אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קלה
בהעמדת אותיות כתובים כל אחד בניר אחר זה אצל זה בשבת אם יש בזה משום כותב ט"ו סיון תשט"ו. מע"כ ידידי הנכבד הרב ר' יצחק נוסבוים שליט"א.
הנה בדבר אם מותר להעמיד נאמבערס [מספרים] כתובים בנירות מיוחדות כל אחד בניר אחר זה אצל זה כדי שידעו הצבור באיזה דף הם צריכים עתה מחשש כתיבה וכן לסתור מחשש מחיקה. הנכון לע"ד דאם אינו מחבר את האות אלא העמדה בעלמא אין בזה שום חשש, דהא אף בחבור כה"ג באותיות של כסף בפרוכת שמחדש המג"א [או"ח] בסי' ש"מ סק"ו שאסור אינו דין ברור עיין בנשמת אדם כלל ל"ז אות ב' שלכל הפוסקים לא הוי כתב ולרש"י נמי מסתפק אולי דוקא במעשה רוקם סובר שהוא כותב ולא בתחיבת אותיות כסף. עכ"פ בחבור אוסר המג"א ויש להחמיר כדפסק גם הח"א וכן במ"ב ס"ק כ"ב. אבל בלא חבור כלל משמע שאין מקום לאסור דמסתבר שגרוע מלכתוב במשקין שאין מתקיימין שעכ"פ לרגע שהן מתקיימין הוא בחבור אבל הכא שלא מחובר כלל אינו ענין כתיבה כלל.
ומה שלכתוב באפר ובאבק דרכים אסור שפרש"י בשבת דף ק"ד בלשון אחר ששרט באצבעו כמו אותיות בעפר נגוב שמשמע אף בעפר תיחוח שאין שום חבור להאותיות [אף שלשון שרט אינו מדוייק על עפר שאינו מדובק מ"מ משמע שאסור אף בתיחוח] צריך לומר משום שעושה עכ"פ כמעשה כתיבה גזרו בו אף בלא חבור. וכ"כ אסור להמג"א חבור אותיות כסף אף שאינו בדרך כתיבה כיון שהוא מחובר ככתב. דגם המג"א אינו סובר שיש בזה מלאכת כתיבה ממש דהא לא אמר וא"כ אפשר דחייב בשבת אלא אפשר דאסור לעשותו בשבת משום דגם הוא סובר דרש"י בגיטין דף כ' שכתב באנדוכתרי שאינו כתב משום שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובין שמדייק הב"י באה"ע סוף סי' קכ"ה שאם הוא קבוע כגון בארוג או מרוקם כמו שרוקמין הנשים אצלנו שהוא קבוע הוא כתב עיי"ש הוא רק ברקימה שעושה מעשה בהאות גופיה ולא באותיות של כסף שכבר נגמרו רק שמחברן שבזה גם לרש"י אינו כתב אף בחבור קבוע כדכתב הנש"א [ומה שכתב הנש"א שם דמה"ט חק תוכות לא מיקרי כתב אין שייך לכאן דלענין שבת חייב נמי בחק תוכות וצ"ע] וגם חלוק השני שכתב הנש"א דאף אם הוא כתב לגבי גט אין להוכיח שיהיה כתיבה גם לחיוב שבת וכוונתו דדומיא דמשכן בעינן הוא חלוק נכון אך כוונת המג"א דלרש"י שברקימה קבועה הוא כתב לענין כתיבת גט יש לאסור מדרבנן בשבת אף בתחיבת אותיות כסף כיון שלדידיה איכא ע"ז שייכות כתב מאחר שהוא מחובר ככתב. אבל כשליכא תרוייהו שאינו מחובר ככתב ואינו בדרך כתיבה גם לדידיה מותר.
ועיין בח"א סעי' ו' שהוא כמפורש שבהעמדה לבד ליכא שום איסור דהא כתב דיחברם ע"י מחט דרך ב' נקבים לבד דלא הוי חבור דלא יתקיים וגם יעשה ביד שמאל, ואם גם העמדה לבד אסור מה יועיל זה שאינו חבור טוב מ"מ הא עשה הכתיבה בהעמדה לבד ואף שאינו מתקיים לזמן רב הא ג"כ אסור מדרבנן אלא ודאי שבלא חבור אינה כתיבה כלל ולא אסרו ולכן מסתבר להח"א שאף בחבור אם אינו חבור טוב לא אסרו.
ולכן לדינא תליא אם יש איזה חבור דקובען הגבאי שלא יזוזו ממקומן יש לאסור כהמג"א ואם אין שום חבור רק שהעמידן אות זה אצל זה לבד אין לאסור לא מצד כותב ולא מצד מוחק. ידידו, משה פיינשטיין.