אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קלח

סימן קלז

בענין אם אפשר לעשות תיקון עירוב בברוקלין בע"ה ערב חג השבועות תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם יר"א באמת ובתמים כש"ת מוהר"ר יצבי הירש אייזענשטאט שליט"א.

אחדש"ט באהבה וכבוד הראוי לידידי כתר"ה. הנה בחוהמ"פ הבטחתי אחרי שדברתי עם כתר"ה בע"פ מה שנראה לע"ד בענין תקוני העירוב בברוקלין ובמאנהעטן להלכה אך ידע נא ידידי כתר"ה שאין עתותי בידי כלל אף לשעה קלה ואני משיב תיכף רק בדברים לנוגעים למעשה שא"א לדחותם ולכן נדחה כתיבתי בזה עד היום ועתה באתי לקיים הבטחתי ולכתוב הנראה לע"ד בעה"י.

והנה מה שרוצה הרב הגאון ר' רפאל בער ווייסמאנדעל שליט"א והאריך בקונטרסו לדון על העלעוואטאר בדין פי תקרה יורד וסותם להחשיב חלק גדול מעיר ברוקלין כמוקף מחיצות משום שבג' רוחות כותב שמוקפת ים ונהר וגידודי הים והנהר נעשו בבנין ע"י אדם ולא מבטלי רבים המחיצות ונשאר רק רוח אחד שאמרינן פי תקרה לדינא שהלכה כרב אף בב' רוחות כמין גאם, ועוד מחדש שפי תקרה עדיף עוד ממחיצות גמורות שלכן אף להסוברין דרבים מבטלי מחיצתא אף במחיצות גמורות לא יבטלו מחיצות הנעשות מדין דפי תקרה.

ולע"ד אין לדון בזה דין פי תקרה להחשיב מחיצה מכמה טעמים. חדא מהא דמסיק הגמרא בעירובין דף צ"ה ובסוכה דף י"ט דרבא אמר ע"כ לא קאמר רב התם אלא דהני מחיצות לאכסדרה עבידי אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידי לא. ופרש"י בסוכה ואילו מחיצה מעלייתא היא הוה סמכינן עלה אבל לאכשורי ע"י גוד אחית לא דכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה ולא לחוצה לה עיי"ש. ופשוט שגם רש"י בעירובין שכתב אע"ג דלא בעי מחיצות לשמן כולי האי מיהא לא מקילינן עיי"ש, אין כוונתו שלא רצו חכמים להקל אלא מדאורייתא לא מקילינן למילף מפי תקרה שנאמר בהלכה גם ללא נעשה לזה כמו שאין חלוק במחיצות גמורים אם נעשה לזה או לא, דכיון דהוא חדוש להקל אין לנו אלא מה שנאמר בההלכה דהוא דוקא כשנעשה לזה, דלא מסתבר לומר שיפלגו דבורי רש"י אהדדי.

וא"כ פשוט שהעלעוועטאר שלא נעשה להרה"ר אינה מחיצה להרה"ר מדין פי תקרה אף אם היה נחשב מחיצה לתחת העלעוואטאר מדין פי תקרה לרבא שהלכה כמותו כמו התם שהוא מחיצה לגבי האכסדרה ואינה מחיצה לגבי הסוכה.

