אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קלז
לתרץ הערתו על לשון איצטבא שא"ר זירא ער"ח תמוז תש"ח. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר ישראל פורת שליט"א.
מה שהקשה כתר"ה על לשון איצטבא שאר"ז א"ר יהודה בשבת דף ז' והא ר"ז שיבח לרחבא לפרש"י ברכות דף ל"ג על שאמר לשון סטיו ולא איצטבא משום שדקדק בלשון רבו וא"כ מ"ט לא אמר גם ר"ז סטיו. ואף שודאי הוא מחמת שגם ר' יהודה אמר שם [שבת ז] לשון איצטבא כוונת כתר"ה היא להקשות על ר' יהודה מה ששינה בלשונו. וכן הקשה כתר"ה מקידושין דף ע' שר' יהודה אמר דהי"ל לר"נ לומר ליתיב אאיצטבא כדאמרי אינשי ולא הזכיר שהיה לו לומר גם סטיו. הנה לע"ד משמע מלשון רש"י שבת דף ה' ודף צ"א שפירוש סטיו אינו האיצטבא עצמה אלא מקום האיצטבאות, ולכן בקידושין שאיירי לענין האיצטבא עצמה שאמר לו ר"נ שישב על הקרפיטא אמר שנקראת איצטבא ולא סטיו. וכן בהא דר"ז א"ר יהודה באיצטבא שלפני העמודים שאיירי באמצע רה"ר שהיו שם העמודים לתלות הפרגמטיא ואיצטבאות לפניהם שבא למעט ולחייב בין האיצטבאות כמו שממעט בין העמודים מטעם דזימנין דדרסי רבים וא"כ איירי דוקא באיצטבא עצמה לכן אין לקראו סטיו אלא איצטבא. ובברייתא [שבת] דדף ה' במחנות לפלטיא דרך סטיו דאיירי באיצטבאות שלפני החנויות כאיסטוונית בברייתא [שבת] דף ו' ופטור אף בין האיצטבאות מחמת שהוא מקום האיצטבאות קרי לזה סטיו.
ונמצא שיש חלוק בבין האיצטבאות שבאמצע רה"ר לסמוך לרשות היחיד ומדויק כן מרש"י בפירוש סטיו. אך לכאורה מהמ"מ פי"ד משבת ה"ו וקצת גם מהט"ו משמע שאינו מחלק שהוכיח שהלכה כרב יהודה בבין העמודים מברייתא דאיסטוונית והא ברייתא דאיסטוונית איירי בסמוך לרה"י שפטור גם בין האיצטבאות כר' יהודה שאיירי באמצע רה"ר ומחייב בין האיצטבאות, וא"כ משמע ששוה להמ"מ סמוך לרה"י לבאמצע רה"ר וגם בברייתא אינו פוטר אלא על האיצטבאות ואין חלוק בין לשון סטיו לאיצטבא.
אבל עיין ברשב"א שבת שם דההוכחה היא ממה שלא חשיב בברייתא גם בין העמודים וא"כ ניחא דאף שלא חשיב גם איצטבא דבאמצע רה"ר דמודה ר' יהודה, הוא משום דזה ודאי ידעינן מאיסטוונית דסמוך לרה"י דחשיב בברייתא דלענין האיצטבא עצמה אין לחלק בין סמוך לרה"י לבאמצע רה"ר דאם גם האיצטבא עצמה היתה רה"ר משום דהיתה נבטלת לרה"ר גם בסמוך לרה"י היתה נבטלת. ורק אם האיצטבא עצמה אף באמצע רה"ר היא כרמלית משום דלא נבטלת יש ממילא חלוק לענין בין האיצטבאות בין באמצע רה"ר לסמוך לרה"י שבסמוך לרה"י לא שייך כ"כ זימנין דדרסי רבים וניחא תשמישתיה כמו באמצע רה"ר.
ועיין ברשב"א שהקשה על רב יהודה מאי קמ"ל הא בהדיא קתני והאיסטוונית והוא כדבארתי שדין על האיצטבא שפיר יש למילף באמצע רה"ר מסמוך לרה"י. ואף שמר' יהודה שמעינן דדוקא על האיצטבא ולא בין העמודים ולא בין האיצטבאות שהוא חדוש דהא פליג בזה על ר' דימי א"ר יוחנן, מ"מ מקשה דלענין האיצטבא שהוא כרמלית שמעינן שפיר ולא רצה לדחוק שקמ"ל רק הדיוקא דדוקא על האיצטבא ולא הבינים דמשמע ליה מל' הגמ' דעיקר דין דגופיה מחדש ר' יהודה וממילא שמעינן הדיוק דבין העמודים הוא רה"ר וכן גם בין האיצטבאות.
ובהר הבית איירי נמי במקום האיצטבאות שהשמיענו שכל מה שהיה שם היה כפול שהרי מקום האיצטבאות היה גם מקורה וגם הקרוי היה כפול ולכן אמר סטיו, שהמקום קרוי סטיו וידעינן מזה שכל מה שהיה במקום ההוא בין האיצטבאות בין הקרוי היה כפול סטיו לפנים מסטיו ולא שכל הבית היה מקורה. וכן משמע קצת בפסחים דף י"ג שקרי ליה גג האיצטבא ואם כל הר הבית היה מקורה לא שייך לקראו על שם האיצטבא.
ועיין בירושלמי תענית פ"ג ה"ט על עלו להר הבית מפני הגשמים דהא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה שלכאורה תמוה דהא ותני כן הוא תניא נמי הכי כדאיתא בקה"ע ואיזה הוכחה היא מזה שהיה מקורה והמפרשים לא ביארו כלום. ולכן אמינא שהוא מפורש כדבארתי שפי' סטיו אינו האיצטבא עצמה אלא מקום האיצטבא וא"כ יקשה מ"ט נקט הברייתא לשון סטיו אם לא היה מקורה ואין במקום ההוא אלא האיצטבאות והי"ל לומר איצטבא לפנים מאיצטבא היה, אלא צריך לומר משום דהיה גם מקורה אבל רק מקום האיצטבאות לכן אמר לשון סטיו דקאי על המקום דאיצטבאות שהוא לכלול גם הקרוי שעליהם כדפרשתי.
ולכן ברור שמה שכתב הרמב"ם רפ"ה מבית הבחירה וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו, שכוונתו דכל הר הבית היה מקורה באופן זה סטיו לפנים מסטיו, ולא שכולו ממש היה מקורה, וסטיו לפנים מסטיו הוא ענין חדש לגמרי, אלא שכולו היה מקורה שכתב נמשך לסטיו לפנים מסטיו שכתב בתר הכי כפשטות הלשון וכדמוכרח כן מירושלמי. ובמל"מ שהביא רק תחלת דברי הירושלמי משמע קצת שמפרש שכולו ממש היה מקורה אבל א"א לומר כן ומוכרח כדבארתי.
והנה לענין שצריך לדייק לומר בלשון רבו הא מפורש זה במתני' דעדיות פ"א מ"ג ובלשון חייב ויקשה למה הביא מרחבה, אלא משום שבשביל זה צריך לומר דלא היה משנה לשון המשנה דיותר עדיף דהא גם רבו היה צריך לומר בלשונה אלא שהביא שרחבא היה מדקדק בלשון רבו לומר שלא לחינם שינה רב יהודה מלשון המשנה משום דדיבר על תרוייהו על האיצטבאות ועל הקרוי ומתני' בין דפסחים ובין דסוכה איירי רק באיצטבא גופה לבד או בקרוי שהוא גגה לבד לכן לא נקט סטיו אלא איצטבא כטעם דבארתי. ידידו, משה פיינשטיין.