עד ט"ז יום בחודש עיי"ש. מדנקט דין דמעומד וכאילו הקביל פני השכינה קודם שנקט הדין דעד ט"ז בחדש מברכין משמע דרק כשבירך בליל הראשון בדיוק בתחלת חדושה הוא כמקבל פני השכינה. וטעמו דהוא גורס בדברי ר' אסי א"ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו ומפרש מלשון זה דיש לכתחלה ודיעבד בברכה זו דלכתחלה צריך להשתדל לראותה בתחלת חדושה ולברך עליה ובדיעבד אם לא ראה אותה בליל הראשון שהוא תחלת חדושה מברך עד ט"ז שתתמלא פגימתה וא"ר אסי א"ר יוחנן שאם זכה לברך בזמנו שהוא בתחלת חדושה הוא כאילו מקבל פני השכינה, ומדויק הלמוד מהחדש הזה שאיירי התם בתחלת חדושה. וע"ז דוקא אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד וכמפורש ברמב"ם על טעם הדין דצריך לברך מעומד שכל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני השכינה. ויפרש שאף שבתנא דבר"י לא הוזכר בזמנו הכוונה על בזמנו דוקא כדפי' ר' אסי א"ר יוחנן. אבל בלא ראה בליל ראשון שמברך עד ט"ז שהוא דין הדיעבד אינו כמקבל פני שכינה וממילא א"צ לברך מעומד.
ולכן המחבר [או"ח תכו] שכתב בסעי' ד' שאין מברכין עד שיעברו שבעת ימים וטעמו צריך לומר שאף שסובר כהרמב"ם שרק בזמנו הוא כאילו הקביל פני השכינה וא"כ יש לכתחלה לברך בחדושה וכדהזכיר בסעי' א' וזה יותר טוב ממעלת לברך בעת שנהנין מאורה דלכן לא כתב זה המחבר שם [או"ח תכו], מ"מ מאחר שבזה"ז אין מי שיכול לצמצם ולברך בחדושה ובליל ראשון כתב שלכן עדיף לחכות עד שיעברו שבעת ימים ואז יש כבר מעלת נהנין מאורה ולא הוצרך לכותבה. ונמצא ממילא שבזמננו ליכא דין זה דמברך מעומד להמחבר ולכן השמיט דין דמעומד משום שפוסק כהרמב"ם. אבל הטור לא סבר כלל שיש מעלה בליל הראשון אלא דדין שוה הוא עד ט"ז בחדש. ואף שכתב הטור א"ר יהודה הרואה לבנה בחדושה כוונתו לכל הט"ז הנקראת עדיין בחדושה דכן משמע מלשונו שלא הזכיר שזמן דט"ז הוא בתנאי אם לא ראה ליל הראשון אלא כתב אח"ז א"ר יוחנן עד מתי מברכין עד שתתמלא פגימתה וגם לא הזכיר תיבת בזמנו דכתב רק הא דתנא דבר"י שלא הוזכר שם בזמנו וע"ז כתב הא דאמר אביי הלכך מברכין מעומד. ואולי גם בהא דר' אסי א"ר יוחנן לא גריס תיבת בזמנו וכן איתא בר"ח בלא תיבת בזמנו ואף אם גריס אולי סובר דתנא דבר"י פליג וסובר דגם עד ט"ז הוא כמקבל פני השכינה. וכן פסק הרמ"א שליכא מעלה בליל הראשון ובכל עת שמברך הוא כמקבל פני השכינה וצריך לברך מעומד. ונמצא שמגמ' ליכא ראיה דאפשר לומר כהרמב"ם אלא מהטור הוא הראיה ולכן שפיר ציין להטור. ידידו, משה פיינשטיין.