ומדוייק לפ"ז מה שפרש"י בעירובין סוף דף צ"ד בהא דא"ר יהודה קורה ארבעה מתיר בחורבה חורבה הפרוצה ברה"ר ונאסרה בטלטול ויש בה קורה ראשיה נתונים על שני יתדות מותר לטלטל תחתיה דארבע פיותיה יורדין וסותמין ב' בצדיה וב' בראשיה עיי"ש, ולא פי' שמתיר לכל החורבה כגון שנפרצה רק להרה"ר ומתיר מצד פי תקרה לכל החורבה, ואין לתרץ משום דא"כ היה סגי גם בקורה טפח כדדייקו התוס' [עירובין] בדף פ"ו מפרש"י דעדיין יקשה על ר' יהודה מ"ט נקט קורה ארבעה ובאופן דנפרצה גם בשאר רוחות יאמר דינו בלא נפרצה אלא לצד רה"ר ונשאר שם קורה ואף בלא רוחב ארבעה אמרינן פי תקרה ומתרת לכל החורבה. לכן צריך לומר דאף דלא נפרצה בשאר רוחות נמי כיון שלא עבידא לחוצה ממנה לא אמרינן פי תקרה דהלכה כרבא. ולכן לגבי כל החורבה לא נימא פי תקרה אף שאמרינן לגבי תחתיו דקורה ואיירי בכל אופן אף שלא נפרצה לשאר רוחות דלא תתיר אלא תחת הקורה ולכן בעינן שתהיה רחבה ארבעה כדי שיהיו מחיצות לארבעה דלפחות אינה מחיצה וצריך לדין פי תקרה לד' פיותיה בכל אופן. ודיוק התוס' שרש"י סובר דא"צ ארבעה רוחב לדין פי תקרה יהיה זה באם נעשה להתיר החצר כגון הקורה למבוי שנעשה לכל המבוי שבזה משמע להו שסובר דאמרינן פי תקרה גם בפחות מרוחב ד' דאל"כ לא היה צריך רש"י לפרש במה שמצריך ר' יהודה רוחב ד' מטעם דבעינן מחיצה לרוחב ד', הא בלא זה צריך רוחב ארבעה דבפחות לא נימא פי תקרה. אך הקשו ע"ז מקורה ד' מתרת במים שנעשה להתיר שהוא נעשה לכל החצרות ומ"מ מצריך רוחב ד' וכן מקורה שהוא רק משום היכר אף שנעשה להתיר שהוא לכל המבוי. ועוד מסתבר שכיון שמצריך רבא לדין פי תקרה שתהיה התקרה עבידא לזה שכמו שלא אמרינן בשטח אורך ורוחב כ"כ לא נימא בגובה ולכן העלעוועטאר שלא נעשה לסכך כלל אין לומר אף לתחתיו דין פי תקרה. ול"ד לעליה ע"ג ב' בתים ולגשרים המפולשין בעירובין דף צ"ה שסובר ר' יהודה דאמרינן פי תקרה, דהתם מצד המחיצות שבצדדין הוא כנעשה התקרה גם בשביל דין המחיצות שתחתיו. ומוכרח זה מהא שדוקא בגשרים המפולשין שפרש"י שיש להם מחיצות מלמטה בשני הצדדין השמיענו ר' יהודה שאמרינן פי תקרה שלכאורה תמוה טובא לרש"י דסובר שגם בלא מחיצות כלל אמרינן פי תקרה [לרבא] לרב ואביי ובשלש רוחות אמרינן לכו"ע א"כ הי"ל לר' יהודה לומר אף דליכא מחיצות כגון דהגשרים הן רק ע"ג עמודים אמרינן פי תקרה וגם נרויח שיהיה נוגע זה גם לדינא דעתה שאומר זה ר' יהודה ביש ב' מחיצות אינו נוגע לדינא כלל דהא הוא רה"י לדידיה מטעם שסובר ב' מחיצות דאו' ודין פי תקרה שמעינן שסובר רק מצד יתורא דסיפא והא הי"ל לומר באופן דליכא מחיצות והיה מוכרח שהוא רק מצד פי תקרה דהא זה רצה ר' יהודה להשמיענו בדין הראשון, ולכן מוכרחין לומר שבעצם כיון שלא נעשו העליה והגשרים לתחתיהן אין לומר פי תקרה ורק מצד שני המחיצות שבצדדין שנעשו שם נחשב כנעשה גם התקרה של העליה והגשרים גם לתחתיהן שבין המחיצות ואמרינן פי תקרה.

ומה שאף לאביי הוצרך לומר ר' יהודה ביש ב' מחיצות אף שאביי הא סובר דאף שלא נעשה לסוכה אמרינן פי תקרה, צ"ל אליבא דרש"י דגם אביי אפשר מודה לרבא בלא נעשה התקרה לתחתיו שלא אמרינן פי תקרה ורק בסוכה ע"ג אכסדרה שאין לה פצימין פליג דסובר דכיון שאמרינן בהו פי תקרה לאכסדרה אמרינן ממילא גם להסוכה דלא יהיו כסתרי אבל במטה ומעלה כהא דעליה וגשרים שלמעלה לא שייך ענין פי תקרה לא אמרינן נמי אלמטה גם לאביי כשלא נעשה בשביל למטה. ואם כן נמצא שאף לתחת העלעוועטאר לא נימא פי תקרה ולא רק לרבא אלא אף לאביי, דלא מצינו מי שיפלוג על רש"י בזה ולכן אף שלהסוברים דלא אמרינן פי תקרה כשליכא ב' מחיצות ליכא הכרח לסברא זו, ובפרט לזה שגם אביי מודה, מ"מ כיון שלרש"י מוכרח לומר כן ולא מצינו חולקים עליו בזה מסתבר שגם התוס' וכל המפרשים סוברים כן משום דהוא מלתא דמסתבר ומוכרח זה גם מסברא.

ונמצא למה שבארתי שאם היה מציאות תקרה שנעשה שלא בידי אדם לא נימא פי תקרה לא רק לרבא שהלכה כמותו אלא אף לאביי כיון שלא עבידא גם לתחתיה דהא לא עבידא לשום דבר.

ועוד הא לשי' רש"י בסוכה י"ח בהא דאמר אביי מודינא לך בההיא דהו"ל כמבוי המפולש דלא אמרינן פי תקרה אף שסובר כרב שאף בלא מחיצות כלל אמרינן פי תקרה הוא מטעם דכיון דאויר פתוח לנגדו דמיא למבוי מפולש ועשוי לקפנדריא לבקעת הרבים עיי"ש בפרש"י, א"כ מפורש שסובר רש"י דבבקעי רבים ל"א פי תקרה ולכן אף באויר שהוא פתוח רק לחצר שדמיא למפולש וכנעשה לבקיעת רבים פסלו בסוכה. ואולי כוונתו שגם מדאורייתא פסול בסוכה דלענין סוכה גם עשוי רק לבקיעת בני החצר נחשב נעשה לבקיעת רבים שלא אמרינן פי תקרה משום דלסוכה הא צריך דופן מיוחד לו אף שהוא עומד בחצר. אך במפולש לאכסדרה ולא לאויר החצר נחשב כלא נעשה לבקיעה כלל ואמרינן פי תקרה אף בכל המחיצות והטעם אינו ברור כ"כ דגם במפולש לאכסדרה שייך קצת לומר שנעשה לבקיעת בני הבתים דהא צריך גם בזה דופן מיוחד להסוכה. ואולי זהו כוונת התוס' שם שכתבו דסברא משונה היא עי"ש, ולכן יותר מסתבר דרק מדרבנן פסלו בסוכה לרש"י משום שדמיא למפולש ולכן לא נראה הדמיון אלא שמפולש לאויר החצר ולא לאכסדרה ולא הויא סברא משונה, וא"כ פשוט שהעלעוועטאר שעשוי ממש תחתיו לבקיעת רבים הרבה מאד אין לומר בו לרש"י פי תקרה אף אם היה נעשה גם לסכך על מה שתחתיה. והוא מדאורייתא דאם בבקיעת רבים ממש היו אומרים פי תקרה לא היה מקום לפסול בסוכה בחצר מצד דדמיא.

אך על טעם זה משמע שפליגי התוס' דהא לדידהו אין חלוק בין מפולש לאויר או לאכסדרה וכן לאויר בקעה לענין שבת שבכולהו בזה כנגד זה לא אמרינן פי תקרה ובכמין גאם אמרינן פי תקרה, וא"כ אינו מטעם בקיעת רבים אלא משום מצרכי דיהיו שתי מחיצות דעדיפי דהוא בשתים דעריבן שעדיפי משתים דלא עריבן עיין בסוכה דף ז' ועיין במאירי עירובין דף כ"ה ודף צ' שכתב לשון זה. דאם היו סוברין טעם בקיעת רבים לא היו יכולין להוכיח שלא נימא אף בבקעה במפולש לכן אף שאין זה ראיה גדולה דאפשר דמודו עכ"פ שבבקיעת רבים אין אומרים פי תקרה אך סוברים דבחצר אף לענין סוכה לא נחשב בקיעת רבים ומ"מ פסולה אלמא שמעינן גם זה דלא אמרינן אלא במחיצות דעריבן מ"מ משמע יותר שפליגי דהא ליכא ראיה לפירושם שלא נימא פי תקרה וא"כ מה"ת נימא בעצמנו חדוש זה. עכ"פ לרש"י לא אמרינן פי תקרה בבקיעת רבים ולתוס' לא שמעינן בהדיא שפליגי, וא"כ ודאי ראוי להחמיר.

ועוד הא לשיטת הרמב"ם פי"ז משבת הל' ל"ה באכסדרה בבקעה שיש לה ג' מחיצות וברביעית אמרינן פי תקרה ומותר לטלטל שמ"מ לא הוי רה"י והזורק מרה"ר לתוכה פטור כזורק למבוי סתום שיש לו קורה עיי"ש, ואף שבקורה הוא מטעם שהוא רק משום היכר כמפורש גם ברמב"ם שם ה"ט והכא הוא מדין פי תקרה מ"מ בתרווייהו סובר שאינו רה"י וכדכתב המ"מ שהרמב"ם סובר שבג' מחיצות אינו רה"י גמור רק שאף שהוא כרמלית הא מותר מן התורה ולא אסרו בקורה שאיכא היכרא וכן באופן שיש דין פי תקרה אף שליכא היכרא בזה כגון שאינה בריאה לקבל אריח או שהיא למעלה מעשרים או שהוא רחב מעשר אמות או אולי כיון שהוא קירוי ורחב הרבה סובר שאינו היכר כקורה או שאינו במבוי אלא בחצר וכהא דאכסדרה שנמי אינו כמבוי וקורה לא מהני אלא במבוי לא אסרו כיון שיש לו מחיצה דדין פי תקרה ואינו כשאר כרמלית. על כל פנים כיון שפי תקרה אינו עושה לרשות היחיד לא מסתבר שתחשב מחיצה לחצות ברה"ר ובמקום שרבים בוקעין. אך בזה הרבה חולקים עליו. ועוד הא שיטת התוס' בערובין דף צ"ד דפי תקרה הוא מדין פתח ולכן סברי שלא אמרינן פי תקרה בקרן זוית משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי דלא כפרש"י שם [עירובין צד] וכן סובר גם הרא"ש שם ופסק כן גם הטור [או"ח] בסי' שס"א וכן גם הש"ע שם שם בסעי' ב' פסק כן עיין במג"א סק"ד וכן סובר הרמב"ם בפי"ז הל"ה לפי' הכ"מ על הא דכתב והוא שלא תהיה באלכסון עיי"ש ובב"י [או"ח] סי' שס"א. וא"כ אף אם היה העלעוועטאר באופן שאמרינן פי תקרה היה זה רק במקום שהולך בשוה ולא בהמקומות הרבות שהולך באלכסון.

ונמצא מסקנת הדברים שלרש"י והרמב"ם אין לומר כלל פי תקרה בהעלעוועטאר בכל אופן שהיה נעשה ובאופן שהוא נעשה עתה אליבא דרבא שהלכה כמותו אין לומר פי תקרה לגבי רה"ר לכל המפרשים וממילא אין לומר גם לא לתחת העלעוואטאר אף רק לטעם א' משום דנמצא שהוא מד' רוחות שלא אמרינן פי תקרה אליבא דתוס' ורוב הפוסקים. וגם מסתבר כטעם הב' שגם לתחתיו אין לומר כלל פי תקרה ולא רק לרבא אלא אף לאביי אין לומר כדבארתי. וא"כ אינו כלום היתר של פי תקרה מהעלעוואטאר.

והנה למה שבארתי יש מקום לתרץ דברי רש"י [עירובין] בדף פ"ו התמוהין מאד שכתב בהא דר' יהודה דקורה ארבעה מתרת בחורבה משום שסובר שמחיצה תלויה מתרת כר' ישמעאל בר' יוסי שהקשו התוס' הא הוא מדין פי תקרה ואשכחן רב דסובר דמחיצה תלויה אינה מתרת אלא במים ומ"מ סובר פי תקרה. עיי"ש. דרש"י מחלק בין היכא שנעשה להתיר את כל החצר והחורבה וכן כגון בהא דאכסדרה בבקעה שבזה אמרינן פי תקרה ולא נחשב כמחיצה תלויה שהרי נחשבת כמגעת עד הקרקע והגדים שבוקעין הוא כבוקעין דרך פתח וליכא שום חסרון בהמחיצה שלא סותר לה שום דבר לומר שאינה מחיצה. ובין הקורה ארבעה שאף שיש להחורבה שאר המחיצות לא מתרת את כל החורבה כיון שלא עבידא לה אף שמתרת את המקום שתחתיה שעבידא לזה ונמצא שהוא חסרון בהמחיצה שמה שלא הותרה החורבה כולה הוא סותר ואומר שאינה מחיצה. שלכן סובר רש"י שאף למקום שתחתיה תלוי בדין מחיצה תלויה דלמ"ד אינה מתרת מצד בקיעת גדיים שהטעם משמע משום שבקיעתן סותר להמחיצה שכיון שהוא מחיצה ולא פתח הרי בקיעתן מראה שאינה מחיצה, ומטעם זה הוא רק בבקיעת גדיים שנראה הסתירה ולא בבקיעת דגים שאינן נראין כדפרש"י בשבת ק"א. לכן גם בפי תקרה דקורה ארבעה אין להתיר אף לתחתיה לא מצד בקיעת הגדיים שאינה סתירה בפי תקרה ל"מ לתוס' שהוא מדין פתח אלא אף לרש"י יודה שיש לו מעלת פתח אבל הדין שאינה מתרת כל החורבה הוא הסותר ואומר שאינה מחיצה וגם זה הוא נראה ומה לנו אם נסתר כח המחיצה מצד שנראה מבקיעת גדיים או מצד שנראה מאיסור החורבה. ולמ"ד מחיצה תלויה מתרת אף שגדיים בוקעין ואינו חושש כלום להסתירה לבטל כח המחיצה גם הקורה ארבעה אף שאינה מתרת את כל החורבה מתרת מיהא לתחתיה ואינו כלום מה שסותר לבטל כח המחיצה ולכן פי' שר' יהודה סובר שמחיצה תלויה מתרת. והנה הרב הגאון ר' רפאל בער ווייסמאנדל שליט"א בסוף קונטרסו מוכיח שפי תקרה עדיף ממחיצות גמורות שלא בטלי בבקיעת רבים אף למ"ד דבטלי רבים מחיצתא גמורות מהא דלהרשב"א שסרטיא ופלטיא הוא רה"ר אפילו בדלתות מדינה נעולות יקשה מ"ט לא הוי כל ביהכ"נ רה"ר דבשביל מה שהוא גם מקורה לא יעשה יותר רה"י אלא שמצד הקירוי אמרינן פי תקרה שעדיף שלא אמרינן רבים מבטלי מחיצתא ונתן טעם על זה. אבל ודאי אין לומר כן ואף באופן שלא שייך פי תקרה מצד הקירוי הוא רה"י אף להרשב"א וגם הא בעזרה לא היה פי תקרה שלא היה מקורה והיה רה"י לשבת. וקושיתו אינה כלום דגם הרשב"א מודה שאם הרבים צריכים להיות במקום מוקף מחיצות דוקא כמו בביהכ"נ ועזרה דמקדש הוא רה"י וכן בכל קבוץ רבים באופן שרק מצד המחיצות נקבצים שם ורק בסרטיא ופלטיא שהרבים הנקבצים אינם צריכים להמחיצות אך שמ"מ עשו שם מחיצות מאיזה טעם סובר שלא מהני לסלק דין רה"ר ולהשיטה שבתה"ד סי' ע"ג אין בו דין רה"ר משום שעכ"פ לא דמו לדגלי מדבר אבל לא נעשה רה"י כמו במקורה וזה פשוט וברור.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה