אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קכג
אם צריך לצאת מן הבית כשישראל עושה הסטים להחם בבית עצמו ומתחמם בזה גם ביתו.
נשאלתי מידידי הגאון ר' יצחק הוטנער שליט"א באשר שעושה הסטים בהבית אשר גם הוא דר שם הוא ישראל, אם מותר להיות שם בשבת. והשבתי להיתר במקום צורך גדול זה של צנה, דהא לא אפשר הוא ואף אם מיכוין הא הוא איסור דרבנן ולרש"י פסחים דף כ"ו משמע שבאיסור דרבנן לא אסרו אף לרבא ומעשה שבת הא אסור רק מדרבנן לר' יהודה לכו"ע. ואף לתוס' שם [פסחים כו] ד"ה ותסברא דלרבא אסור אף באיסור דרבנן מ"מ הא לצורך גם הם סברי דאין לאסור ואף שהצורך שבתוס' שם הוא במקום מצוה לתקן בית קדשי הקדשים מ"מ ודאי צורך גדול נחשב ג"כ צורך כמו בצורך למצוה ולכן לא כתבו בלשון תירוצם כשהוא לצורך מצוה כגון לתקן בית קדשי הקדשים אלא כתבו כשהוא לצורך כגון לתקן בית קדשי הקדשים משמע שבכל צורך גדול סברי שלא אסרו, ואין לנו צורך יותר גדול מצנה דהכל חולין אצל צנה דהתירו מחמת זה אמירה לעכו"ם להסיק התנור להחם הבית [או"ח] בס"ס ער"ו. ולכן יש להתיר שלא יצטרכו לצאת מביתם בשבת.
ואף שיכולים לסגור את מקום הכנסת החום אינו כלום, דכל לא אפשר וקא מיכוין יש לו עצה שלא ללכת שם אבל כיון שאין עושה מעשה לכוונתו מותר וכ"כ הכא אינו מחוייב לסגור.
וגם אני מסתפק אולי נחשב הנאת חום דבר שאין בו ממש שהוא עוד דרבנן כקול מראה וריח מחמת שאין בו ממש. אבל עיין בט"ז יו"ד סי' קמ"ב סק"ג שכתב שאסור לחמם נגד שלהבת כשקשורה בגחלת של ע"ז ומדאורייתא הוא כדכתב בסק"ב וא"כ גם הסטים כיון שבא משלהבת שקשור בשמן אף שהוא בלא פתילה נמי נחשב קשור בדבר שיש בו ממש. ואף שבשייפיה מנא משחא ואיתלי ביה נורא אמר אביי בביצה דף ל"ט דלא נחשב יש בו ממש מ"מ אולי בשמן טובא שהוא בכלי אפשר הוא כיש בו ממש שלהט"ז יש לאסור מדאורייתא באיסורי הנאה וממילא בשבת הוא רק חד דרבנן וצ"ע בזה לדינא דלכאורה מ"ש חום ממראה נגד אש שמשמן ופתילה של הקדש שהביאו התוס' בפסחים דף כ"ו מירושלמי על בוררת אשה חטים לאור בית השואבה משום דמראה אין בה משום מעילה עכ"פ להט"ז משמע דאסור מדאורייתא [ומה שכתוב ברעק"א על הט"ז, כ"כ להדיא הרא"ש ביצה דף ל"ט איני יודע כוונתו דלא הוזכר שם לענין חמום ובכלל לא הוסיף הרא"ש כלום על לשון הגמ' וצ"ע בכוונת רעק"א] אבל מ"מ יש להתיר כדלעיל. משה פיינשטיין.