אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קלט

סימן קלח

בענין אם אפשר לעשות תיקון עירוב במאנהעטן שהוא נוא-יארק.

[ענף א'] ובדבר מאנהעטן. הנה המחיצה שנבנה משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשרה טפחים שמקפת כל העיר ודאי היא מחיצה גמורה וגם נעשית לדירה שהרי היה המקום נמוך ומשופע והגביהו ועשאוהו חזק בהבנין ומקום ישר כדי שיוכלו לילך ולטייל שם ולישב שם על האיצטבאות שקבעו שם ולהביא לשם את הילדים הקטנים ליישנם שם שזהו עניני דירה ממש ולכן הוא מוקף לדירה ממש כל המחיצה שמשטח המים עד הקרקע ואף אם יש איזה מקומות שלא נעשה המחיצה לזה מ"מ בהרבה מקומות נעשה לזה וממילא מתרת כל ההיקף. ואף אם כל מחיצה זו לא היתה נעשית לדירה הא בחלק גדול נבנתה מחיצה של גובה עשרה טפחים למעלה וזהו רק לדירה. ואף שהיא מחיצה ע"ג מחיצה שאין מועיל לעשותו מוקף לדירה הא מפורש בעירובין דף כ"ה ומודה ר' ששת שאם עשה מחיצה על התל שהועיל מ"ט הואיל ובאויר מחיצות העליונות הוא דר ומה שאמר אביי [עירובין] בדף כ"ד גם במחיצה אגודא דנהרא אין עושין מחיצה ע"ג מחיצה הא אוקמא התוס' שהיה שם תל גבוה עשר מן השביל או שהיה זה מעבר הנהר שלא היה רחב יותר מעשר והיו שם גידודין גבוהים עשרה ומצד השביל היה נמוך ע"ש. אך א"צ לזה כי גם מחיצה שעד הקרקע היא נעשית לדירה כדלעיל.

ובדבר הגשרים העוברים לברוקלין ולדזורזי סיטי נלע"ד דתליא בהשלש שיטות שפליגי בגג שבולט חוץ למחיצות הבית בעירובין דף פ"ט שלהר"י בתוס' כל הגג שבין המחיצות של הבית הוא מדינא רה"י ורק מקום הבולט לרה"ר הוא כרמלית באם הוא באופן שלא אמרינן פי תקרה כגון דעבידי כי אורזילא ומצד גוד אחית לא אמרינן משום בקיעת גדיים משום דמקום פטור אף בגבוה עשרה לא הוי כשהוא ברוחב ארבעה אך ממילא נאסר כל הגג משום דנפרץ במלואו למקום האסור דכרמלית ואם אין הבליטה ארבעה שהוא מקום פטור יהיה מותר להר"י. וטעם שהגג הוא רה"י לא מבואר בתוס' שלכאורה תמוה דהא לא מינכרא מהיצתא [מחיצתא] שלא אמרינן גוד אסיק ותירץ מהרש"א דכיון שהי"ל לומר גוד אחית רק שמצד גדיים בוקעין לא אמרינן גוד אחית לכן סילק דין מחיצה רק ממקום שהגדיים בוקעין שהוא ממקום הבליטה ולא מכל גג שכנגד המחיצות שא"א לגדיים לבקוע עיי"ש. והוא תמוה דעכ"פ כיון שבמקום ששייך לומר גוד אחית לא אמרינן מצד בקיעת גדיים ממילא אין כאן מחיצה גם על הגג שכנגד המחיצות דהא אין שייך גוד אחית באמצע הקירוי אלא בסוף הקירוי כמפורש בסוכה דף ד' לענין גוד אסיק שלא אמרינן באמצע הגג וה"ה לענין גוד אחית. וצריך לומר בכוונת מהרש"א שנחשב מצד גוד אחית מחיצה אף שהגדיים בוקעין אך שלא מועילה על מקום בקיעת הגדיים ולכן על המקום שכנגד המחיצות שליכא בקיעת הגדיים מועילה. והוא דחוק לומר זה בלא ראיה מוכרחת. אבל לע"ד סובר הר"י בתוס' דאף בלא מחיצות נמי הוא רה"י דזה שרה"י עולה עד לרקיע לא יפרש מטעם גוד אסיק אלא שהוא דין ברה"י שאף שהמחיצות הם רק עד עשרה כמו שמגיעין ולא יותר תופס דינו דרשות היחיד עד לרקיע ומדויק לפי זה שלא נאמר מחיצות דעשרה עולין עד לרקיע אלא רה"י עולה ולכן לא איכפת לן מה שלא ניכרין המחיצות וליכא גוד אסיק דמ"מ הוא בדין רה"י. אך כיון שליכא מחיצות משום דלא אמרינן גוד אסיק מחמת שאין ניכרין הרי הוא נפרץ במלואו להבליטה ואם הוא ברוחב ארבעה ה"ה כרמלית ואוסר את כל הגג. ול"ד למערה שע"ג הוא רה"ר כדמשמע [עירובין] בדף ס"א ואף רק בנתכסה החפירה בקרשים הוא רה"ר דלא מצינו חלוק בזה דהתם לא ניכר כלל שיש רה"י תחתיו שאף שמכוסה רק בקרשים אפשר מונחים על הקרקע אבל בגג הא נראה שתחתיו הוא רה"י ואף שאין נראה מתחתיו ממש אלא מן הצדדין נחשב ניכר. ועיין במג"א [או"ח] סי' שמ"ה סק"י והוא מהמ"מ פי"ד משבת הכ"ג בהחלוק בגומא בין מלאה מים שהזורק לתוכה חייב למלאה פירות שהזורק לתוכה פטור שאמר אביי בשבת דף ק' מטעם שבמלאה מים וכל הדברים הלחים נראין המחיצות ובמלאה פירות אינן ניכרות עיי"ש ולכן דין עולה עד לרקיע נמי אפשר יש חלוק בין נראה הרה"י לאינו נראה דבמערה לא נראה ובגג הוא נראה כדבארתי.

אבל הרא"ש בדף צ"ב לא חילק בין מקום הבליטה לכנגד המחיצות אלא כתב דכיון דלא אמרינן גוד אסיק בלא מינכר מחיצתא הוי כל הגג כרמלית ולדידיה אף בבליטה משהו נמי אסור כל הגג כיון דהוא בעצמו כרמלית וכדאיתא כן בקרבן נתנאל להרא"ש עיי"ש. וצריך לומר דהרא"ש סובר דמה שרה"י עולה עד לרקיע הוא מטעם שהמחיצות עולות עד לרקיע מדין גוד אסיק וכיון שאין ניכרות שלא אמרינן גוד אסיק אינו רה"י וכדהביא בסוף דבריו לשון רש"י [עירובין] בדף צ"ב שגדול נמי אסור שאין לו שום מחיצה וכל שאין לו מחיצות אינו רה"י. וכן לא יסבור טעם מהרש"א.

אך יהיה חלוק לדינא בין הטעם שבארתי לטעם מהרש"א. דלטעם מהרש"א יש לכאורה לומר בבולט מהגג רק חצי טפח ואולי גם טפח אחד לרה"ר גוד אחית דהא מצינו בשבת דף ק"א דעל חצי טפח ואולי גם על טפח ליכא חסרון דבקיעת גדיים עיי"ש ברש"י ותוס' גבי עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' ואין בעיקרו ד' ויש בקצר שלו שלשה שמפרשי התוס' שעובי הקצר שלו שלשה טפחים ולמעלה ארבעה שליכא ברוחב כזה בקיעת גדיים ואם עובי הקצר הוא באמצע הוא רק על חצי טפח ואם הוא מצד אחד הוא גם בטפח. וקצת משמע שמפרשי שעומד באמצע ורק בחצי טפח ליכא חסרון דבקיעת גדיים דאם עומד מן הצד ונימא שגם בטפח ליכא חסרון דבקיעת גדיים היה סגי שיהיה בקצר שלו שנים ויהיה באמצע ויהיה רק טפח מכל צד וא"כ משמע שרק בחצי טפח ליכא בקיעת גדיים ואיירי שעומד הקצר של שלשה באמצע אבל ראיה גדולה ליכא שאולי רצה למינקט באופן שאיך שיעמוד הקצר לא יהיה החסרון דבקיעת גדיים וא"כ אפשר שגם בטפח לא יהיה החסרון. ולרש"י משמע שגם ביותר מטפח ליכא חסרון דבקיעת גדיים דאין דרך להתחכך. אך לא נאמר שעור לרש"י דדק הרבה אי אפשר דהוא כמו קנה ובראשו טרסקל דמבטלי בקיעת גדיים גוד אחית כדהקשו התוס'. וא"כ יהיה מותר הגג לתוס' בבולט חצי טפח ואולי גם בטפח ולרש"י אף ביותר מעט אך לא ידוע כמה. וקצת מסתבר שהוא טפח ומחצה דכיון שסתם כמה העובי ועובי הא בהכרח יש לו מסתבר שהוא על הפחות שבמדה הנזכרת שהם בטפחים ויהיה עוביו בקצר שלו טפח אחד ובאמצע נמצא שמכל צד הוא בולט למעלה טפח ומחצה דהא רש"י גם בטרסקל פי' בעירובין דף ל"ג שהיה הקנה תחוב באמצעיתו והתם מבטלי בקיעת גדיים משום דבולט קרוב לשני טפחים מכל צד שהקנה הוא דק הרבה וא"כ הכא איירי נמי שהקצר הוא באמצעיתו אבל כיון שעביו טפח הרי בולט רק טפח ומחצה מכל צד ובשעור כזה סובר שלא מבטלי בקיעת גדיים משום דאין דרך להתחכך וכוונתו שאף שלפעמים בוקעין גדיים אבל כיון שאין הדרך להתכחך [להתחכך] לא נחשבה בקיעה בזה שאירע לפעמים שמתחככין ובוקעין. אבל לטעם שבארתי אף בזה יהיה כל הגג כרמלית דגוד אסיק הא לא אמרינן כיון דלא מינכר מחיצתא וגוד אחית לא אמרינן אף שליכא בקיעת גדיים בשעור מועט כזה דהא לא הדרן מחיצתא שאיתא בעירובין דף ל"ג והובא בתוס' כאן דאף לר"י בר' יהודה לא אמרינן גוד אחית בלא הדרן מחיצתא אף שלא סבר כלל חסרון דבקיעת גדיים ולכן גם לרבנן בבולט בגג שעור המועט שגם לדידהו ליכא חסרון דבקיעת גדיים נמי כיון שלא הדרן מחיצתא אין לומר גוד אחית. ולמהרש"א צריך לדחוק דמפרש במה דמודה ר"י ב"ר יהודה בלא הדרן מחיצתא שיש לחוש לבקיעת גדיים ולכן באם ליכא בקיעת גדיים כגון על כל הגג למהרש"א אליבא דתוס' שאין אז חסרון דבקיעת גדיים אמרינן גוד אחית. וא"כ בבולט הגג לרה"ר שעור המועט שליכא חסרון דבקיעת גדיים אף למקום הבולט גם להרא"ש יהיה הגג רה"י. אבל הוא פירוש דחוק דאיזה חלוק יש להיות בבקיעת גדיים דין הדרן מחיצתא או לא ומסתבר לפרש כדלעיל ויש לאסור להרא"ש את הגג אף בבולט שעור המועט כדבארתי.

[ענף ב'] ומסקנת התוס' מירושלמי דכיון שהוא למעלה מעשרה הוא מקום פטור אף שרחב טובא ולענין הגג שכנגד המחיצות לתרוייהו בין להתוס' בין להרא"ש יש להתיר אך הטעמים תליא אף להירושלמי במחלוקת הר"י בתוס' והרא"ש שלהר"י בתוס' שהוא רה"י הוא מותר מטעם שהוא רה"י ולא נפרץ למקום האסור כיון שהבליטה הוא מקום פטור אף שבולט יותר מארבעה, ולהרא"ש אינו רה"י אך הוא מותר מטעם שכל הגג הוא מקום פטור.

ואולי יש חלוק בינייהו לדינא באם הוא יתר על בית סאתים דלהרא"ש שכל הגג הוא מקום פטור אין לאסור גם בבית סאתים כיון דזה שהוא מקום פטור הוא מטעם שהוא למעלה מעשרה אין לאסור גם בבית סאתים דהא גם כן אינו חמור מכרמלית שאינו תופס ביותר מעשרה כדאיתא ברש"י שבת דף ז' עיי"ש, ולהר"י בתוס' שכנגד המחיצות הוא רה"י יש לאסור בבית סאתים גם על הגג דלא עדיף למעלה על הגג כשהוא רה"י מלמטה בארץ וכיון שביותר מבית סאתים עשאו כרמלית ה"ה על הגג כשהוא רה"י אך לא יתפוס יותר מעשרה מגובה הגג. וניחא לפ"ז מה שהתוס' והרא"ש פליגי שהתוס' מפרשי שגם גמ' דידן יכול לסבור כירושלמי והא שאסור הגג לרב אף בגג יחידי בלא מינכרא מחיצתא כדאיתא [עירובין] בדף צ' בהא דפריך קשיא דרב אדרב מפרשי משום דידע שפיר דאיירי ביותר מבית סאתים, והרא"ש כתב מיהו לפום גמ' דידן משמע דגג הוי כרמלית היכא דלא מינכרא מחיצתא והוא מהא דקשיא דרב אדרב ולא ניחא ליה לפרש כתוס' אף שהאמת שאיירי התם ביותר מבית סאתים כדמוכרח לומר בהא דשמואל שאיירי בזה וא"כ ודאי אפשר שגם המקשה ידע זה וקושיתו היתה כפי' התוס' ולא נעשה מחלוקת בין הירושלמי לגמ' דידן שלכאורה תמוה אבל הוא משום דתלוי בשיטתייהו דלהתוס' שהוא רה"י כנגד המחיצות יש לאסור בבית סאתים גם על הגג ולכן כיון שאיירי ביותר מבית סאתים כדמוכרח לאוקמי לשמואל ניחא מה שיש לאסור לרב והקשה שפיר אף שגם גמ' דידן סובר כהירושלמי והוצרך לתרץ דאיירי במינכרא מחיצתא ונחשב גם על הגג מוקף לדירה. ולהרא"ש שאינו רה"י וא"כ הוא מקום פטור להירושלמי שאין לאסור גם בבית סאתים כדבארתי לכן מה שהקשה בגמ' דידן שלרב הוא אסור מוכרחין לומר דפליג אירושלמי וסובר שאף למעלה מעשרה הוא כרמלית ברחב ארבעה. והנה שיטת הרמב"ן בחידושיו לשבת דף צ"ט והובא ברשב"א שם דכי אמרינן דרה"י עולה עד לרקיע ה"מ רה"י גמורה במחיצות כגון חצר אבל עמוד לא עיי"ש דלא כרש"י והרמב"ם פי"ד משבת ה"ג לא חילק וכן הוא בטור וש"ע [או"ח] סי' שמ"ה סעי' ה' בלא חלוק. נמצא דהלרמב"ן ודאי הא דרה"י עולה עד לרקיע הוא מטעם שהמחיצות עולות עד לרקיע מדין גוד אסיק כדכתבתי להרא"ש. אבל הרא"ש אין הכרח שיסבור כהרמב"ן בעמוד דמסתבר שלא יפלוג עליו הטור דפליג ארמב"ן וסובר גם ברה"י דעמוד שעולה עד לרקיע, דהוא משום שסובר דגם בעמוד נחשבו מחיצות ואמרינן גוד אסיק. וכן מוכרח להרא"ש שכתב הא דפרש"י דכל שאין לו מחיצות אינו רה"י וא"כ הא דעמוד גבוה י' הוא רה"י הוא משום שנחשב שיש לו מחיצות. והרמב"ן סובר דעמוד גבוה י' לא נחשב שיש לו מחיצות אך שמ"מ כיון שגבוה י' ורחב ד' הוא רה"י וכיון שהוא בלא מחיצות אינו עולה למעלה דלא כדבארתי להר"י בתוספות. אבל לכאורה עכ"פ נמצא שגם להרמב"ן יש להיות להגג במקום שבין כותלי הבית שאין הגדיים בוקעין דין רה"י לא מצד עליית רה"י דהבית אלא מצד עצמו שהרי הוא גבוה י' ורחב ארבעה ורק מקום הבולט לרה"י שגדיים בוקעין תחתיו הוא או מקום פטור אף ברחב ד' אם סובר כהירושלמי או ברחב ד' הוא כרמלית אם סובר שלא מצינו רחב ד' שיהיה מקום פטור כהר"י וכהרא"ש ויאסר אז הגג מטעם נפרץ במלואו לכרמלית כסברת הר"י. אך כשנעיין יש להסתפק דאפשר שלהרמב"ן אינו בדין רה"י, דהא פשוט שלאו דוקא אמרינן בקיעת גדיים דה"ה בקעת מינים אחרים מבטלין כמו גדיים כדהקשה ר"א בריה דרבא בשבת דף ק"א שגם בקיעת דגים תבטל ותירץ רב אשי שבקיעת דגים לא שמה בקיעה ופרש"י לפי שאינן נראין וא"כ במינים אחרים הנראין שמה בקיעה. וא"כ גם בקיעת האנשים שתחת הגג יש לבטל שם רה"י דהגג כמו שמבטלין בקיעת גדיים שתחת מקום הבולט ולכן רק במינכרא מחיצתא שאמרינן גוד אסיק שיש מחיצות ממש שעולה רה"י עד לרקיע הוי הגג רה"י וכן להר"י שאף שבלא מינכרא מחיצתא עולה כח ושם רה"י עד לרקיע הוי הגג רה"י אבל להרמב"ן שאין עולה הרה"י דהבית למעלה ורק שרוצים אנו לעשותו רה"י להרמב"ן מצד עצמו מחמת שגבוה עשרה שלהרמב"ן נעשה רה"י אף בלא מחיצות הא לזה צריך שלא יהיו גדיים ושום מינים בוקעין ולכן אף שגדיים אין בוקעין מצד מחיצות הבית מ"מ הא אנשים בוקעין שם שזה ג"כ נחשב בקיעה ומבטל שלא יחשב רה"י. ולכן אפשר שלהרמב"ן אם סובר כהירושלמי יהיה כל הגג כרמלית ואם סובר כסברת הר"י והרא"ש הוא מקום פטור. אבל אפשר דכיון דביתא כמאן דמליא דמיא אין להחשיב הליכת האנשים שם כבקיעה. ואף שבשבת דף ה' משמע דכמאן דמלי דמיא הוא מצד הקירוי לבד דהא אמר שם וכ"ת ה"נ במקורה התינח ברה"י מקורה ברה"ר מקורה מי חייב משמע דאם היה חייב גם ברה"ר מקורה היה ניחא גם רה"ר דעני מה שחייב אף שליכא עקירה והנחה ע"ג מקום ד' משום דהיה נחשב כמאן דמליא מצד הקירוי. ומ"מ חזינן שמבטלין בקיעת גדיים שלא יהיה רה"י על מקום הגג שבולט להרה"ר אלמא שלא מהני מה שנחשב כמאן דמליא לסלק הבקיעה. אך אולי בלא מחיצות לא אמרינן כמאן דמליא דמי אף במקורה דתרוייהו בעינן דהא פירש"י בשבת דף צ"ז בטעם כמאן דמלי מתוך שהוא חשך ומלא הבלא עיי"ש דטעם זה לא שייך אלא כשאיכא תרוייהו מחיצות ומקורה. ואה"נ שהיה יכול למיפרך דברה"ר מקורה לא שייך כמאן דמליא כיון שליכא מחיצות אך דעדיפא פריך שליכא חיוב כלל ברה"ר מקורה וגם שהוא ממימרא מפורשת ולא מסברא. ובל"ז הא צריך לומר כן דאף אם גם במקורה בלא מחיצות נימא כמאן דמליא לא היה שייך לומר כן ברה"ר דאם כמאן דמליא שפרש"י דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשוב אויר, איך יהיה רה"ר ואיך נימא לחייבו בשני דברים הסותרים זא"ז דאם נחשבהו כעשה הנחה ע"ג מקום ד' משום דכמלא חפצים דמי ואין בו אויר אין שייך להחשיבו רה"ר ואם הוא רה"ר מחמת שבאמת אין שם כלום איך נחשבהו כהניח על דבר שנמלא ונסתם וא"כ מוכרחין לומר שפריך מעדיפא מזה וממימרא מפורשת. וא"כ אפשר כדמסתבר דאף שאינו רה"ר לא אמרינן כמאן דמליא דמי אלא בדאיכא תרוייהו מחיצות ומקורה כדמשמע מטעם רש"י [עירובין] בדף צ"ז וגם מלשונו בדף ה' שכתב דבר סתום מכל צד שכוונתו למעלה ומהצדדין שהם מחיצות וקירוי לגירסת הב"ח שהפירוש מתחיל מתיבות דבר סתום וכן מוכרח ממש"כ הוי כמלא חפצים ולא כתב והוי עיי"ש. ולכן אף שבקיעת גדיים שתחת הגג הבולט מבטלין שלא יהיה רה"י על מקום הגג לא מתבטל מקום הגג שכנגד הבית שכמלא דמי אף להרמב"ן שצריכין לעשותו לרה"י מצד עצמו מחמת שגבוה עשרה בלא מחיצות הבית וחלוק זה הא צריך לומר גם למהרש"א שהבאתי לעיל.

ויהיה חדוש לדינא למה שבארתי דצריך תרתי להחשיב כמאן דמליא מחיצות ומקורה שאם יהיה עליה ע"ג תקרה שע"ג עמודים בלא מחיצות והם של שני בנ"א ולול פתוח ממטה להעליה שלא יוכלו לערב זע"ז אלא בקביעות סולם דהא מה שא"צ סולם להתיר לערב בלול פתוח מן בית לעליה איתא בעירובין דף ע"ו משום דביתא כמאן דמלי דמי שלא אמרינן זה בלא מחיצות. ואם נפרש שמש"כ רש"י דבר סתום מכל צד שהוא בדוקא לא יוכלו לערב בלא סולם קבוע אף אם יהיו למטה ג' מחיצות דדוקא בבית גמורה כדרך הבתים שיש להם מחיצות מכל הצדדין אמרינן כמאן דמליא אך אולי לאו דוקא נקט לשון מכל צד וצ"ע לדינא אבל בלא מחיצות כלל מסתבר שודאי לא אמרינן כמאן דמלי ולא יוכלו לערב בלא סולם קבוע.

[ענף ג'] וא"כ בהגשרים שהולכין ממאנהעטן שיש תחתיהן מחיצה גמורה להר"י בתוס' הוא רה"י עד כנגד המחיצה מדין רה"י עולה עד לרקיע אבל מ"מ אסור מטעם דפרוץ במלואו לחלק הגשר שאחר המחיצה שהוא על הנהר. ולהרא"ש לכאורה כולו כרמלית ולמסקנת התוס' שמסקי כהירושלמי הוי הגשר שאחר המחיצה מקום פטור והוי נפרץ למקום המותר. ולהרא"ש להירושלמי כולו מקום פטור לכאורה ומטעם קרקף [קרפף] אין לאסור מקום הגשר שהוא רה"י להר"י דגם הגשרים נחשבו מוקף לדירה שיש שם גם איצטבאות לישב שם ומקומות לטיול אך האיסור הוא מטעם שנפרץ במלואו למקום שאחר המחיצה כדלעיל להר"י. וכיון שהוא רק מטעם פרוץ במלואו לכרמלית יש להתיר שם בצורת הפתח אם אף אם עוברים שם ס' רבוא. ולמסקנת התוס' כירושלמי יש להתיר בלא שום תקון אבל להרא"ש שכיון שלא מינכרא מחיצתא אין על הגשרים דין רה"י אפשר יש לדונו גם לרה"ר אם עוברים שם ס' רבוא אם עולה בשפוע יותר מד' אמות עד עשרה בגובה דאף שאין רה"ר עולה למעלה מעשרה מ"מ כיון שעולה בשפוע כזה שאם היתה ארעא סמיכתא היה רה"ר אפשר נידון כארעא סמיכתא אף שתחתיו רה"י וא"כ כשעוברין ס' רבוא הוא רה"ר דצריך דלתות ולהשיטות דלא מצרכי ס' רבוא הוא רה"ר בכל אופן כיון שרחב ט"ז אמה ובעי דלתות, ואף אם נימא להרא"ש דהוא כרמלית כיון שגבוהה עשרה ול"ד לארעא סמיכתא כיון שנראה ונרגש לכל שהוא באויר, מ"מ אפשר צריך דלתות, כיון שמה שצריך דלתות אינו משום שהוא בדין רשות הרבים דאם הוא רשות הרבים ממש אין מועילין גם דלתות אלא דוקא כשהן ננעלות ממש בלילה לכו"ע. וזה שמועילין דלתות שרק הראויות לנעול אע"פ שאינן ננעלות הוא רק כשאינו בדין רה"ר, להרי"ף והרא"ש הוא רק במבואות המפולשין ולשמואל דפסק כחנניה אליבא דב"ה שאף שאינו רה"ר מצריך שיהיה דלת בצד אחד ולדידהו לא משכחת זה אליבא דדינא דהלכה כרב באיסורי שפסק כת"ק שסגי במבואות המפולשין לרה"ר בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן וברה"ר הא פסקי כר' יוחנן שגם דלתות לא מהני אלא דוקא כשננעלות בלילה כמבואר ברי"ף ורא"ש בעירובין דף ו'. ולהרשב"א שהובא במ"מ ובכ"מ בפי"ז משבת ה"י שפסק כשמואל דהלכה כחנניה משכחת זה לדינא במבואות המפולשין אבל ברה"ר מצריך ננעלות ממש כר' יוחנן אך סגי בדלת אחת הננעלת כמפורש בדבריו עיי"ש במ"מ והובא גם במג"א [או"ח] סי' שס"ד סק"ב. ולהרמב"ם שם דסגי ברה"ר בדלתות מכאן ומכאן הא מפורש במ"מ שם שפסק שכחן של מחיצות יפה דרבים לא מבטלו ליה וכדעת מי שאמר כן פ' עושין פסין בדף כ"ב וכן מפורש בלשון הרשב"א שהביא הכ"מ שהרמב"ם סובר שאין הלכה כר' יוחנן אלא כר"א תלמידו דאמר בעושין פסין כאן הודיעוך כחן של מחיצות וסבירא ליה עיי"ש. וכוונתו דמה שאמר שם אלא כאן ולא סבירא ליה הוא רק לר' יוחנן שמצריך בירושלים שיהיו ננעלות בלילה אבל לר"א סבירא ליה ופסק כן. ואם כן צריך לומר שהוא דוקא ביש שם מחיצות שלר"א דרבים לא מבטלו ליה סובר שמועילין דלתות הראויות לנעול אף בלא ננעלות שהוא רק כדפי' בתוס' [עירובין] בדף כ"ב שהיה לירושלים צורת הפתח דחשיב כמחיצה אין הרבים דבקעי מבטלין המחיצה לר"א. ואף שלא הוזכר זה ברמב"ם שרק ביש צורת הפתח מותר גם בלא ננעלות מוכרחין לומר כן דמצד הדלתות לבד כשהן פתוחות לגמרי תמיד וברוחב ט"ז אמה אין מקום להחשיבם למחיצות דבשלמא כשננעלות בלילה כיון שנעשו לזה שייך טעם הרשב"א שבמ"מ ובמג"א שאין רה"ר אלא המסור לרבים בכל עת הואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין זה רה"ר עיי"ש אבל כשהן פתוחות תמיד אין שום טעם להחשיבם למחיצות. וגם טעם הרשב"א מסתבר שהוא רק כשיש צורת הפתח כסתם שערים שמדינא הוא מחיצה רק שסובר כר' יוחנן דרבים מבטלי מחיצתא לכן סובר שרק במסור לרבים בכל עת מבטלי מחיצתא ולא בננעלות בלילה שיש זמן דחוסמת היא את העוברים שלא חשוב בקיעתן כזו לבטל המחיצה אבל בלא צורת הפתח שרק הדלתות הן המחיצות א"כ כשנפתחו הרי ליכא מחיצות כלל ומ"ל מה שבלילה ננעלות עכ"פ בעת שהן פתוחות ליכא מחיצות ומ"ש מנפרץ פרצה ט"ז שהוא רה"ר אף שג"כ עומד לתקן. ולכן גם טעם הרשב"א אין שייך בלא צורת הפתח וכ"ש שלהרמב"ם שמתיר בפתוחות תמיד שאינו כלום בלא צורת הפתח. ומה שלא הזכיר זה הרמב"ם הוא משום דסתם דלתות הם לצורת הפתח וכמו דמשמע מלשון התוס' שלא כתבו בתירוצם דהיה לירושלים צורת הפתח אלא לשון הואיל והיה לירושלים צורת הפתח דמשמע שברור להם שהיה צורת הפתח ומנא להו זה אלא ודאי משום שכן דרך השערים והדלתות שהם לצורת הפתח.

וא"כ שזה שמועילין דלתות שאינן ננעלות הוא דוקא משום שאינו בדין רה"ר צריך לומר שמה שהחמירו להצריך דלתות להרמב"ם ברה"ר שי"ל צורת הפתח משום שעכ"פ בקעי ביה רבים כמו בדרך רה"ר החמירו שלא יועילו צורת הפתח ולחי וקורה אף שלא מבטלי המחיצות אלא דלתות. מסתבר שאף אם נדון הגשרים לכרמלית כיון שנראה ונרגש שהוא באויר שלא כארעא סמיכתא מ"מ כיון דבקעי ביה רבים כמו בדרך רה"ר הוא בכלל החומרא שצריך דלתות. וכן להרשב"א בשם הר"ח שפסק כשמואל דהלכה כחנניה דגם במבואות המפולשין לרה"ר צריך דלת מצד אחד מסתבר שכ"ש ברה"ר שי"ל צורת הפתח אף לר' אלעזר שלא מבטלי מחיצתא יודה להרמב"ם שלא יותר בלא דלתות. ואפשר יסבור שגם לר"א יצטרך להתיר שתהיה דוקא ננעלת בלילה וכדמשמע כן מלשונו שהובא בכ"מ שאף אחר שכתב שהרמב"ם סובר כר"א הקשה עליו דמשמע מהסוגיא דלאו ברה"ר גמורה היא מתניתא אלא במבואות המפולשין לסרטיא מכאן ומכאן עיי"ש אלמא דאף לר"א שאין לזה דין רה"ר מ"מ סובר דצריך דוקא ננעלת בלילה, אלמא דבקיעת רבים אף שלא מבטלי המחיצות חמור להחמיר שצריך דלתות ואולי גם ננעלות. וא"כ אפשר שגם להרי"ף והרא"ש יצטרכו אף לר"א להתיר דוקא בדלתות ננעלות בלילה. ואף שלדידהו אפשר שלת"ק שליכא חומרא דדלתות במבואות המפולשין ליכא החומרא בכל דרבנן אף ברה"ר לר"א ויסגי אף להתיר בצורת הפתח לא מסתבר להרבות במחלוקת אלא יסברו כהרשב"א שאף לר"א לענין להתיר גם לדידיה צריך שיהיו ננעלות. וא"כ על הגשרים כיון שבקעי רבים אף אם הוא כרמלית יש להצריך לדידהו דלתות וגם שיהיו ננעלות בלילה. ועיין בתוס' עירובין דף ס"ב שמצריך ר"י לאותן ישראלים הדרים יחידים בכרכים המוקפים חומה דשרי לטלטל בכולה שיהיו דלתותיהן ננעלות בלילה אף שלתוס' ליכא בזה"ז רה"ר כמפורש בתוס' שבת דף ס"ד ומהר"ם מרוטנבורג במרדכי שם פליג וכתב דאפילו מאן דמצריך נעילה בלילה ה"מ ברה"ר עצמו או במבואות המפולשין אבל לדידן שלית לן רה"ר לא בעו נעילה והובאו דבריהם בד"מ [או"ח] סי' שס"ד. ופשוט שכוונת מהר"מ הוא שא"צ גם דלתות כלל דהא במבואות המפולשין לרה"ר ליכא מ"ד דבעו נעילה אבל עכ"פ משמע דפליג מהר"מ רק לדידן דלית לן רה"ר אבל בכרמלית בזמן שהיה מצוי רה"ר גם הוא מודה דיש דבעי דלתות דאם לא היה שום כרמלית בעי דלתות רק במבואות המפולשין לחד מ"ד הי"ל לומר אבל כרמלית לא ולכן לדידן לא בעו נעילה משמע דיש גם כרמלית בזמן הגמ' שהיה צריך דלתות וכן משמע ממה דמסיק דאפילו בסרטיא מכאן ובקעה מכאן אמרינן ד"ה עושה צורת הפתח דהוצרך להוסיף זה שלא נימא דכמו שמצינו שהחמירו לחד מ"ד במבואות המפולשין אף שאינו רה"ר כ"כ יש להחמיר גם בזה"ז באופן שכתב הר"י שהוא בכרכים דיש רוב עם ובקעי טובא אף שליכא ס' רבוא דמיחזי יותר כרה"ר דמסתבר שרק בזה סובר הר"י שבעי דלתות ולא בדרכים בעירות קטנות שליכא רוב עם לכן הביא ממבוי המפולש לסרטיא שהוא רה"ר גמור מכאן ולבקעה מכאן שג"כ מיחזי עוד יותר דבצד אחד מפולש לרה"ר גמור ולא החמירו כ"ש לדידן דידוע שהוא רק כרמלית שאין להחמיר. וא"כ בגשרים באופן שבקעי רבים כרה"ר גמור ורק שהוא כרמלית מחמת שהוא למעלה מעשרה גם למהר"מ יש להצריך דלתות ואולי גם ננעלות כדסובר הר"י. וא"כ יש אולי להחמיר שיצטרכו דוקא דלתות ננעלות בלילה שאף שבד"מ כתב שכיון דהמ"מ והטור כתבו דדברי הרמב"ם עיקר אין לזוז מדבריהם מ"מ בש"ע [או"ח] סי' שס"ד סעי"ב לא הגיה לומר שהי"א שהוא כהרמב"ם עיקר משמע דחזר בו וסובר דיש להחמיר דבעי ננעלות כדאי' בפמ"ג וכ"כ במ"ב בשעה"צ אות ט' ולמה שבארתי תלוי זה בבקיעת רבים כברה"ר גמור אף שאינו בדין רה"ר מאיזה טעם. ונמצא שלהרא"ש אף אם נימא שהגשרים הם רק בדין כרמלית אם בוקעין רבים כברה"ר גמור שהוא למאי דס"ל שצריך ס' רבוא יצטרכו דלתות וגם יש להחמיר שיהיו ננעלות בלילה.

אבל להר"י בתוס' שעד כנגד המחיצה הוא רה"י רק שאסור מטעם דנפרץ למקום האסור לחלק הגשר אחר המחיצה שהוא כרמלית אין להצריך דלתות אף שבקעי שם רבים דס' רבוא כיון דהוא רק תקון הרה"י. ול"ד למה שהחמירו בתקון הרה"ר שבהצורת הפתח רוצים לעשותו לרה"י וכן לחנניה שהחמירו במבואות המפולשין שבזה צריך להעשות רה"י החמירו שלא יעשה בדין רה"י בצורת הפתח אלא בדלתות אבל כשהוא כבר רה"י אף שבקעי רבים רק שנאסר בפרצה אין למילף שגם בזה החמירו שלא יועיל צורת הפתח לתקן הפרצה וממילא יש לנו לומר דמועיל צורת הפתח כדינו כבל [בכל] מקום שהוא מחיצה. ולמסקנת התוס' כירושלמי א"צ שום תקון כדלעיל.

[ענף ד'] והנה המג"א [או"ח] בסי' שע"ד סק"ה הביא הא דהר"י בתוס' שדוקא מה שבולט לרה"ר אם הוא רחב ד' הוא כרמלית ואוסר גם שאר הגג מצד נפרץ במלואו וכתב וכן משמע ברא"ש חזינן שמפרש גם ברא"ש שהוא כהר"י בתוס' ובקרבן נתנאל הקשה עליו שברא"ש משמע שאף כשאין בולט ד' לרה"ר אסור משום שכל הגג הוא בעצמו כרמלית מטעם שהביא מרש"י דכל שאין לו מחיצה אינו רה"י עיי"ש. אבל נראה שהמג"א הוכיח זה מתוס' שכתבו על פרש"י שהוא כרה"י אף שג"כ הביאו לשון רש"י שכתב שכל שאין לו מחיצה אינו רה"י א"כ משמע להמג"א שגם הרא"ש שהביא מרש"י זה הוכחה לפירושו הוא פירוש אחד וכוונת רש"י מפרשי התוס' שאין לו מחיצה אף בעיקרו לא רק במקום זה משום דסברי שגם לרש"י הרה"י עולה ולא המחיצות ולכן מפרש המג"א זה גם בכוונת הרא"ש אף שסתם דבריו. ונמצא שלהמג"א ליכא מחלוקת בזה שנגד המחיצות הוא רה"י והאיסור הוא מטעם פרצה לחלק הגשר שאחר המחיצה שהוא כרמלית וא"כ יש להתיר בצורת הפתח כדכתבתי להר"י אף כשעוברין עליו רבים דס' רבוא. אך להחולקים על המג"א דהם הפמ"ג והק"נ שאסרי אליבא דהרא"ש אף בבליטה משהו וכדמשמע פשטות לשון הרא"ש. וכן פוסקין לחומרא מסתימת הפוסקים ולכן אף אם שם נוטה שיש להקל מטעם שכתב בבאור הלכה [או"ח] בסי' שמ"ה בסעיף ט"ז שיש לצרף שיטת מסקנת התוס' שלמעלה מעשרה הוא מקום פטור אף ברוחבו ד' והגר"א שם בס"ק מ"ג הביא שכן דעת הרמב"ם ורשב"א וגם דעת רש"י ותוס' בדף צ"ח [עירובין] גבי זיז ארבעה למעלה מעשרה ומשמע שכן פוסק הגר"א וכן הביא המ"ב בשם הא"ר עיי"ש. מ"מ על הגשרים שעולים יותר מד' אמות בגובה עשרה טפחים ורחבים ט"ז ורבים של ס' רבוא בוקעין אפשר הוא רה"ר דבזה אפשר סברי כהרא"ש שהוכיח מרש"י להחולקים על המג"א שאין הרה"י עולה אלא המחיצות וכדסובר כן הרמב"ן שהבאתי לעיל וכיון שאין ניכרות אין עולין וא"כ אפשר הוא גם רה"ר. אך אפשר שגם לשיטתם בהרא"ש אינו רה"ר דל"ד לארעא סמיכתא כיון שנראה לכל שעומד באויר למעלה מעשרה וא"כ יהיה להשיטות שהביא הגר"א שאף במקום ד' הוא מקום פטור למעלה מעשרה יהיה מקום פטור. ולהרא"ש יהיה זה רק כרמלית אבל יצטרך דלתות כדלעיל.

ועיין בנוב"ת סי' מ"ב שבגשר אוסר מטעם פרצה והוא כדבארתי להר"י ואף להירושלמי אפשר היה שם בעובדא דידיה סמוך להמים בתוך עשרה שהוי כרמלית. וכן משמע שסובר גם שמתבטלין המחיצות ע"י בקיעת הרבים אך משום שלא היו ס' רבוא לא מתבטלין כדהביא מהמג"א ולהרמב"ם הוא משום שגם מחיצות דבידי שמים לא מתבטלין עיין שם ולא כתב שאין שם המחיצות משום שלא ניכרין המחיצות אם כן ראיה מהנו"ב שגם בלא ניכרין הוא רה"י בעצם ונאסר רק מדין פרצה לכרמלית וא"כ הוא כהר"י בתוס' ואולי סובר שגם הרא"ש סובר כן כדכתב המג"א. וכיון שהוא מטעם פרצה יש להתיר בצורת הפתח אף אם בוקעין ס' רבוא כדכתבתי לעיל.

אבל למעשה אם בוקעין ס' רבוא יש להחמיר כיון דיותר נוטה בדעת הרא"ש כהחולקים על המג"א וא"כ אפשר שהוא גם רה"ר ואף אם הוא כרמלית כיון שבקעי ביה רבים כמו ברה"ר הא בארתי שצריך דלתות וגם יש להחמיר שיהיו ננעלות בלילה. אבל הא פשוט שלפי החשבון אין בכל גשר ס' רבוא עוברים בכל יום דכשנחלק העוברים ושבים על כל הי"ג גשרים שיש במאנהעטן ועוד דרכים של החפירות הנקראים טונעלס לא יהיו ס' רבוא עו"ש בכל גשר ואפילו בגשרים היותר בעו"ש עליו. וא"כ למאי דנהגינן להקל כהשיטות שמצרכי ס' רבוא לחשיבות רה"ר יש להתיר בצורת הפתח על הגשרים אף אם נימא בדעת הרא"ש כהחולקים על המג"א.

[ענף ה'] אבל בענין הס' רבוא נלע"ד דבר חדש והוא נכון ומוכרח דהא לכאורה תמוה טובא מה שהמחבר [או"ח] בסי' שמ"ה סעיף ז' כתב בשיטת הי"א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רה"ר הא לא נמצא לשון זה בדברי בעלי שיטה זו אלא שיהיו שם בעיר ששים רבוא כדאיתא ברש"י עירובין דף ו' שכתב רה"ר משמע רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה ס' רבוא וכן הוא ברא"ש שם וגם בדף נ"ט [עירובין] כתב רש"י סך הס' רבוא רק על העיר עיי"ש. ואף שלענין ירושלים כתב רש"י בדף ו' [עירובין] ויש בה דריסת ס' רבוא ג"כ צריך לפרש על העיר לא על כל רחוב ורחוב, איברא דבלשון התוס' שבת דף ס"ד איתא דאין מבואות שלנו רחבות ט"ז אמה ולא ס' רבוא בוקעין בו ובר"ן שם בשם ס' התרומה איכא ממש שיהו ס' רבוא עוברים שם בכל יום כלשון הש"ע, אבל הנה בלשון התוס' אדרבה משמע שקאי על העיר שלכן כתבו בלשון יחיד בוקעין בו ולא כתבו בלשון רבים בוקעין בהן כמו שכתבו בלשון רבים דאין מבואות רחבות וא"כ הוא כמוכרח שהס' רבוא קאי על העיר דאם היה בעיר ס' רבוא בוקעין אף שלא בכל מבוי ומבוי הוו כל המבואות הרחבות ט"ז אמה רה"ר. וא"כ אפשר שגם כוונת ס' התרומה נמי הוא על העיר דמתוס' נשמע גם לס' התרומה. וגם הוא תמוה טובא דהא הילפותא הוא מדגלי מדבר שמסתבר שלא היו עוברין כל הששים רבוא בכל רחוב ורחוב אלא שהיו במחנה שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל ששים רבוא ויש למילף שבעיר שהיא ג"כ בשטח כזה וכ"ש בפחות בשטח זה שיש בה ששים רבוא אף שאין עוברין ששים רבוא בכל רחוב ורחוב נמי הוא רה"ר. ומסברא נדמה שאף עיר שאין בה תושבים ס' רבוא אבל בצרוף עם הנכנסים בתוכה בכל יום יש ס' רבוא נמי הוי רה"ר דמאי שנא. וזהו כוונת רש"י [עירובין] בדף נ"ט במש"כ שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בנ"א עיי"ש שהשמיענו דא"צ שיהיו התושבים שלה דוקא ס' רבוא אלא דאף עם צרוף הנכנסים הם ס' רבוא נמי הוא רה"ר. אבל מנא לן למילף שיצטרכו הס' רבוא לעבור בכל יום בכל רחוב ורחוב. ואף זה שיהיו בחוצות בצרוף הרחובות כולם ס' רבוא נמי אולי אין למילף דאולי לא היו במדבר כל הס' רבוא ביחד בחוצות דאולי היו הרבה מהן באהלים ויש למילף רק שיהיו בעיר יחד עם אלו שנמצאו בבתים ס' רבוא שיש האפשריות שיהיו גם בחוצות יחד נמי יהיה רה"ר. אך בזה אולי כיון שלא מסתבר לצרף אלו שבאהלים ילפינן השעור של ס' רבוא שיהיו בחוצות וגם אולי אמדו שמהסך שהיו במדבר יחד עם הטף ונשים היו בחוצות ס' רבוא אבל למילף שיעברו בכל רחוב ורחוב זה ודאי אין למילף. ואף שרש"י בשבת דף צ"ו כתב על מה שאיתא שם ומחנה לויה רה"ר הואי פי' שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו נמי לא מסתבר שהיו בכל יום הס' רבוא אצל משה דלא בכל יום הקהילו את העם כ"א בעת הצורך ע"י חצוצרות ואם בכל יום היו שם כל העדה לא היו צריכים לחצוצרות. וגם הא משמע שכל מחנה ישראל היו רה"ר דבכ"מ הוזכר שרה"ר מדמין לדגלי מדבר והדגלים היו במחנה ישראל ולא במחנה לויה וא"כ צריך לפרש בכוונת רש"י שמפרש טעם ע"ז שאומר שמשה הוה יתיב במחנה לויה שהוא בחוץ מקום שהוא רה"ר ולא באהלו שהוא רה"י שהוא מטעם שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו ולא היה אפשר זה בבית אלא בחוץ שהוא מקום מרווח וא"כ אין הרה"ר של מחנה לויה אלא מאותו הטעם שכל המחנה היה רה"ר וא"כ אין למילף שיצטרכו לעבור בכל רחוב ורחוב ס' רבוא.

ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר ולכל היותר שישנם ברחובות כל העיר ס' רבוא שזה הוי כמו במדבר במחנה אבל ממילא יש חלוק בין רה"ר דעיר לרה"ר דדרכים דבדרכים אם אין עוברין שם ששים רבוא הרי ממילא ליכא שם ס' רבוא לכן בהכרח שיעברו שם ס' רבוא, ויהיה מה שמצריך הש"ע להי"א שיהיו ס' רבוא עוברין בו בדרכים דוקא, ובאם הוא ברחובות העיר שאיירי בריש הסעיף יהיה הפירוש עוברין בו בעיר לא בכל רחוב ורחוב ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך לכן לא חש למינקט לשון זה כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר אף שהוא בדוחק כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים.

וא"כ יש להסתפק בהגשרים שהולכים ממאנהעטן לברוקלין אם יש להחשיבם שאינם מהעיר משום שהם חוץ לעיר או יש להחשיבם מהעיר מפני שהוא גם לתשמישי העיר שיש שם איצטבאות לישב שם ומקומות לטיול ואם הם מהעיר נחשבו כיש שם ס' רבוא בזה שבכל העיר יש ששים רבוא במאנהעטן, ואם נחשבו שאינם מהעיר הרי צריך חשבון הששים רבוא בכל אחד לבדו כמו בדרכים שאין שייך לצרף להם אלו שבעיר, וזה הא ליכא לפי החשבון כדלעיל. ואם נחשבו מהעיר שא"כ הוא כיש שם ששים רבוא יש לנו להחמיר שיצטרך דלתות וגם ננעלות בלילה כדבארתי לדעת הרא"ש אליבא דהחולקים על המג"א. אך כיון שאפשר שאין להחשיבם מהעיר שאז אף להרא"ש אליבא דהחולקים על המג"א סגי בצורת הפתח ולהר"י בתוס' לכו"ע סגי בצורת הפתח אף שיש שם ס' רבוא ולהמג"א גם להרא"ש סגי בצורת הפתח אף ביש שם ס' רבוא וכן הוא לנו"ב, ולהתוס' במסקנא שהוא כירושלמי מותר אף בלא תקון לכן היה מקום להקל שיסגי בצורת הפתח על הגשרים להתיר במאנהעטן אף שיש שיטה גדולה לאסור.

[וראיה גדולה למה שבארתי דלא בכ"מ צריך שיעברו שם ס' רבוא דהא בעירובין דף כ"ב איתא ואפילו במעלות בית מרון הוא רה"ר ופרש"י שמהלכין בה בזא"ז ולא שנים יחד וא"כ אף אם ילכו בלא הפסק כל הכ"ד שעות של המעת לעת לא יעברו ס' רבוא ומ"מ הוא רה"ר וחייבין עליו אף שרש"י הא מצריך שיהיו ס' רבוא. ולכן צריך לומר כדבארתי שבעיר סגי בזה שיש ס' רבוא בכל העיר ונימא שמעלות בית מרון היה בעיר. ואף שבר"ה דף י"ח פרש"י הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי הדרך עיי"ש צריך לומר דלא דק שם כ"כ כיון שאין נוגע שם וקראו דרך אף שהוא מרחובי העיר וגם בל"ז הא מוכרח לפרש שהיה מרחובי העיר דהא רה"ר צריך שיהיה ברוחב ט"ז אמה ואם היה דרך בעלמא כיון שקצר כ"כ לא היה שייך להיות רה"ר ולכן צריך לומר שהיה מרחובי העיר והיה רוחב הרחוב שהוא בין החצרות והבתים שמשני הצדדין ט"ז אמה והיה מקום ההלוך רק קצר מאד באמצע הרחוב ומשני הצדדין עד החצרות והבתים עמק עמוק וזה ג"כ הוא בדין רה"ר דאולי היה ראוי קצת לתשמיש להעוברים במשאות ואף שאלו הצריכים להרוחב דט"ז הם מועטים מ"מ הוא רה"ר בצרוף הס' רבוא של כל העיר כדבארתי, אבל אם היה בדרך ודאי אין להחשיבו שהוא רוחב ט"ז בשביל המועטין שמשתמשים שם].

אך הנה לעומת זה שכתבתי שיש מקום להקל הא איכא שיטת הרשב"א הובא בבה"ט [או"ח] סי' שמ"ה סק"ז שסרטיא ופלטיא הוא רה"ר אף בעיר שמוקפת מחיצות ודלתותיה נעולות וכן איתא בבעה"מ בעירובין דף כ"ב בשם הר' אפרים דרה"ר לא מיערבא אפילו בדלתות נועלות ויש סוברין שאף שאינו רה"ר הוא עכ"פ כרמלית כדהובא בתה"ד סי' ע"ג ואף שהתרה"ד עצמו סובר שהוא רה"י מ"מ יש שיטה האוסרת ומשמע שכן סובר גם רש"י בדף ק"א [עירובין] שכתב לענין ירושלים אבל עכשיו דדלתותיה ננעלות לאו רה"ר שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה עיי"ש ולשון זה משמע שאינו רה"י דהא רק מחמת שאינה דומה לדגלי מדבר הוא הפטור שזה עושה רק שלא יתחייב בדין רה"ר כדאשכחן לשון זה ברה"ר מקורה אבל לא יעשה מה שאינה דומה לדגלי מדבר בדין רשות היחיד. איברא דלשון רש"י דלעיל מזה שכתב שהיא כולה כחצר של רבים שלא עירבו דהואיל ודלתותיה ננעלות בלילה מערבין את כולה משמע שהוא רק משום חסרון עירוב וביותר מפורש הוא ברש"י [עירובין] דף ו' שכ' אבל נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבין את כולה וכ"ז שלא עירבו הויא כרמלית עיי"ש כדהוכיח התה"ד מרש"י אבל עכ"פ מרש"י של דבור זה שכתב דל"ד לדגלי מדבר משמע שהוא כרמלית ולא מהני עירוב. וצריך לומר שהם שתי לשונות ברש"י.

ולכאורה מוכרח שבירושלים לא היה מועיל עירוב דאם היה מועיל עירוב מ"ט לא עירבו בירושלים הא משמע [עירובין] בדף ס"ח שיש לעשות עירוב ומוטל זה על חכמי העיר ודוחק טובא לומר דידוע היה שבאותה שעה שהביאו חכמים ממעשה בשוק של פטמים שהיה ברושלים [בירושלים] שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שע"ג הפתח לא היה עירוב מצד איזה אונס. וא"כ אולי יש לנו להחמיר כיון שלהרשב"א ור' אפרים שבבעה"מ הוא גם רה"ר ולהגדולים שהביא התה"ד וכן הביא ממרדכי בש"ר אפרים מרעגענשבורג הוא עכ"פ אסור מדין כרמלית וכן הא הוכחתי שגם רש"י בחד לישנא סובר שהוא כרמלית וגם הא איכא ראיה גדולה לשיטה זו. ומה שעשו תיקונים לעיירות שביוראפ [שבארופה] ולא החמירו בסרטיא ופלטיא לשיטות אלו אין ראיה דלא חיישינן להו אלא דהוא משום שנהגינן להקל שצריך ס' רבוא ובעיירות הא לא היו ס' רבוא גם בסרטיא ופלטיא ולכן אף שנחמיר כהרשב"א ור' אפרים שאין מועיל לרה"ר אף מחיצות גמורות לא היה שייך להחמיר בהו. וכן לא היו אף כרמלית לשיטות הגדולים שבתה"ד ולשון אחד שברש"י דרק ברה"ר של ששים רבוא שהוקף במחיצות סברי שאף שאינו בדין רשות הרבים הוא בדין כרמלית כמו בירושלים דגם הם סברי כהרשב"א שרה"ר אף כשהוקף במחיצות לא נעשה רה"י רק שפטורין משום דל"ד לדגלי מדבר וא"כ הוא כרמלית כדאיתא ברש"י וא"כ בפחות מס' רבוא שאינו רה"ר מועילין המחיצות וגם רק צורת הפתח לעשות לרה"י. אבל בעיר גדולה שס' רבוא מצויין בסרטיא ופלטיא שלו שזה לא היה כלל בעיירות שביוראפ שעשו התקונים כמפורש בכל הראשונים והפוסקים אין לנו מנהג להקל בזה וא"כ יש לנו להחמיר כיון שמצינו הרבה ראשונים שאוסרין ויש ראיה גדולה לדבריהם כדלעיל.

וגם הא אף לפי' ראשון דרש"י שכן סובר התה"ד שבמוקף מחיצות ליכא שום איסור והוא בדין רה"י אף בעיר שס' רבוא בוקעין בה נמי הא מוכרחין לומר שירושלים עכ"פ היתה אסורה משום שלא עירבו שתמוה טובא מ"ט לא עירבו כדהקשתי שדוחק לומר שאותה שעה לא היה דאף על שעה אחת תמוה מ"ט לא עירבו. ולכן אולי מכיון שבאין לירושלים מכל המקומות ברגלים וגם בכל השנה להקריב קרבנות ולאכול מע"ש חששו לשמא יראו אנשים ממקומות שלא יהיו מתוקנים במחיצות כמו ירושלים ויטלטלו גם שם לפיכך לא עירבו כדי שיהיו אסורים גם בירושלים דכ"ז שלא עירבו הרי גם חצר אסור ככרמלית. ואם כן גם במאנהעטן שהוא עיר שבאין ממקומות הרבה שא"א שם לתקן וגם סמוכים לה בתוך התחום מקומות שלא יוכלו לתקן, אין לתקן ולא לערב גם במאנהעטן כדי שיהיו אסורים גם במאנהעטן ולא יבואו לטלטל גם במקומות שאי אפשר לתקן. ונמצא שאף לדידהו משמע שאין לתקן להתיר במאנהעטן אף אם יכולין לתקן.

[ענף ו'] והנה יש עוד שיטת הריטב"א בשם הרמב"ן שאיכא שעור בגודל רה"י במשך האורך והרוחב שהוא כל שאין המחיצות נראות לעומד באמצע. אך למה שרוצה המ"ב [או"ח] סי' שמ"ו סעי' ג' בבאור הלכה לפרש דברי הרמב"ן שהוא רק במחיצות שלא נעשו בידי אדם ליכא חשש זה. אבל הא ברשב"א בדף כ"ב מפורש שיש שעור לגודל רה"י וא"כ הוא גם במחיצות שנעשו בידי אדם וכן משמע שהריטב"א מפרש כן ברמב"ן. אך מסתבר לע"ד שיש בזה שעור ידוע מגמ' בכורות דף נ"ד שמעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה הוא רגל בהמה רועה ט"ז מיל ומפרש בגמ' דקים להו לרבנן דשיתסר מילי קא שלטא ביה עינא דרועה עיי"ש וא"כ מש"כ הרמב"ן שיהיה ניכר לעומד באמצע הוא ל"ב מיל ושטח כזה אולי ליכא במאנהעטן וא"כ הוא רה"י גם לשיטה זו ואף שלא נראו המחיצות מצד הבתים מסתבר שלא יתבטל בזה הרה"י שנעשה מהמחיצות. ואף שהרשב"א משמע דלא מפרש שעור שנראין דלכן אסיק בצ"ע כמה הוא השעור אין ספקו מוציא מידי פשיטותא דרמב"ן וריטב"א שהוא בשעור שנראין. אבל הריטב"א לא הזכיר לשון לעומד באמצע רק לשון תוך המחיצות משמע שאף בעומד אצל המחיצות מצד אחד צריך שיראה צד השני וא"כ הם רק ט"ז מיל וכדי שלא יהיה סתירה מלשון הריטב"א בשם הרמב"ן ללשון הנמצא בחדושי הרמב"ן גופיה מסתבר שכן מפרש הריטב"א לשון שעומד באמצע שכתב הרמב"ן שכוונתו רק לתוך המחיצות ולאו דוקא באמצע ממש אלא שכל תוך המחיצות קרא לשון באמצע. אבל אפשר שבאמצע דוקא שהם ל"ב מיל וכן הא מסתבר דכיון דלעומדין באמצע נראין המחיצות יש להחשיב להו מקום בין המחיצות לרה"י וממילא גם לכו"ע הוא רה"י דאין שייך להתחלק בדיניו לאלו מלאלו ולכן אף שסתם הריטב"א וכתב לשון תוך המחיצות כוונתו לעומדין באמצע ולא כתב בפירוש משום שמובן זה מאליו. ולכן אם ליכא ל"ב מיל הוא רה"י גם לשיטה זו. אבל אם איכא ל"ב מיל יש אולי לחוש גם לשיטה זו ביש ס' רבוא בעיר ובזה לא שייך שנהגו להקל שלא כשיטה זו מתרי טעמי חדא שלא היו בעיירות שלנו ס' רבוא ועוד שלא היתה עיר של ל"ב מיל וממילא יש לחוש גם לשיטה זו, ועיין במ"ב [או"ח] סי' שס"ג בשער הציון אות צ"ד שהביא מס' גאון יעקב שהסכים לשיטה זו. ולמה שבארתי שהוא שעור ל"ב מיל נמצא שאלף כורים הוא הרבה פחות ויהיה רה"י אף לשיטה זו ונצטרך לפרש בלשון התוס' [עירובין] בדף כ"ב שנקטו הגוזמא וה"ה לאלף כורים דמה שעור יהיה עיי"ש שהוא מחמת שלא אסקי אדעתייהו שעור דמחיצות נראין לכן גם אלף כורין הוא הגוזמא לפרש מזה שאפילו שעור היותר גדול הוא רה"י אבל הרמב"ן והריטב"א שסברי שעור דנראין המחיצות אין מאלף כורין שום הוכחה שאין לזה שעור דאלף כורין ויותר מזה עד ל"ב מיל הוא רה"י ורק יותר מל"ב מיל אינו רה"י.

ומה שרוצה כתר"ה לומר שאולי אין להכניס בחשבון הס' רבוא את הנכרים ולא הנשים וטף הנה בתוס' עירובין דף ו' מפורש שלא גמרינן אלא מלתא דכתיבא במספרם. וזה מוכרח דאל"כ ליכא שעור מבורר נהי שמצד הנשים וטף יש לשער אבל מערב רב ליכא לשער דלא ידוע כמה היו. ועיין במכילתא שלר' ישמעאל היו ק"כ רבוא שהם כפלים מס' רבו [רבוא] ולר"ע מאתים וארבעים רבוא שהם ד' פעמים ס' רבוא, ולר' נתן לגירסת הגר"א היו ש"ס רבוא שהם ששה פעמים ס' רבוא ולכל מאן דאמר לא נאמר זה מפורש בתורה ולא מסתבר שיהיה הדין הנאמר בתורה בלא קצבה. אך אפשר דכוונת התוספות שמלתא דכתיבא במספרם עושה זה לבד רה"ר אבל עכ"פ גמרינן שיהיו ס' רבוא מישראל וזכרים מבני עשרים ומעלה דוקא ויהיה רה"ר בין אם הם עצמן שם בין אם יש גם נכרים ונשים וטף שלא יחשבו אותם. אבל לבד שלא מסתבר כן ודי לן למילף רק החדוש שהוזכר בראשונים דצריך מספר ס' רבוא, הנה בלשון מהר"מ שבמרדכי ר"פ הדר כתב על היהודים היחידים הדרים בכרכים המוקפין מחיצות שמצריך הר"י שיהיו דלתותיהן נעולות שא"צ זה לדידן דלית לן רה"ר שכוונתו משום דלית לן כרכים הבוקעין שם ס' רבוא שזהו הטעם שליתא לדידן רה"ר והא בעיר כזו שכולה של עכו"ם אף בזמן שהיו הערים גדולות ביותר נמי לא היה רה"ר כיון שאין דרים שם ישראלים א"כ משמע דבכל ס' רבוא אף נכרים נמי הוא רה"ר וא"כ גם נשים ופחותים מבני עשרים מצטרפים לסך ס' רבוא לעשות רה"ר. והטעם פשוט שאין שייך למילף שיהיו דוקא ישראלים וזכרים וגדולים אף שבדגלי מדבר היו כן דהא ילפינן מכל אבות גם דברים הדומים להאבות שהיו במשכן שהם התולדות שחייבום עליהם כמו על האבות ולכן יש למילף שפיר שיהיה רה"ר גם מס' רבוא דנכרים ממה שהיה רה"ר מס' רבוא מישראל וכן יש למילף גם נשים ופחותים מבני עשרים דאין מקום לחלק ביניהם ורק סך פחות מס' רבוא אין למילף דודאי רשות הרבים דס' רבוא הוא רשות של רבים ביותר מרה"ר של פחות מס' רבוא ולכן הקשו התוספות שפיר שאף בס' רבוא לא היה לנו לחייב דבמדבר היתה של הרבה יותר מס' רבוא לאין מספר והוצרכו לתרץ דלא גמרינן ממשכן אלא מלתא דכתיבא במספרם אבל סך הזה ודאי ילפינן גם אם הם מנכרים ונשים ופחותים מבני עשרים ואין להסתפק בזה כלל.

ומש"כ להקל מצד שנוסעים במאשינעס שהם רשות לעצמן לא מסתבר כלל.

היוצא מזה לדינא שיש שיטות גדולות שאף אם היו הדלתות ננעלות היו מאנהעטן וכן ברוקלין רה"ר. וכן יש הסוברין אף שלא היו רה"ר אסורין בדין כרמלית. ומנהג נגד שיטתם אין לנו וא"כ מהראוי להחמיר. ונוסף ע"ז שאף אם נחלוק ע"ז הא יש סברא להחשיב רה"ר מצד הגשרים אך מצד זה היה יותר נוטה להקל כדלעיל, אך מ"מ לצרף להחמיר ודאי היא ראויה. ונוסף לזה אף אם לא היה שום חששות בהתקונים לא היו צריכים לערב ולהתיר ל"מ אם לא יוכלו להתיר בתקונים בברוקלין הסמוך בתוך התחום אלא אף אם גם בברוקלין היו יכולים לתקן אבל הא יש מקומות שלא יוכלו לתקן או שלא יתקנו אף שיכולין ובשבילם נמי לא היו צריכים לערב ולהתיר במאנהעטן ואולי גם לא בברוקלין כדהוכחתי לשיטתם מהא דלא עירבו בירושלים.

עיינתי גם בקונטרס הגר"מ פאלאק שליט"א ויש בו דברים שכיווננו שנינו לדעה אחת אבל לדינא ולמעשה נלע"ד כדבארתי הנ"ל.

והנני ידידו מוקירו בלב ונפש ומברכו בחג שמח ובקבלת תורה בלב שלם ולזכות בחג הבע"ל לקיים מצות ראיה חגיגה ושמחה בבית הבחירה שיבנה במהרה ע"י הג"צ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה