אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קמב

סימן קמא

בקדוש החודש אם היה מעומד י"ז מנ"א תשי"ז. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג מו"ה ר' אפרים גרינבלאט שליט"א.

מה שהקשה רעק"א על המג"א [או"ח] ר"ס תי"ז שכתב שנוהגין לעמוד בעת שמברכין החדש ואומר ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמא קידוש החדש שהיה מעומד היכן מצינו זה, ודאי היא קושיא גדולה ועוד הקשה שברפ"ג דר"ה משמע שהיה מיושב. ואולי כשהיו צריכין לס"ת כהא דהביאו התוס' ברכות דף מ"ח מפרקי דר"א מביאין ס"ת ועושין עגולה ובשביל הס"ת שאינה במקומה עמדו כשאמרו מקודש החדש ולכן גם אנו שמחזיקין ס"ת כשאומרים ר"ח פלוני עומדים. ואולי לזכר זה מחזיקים הס"ת דאל"כ מאין מנהג זה להחזיק ס"ת בשעת ברכת החדש. אבל לא משמע שיהיה זה כוונת המג"א כיון שלא היה זה בקביעות.

והנכון לע"ד שהרי מפורש בר"ה דף כ"ד שמתחלה אומר ראש הב"ד מקודש ואח"כ עונין גם כל העם מקודש מקודש ובודאי העם שנמצא שם במקום מושב הב"ד לא ישבו אלא עמדו. ורמז לזה בחליצה שג"כ איכא עוד עם שם לבד הב"ד ואיכא מצוה עלייהו לומר חלוץ הנעל איתא הלשון ביבמות דף ק"ו ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל משמע דשאר העם שנמצאו בישיבת הב"ד הם עומדים, וכ"ש שהעם שנמצאו בישיבת ב"ד דקדוש החדש שהם סמוכין שלא ישבו אלא היו עומדים שם והיה הדין שיאמרו אחר אמירת הב"ד ג"כ מקודש מקודש כדילפינן מקראי.

ומשמע לע"ד שעיקר המצוה היא בעניית העם דאמירת ראש הב"ד הוא פסק הדין שפסקו אחר חקירתם את העדים שהחדש מקודש וזה הוא לעיכובא אף שכבר הדבר ברור משום שצריך שיהיה ע"פ פס"ד של הב"ד כמפורש בריש ראוהו ב"ד נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר. אבל אחר שפסקו הב"ד מצוה על העם לקדשה באמירת תרי זימני מקודש מקודש כדילפינן מקרא אשר תקראו אותם ומקרא דהם יאמרו מועדי. ולכן באמירת ראש הבי"ד שהוא לפסוק הדין תנן שאומר רק פעם אחת מקודש וכן הוא גם ברמב"ם פ"ב מקה"ח ה"ח משום שאמירתו הוא רק לפס"ד, ועניית העם היא המצוה דקדוש וע"ז נאמר שיאמרו ב' פעמים מקודש מקודש ומצוה זו היא למצוה ולא לעכובא. ומחלוקת רבנן ור"א ב"ר צדוק בלא נראה בזמנו הוא בעניית העם דפס"ד דב"ד מסתבר שגם לרבנן לא צריך דהא בהכרח הוא מעובר ואין שייכות בזה לעיונא דבי דינא אלא בעניית העם פליגי דרבנן סברי דכיון דהוא מצוה לקדש אף אחר שכבר נפסק הדין דהוא ר"ח א"כ אף כשר"ח ביום ל"א יש מצוה לקדשו דביום ל"א הוא רק ככבר נפסק הדין ור"א בר"צ סובר שא"צ משום שכבר קדשוהו שמים.

והנה הדוגמא לנו הוא רק מאמירת העם שהפס"ד כבר היה בב"ד האחרון של ר' הלל, וזה היה מעומד משום שהעם עמדו. וזה שבר"פ ראוהו ב"ד משמע דהיה בישיבה הוא על אמירת ראש הב"ד שזהו ככל פס"ד שצריך לאומרו בישיבה. וצריך לגרוס שם רק פעם אחת מקודש וכן מפורש הגירסא [ראש השנה] בדף כ"ד וכן הוא ברמב"ם שם אבל עניית העם שהיה בתרי זימנא היה בעמידה. וגם כיון שהוא מצוה לקדש היה זה ככל מעשה מצוה שצריך לכתחלה לעשותה מעומד כהלל לולב ושופר. ולכן אנו שמברכין החדש הוא דוגמא להעם צריכים לומר מעומד, ואולי גם הב"ד לא גריעי מהעם למצות הקדוש וענו גם הם עם העם אחר אמירה הראשונה לפס"ד תרי זימני מקודש למצות קידוש ועמדו אז כבעשיית כל מצוה. וזה נכון בכוונת המג"א. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה