אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קכא

סימן קכ

בענין מלאכה בשבת משום פחד מיתה י"ג תמוז תש"ד. מע"כ הרב הגאון המפורסם מוהר"ר יעקב הכהן מעסקין שליט"א.

עיינתי במהרי"ק סי' קל"ז דמחדש דעובדא דנכרי שאמר לישראל קטול לי אספסתא ושדי לחיואי ובשל לי קדרה בשבת ואי לא קטלינא לך ביבמות דף קכ"א היה לר"ש רק איסור מדרבנן מטעם שהיא מלאכה שא"צ לגופה כמו הריגת מזיקין. ולכאורה תמוה דהא בין טעם רש"י ובין טעם תוס' בשבת דף צ"ד אין שייך בכאן דטעם התוס' דצריכה לגופה הוא לצורך שהיה במשכן והריגת מזיקין א"צ להם ובמשכן היו צריכים לעורות, הרי הכא צריך שיתבשל לצורך אכילת אדם ולקטול אספסתא לצורך אכילה דבהמה ומה לנו מה שלא היה עושה המלאכה לצורך זה בלא פחד מיתה עכ"פ עתה עושה לצורך אכילה שזהו צורך גופה הצריך במלאכה דשבת. ואף טעם רש"י דאינה אלא לסלקה מעליו ג"כ הוא רק לענין עצם המלאכה שצריך שיהיה לתכלית איזה צורך ותועלת ולא לתכלית שאינו צורך ותועלת בעצם וא"כ אף בבשל וקצר לצורך עכו"ם מפני פחד מיתה נמי הא עצם המלאכה עשה לצורך ומה לנו מצד איזה טעם רוצה לעשות המלאכה ומ"ש מעשית רפואה לצורל חולה דנחשב צריך לגופה אף שברצונו לא היה רוצה בזה משום דמ"מ אחרי שנחלה וצריך לרפואה נחשב הבשול ושחיקת הסמנים צריכה לגופה. ועיין בחדושי הרמב"ן בשבת שם לענין תופר יריעה שנפל בה דרנא דנחשב צריכה לגופה אף שברצונו לא היתה נופלת שם דרנא דמ"מ כיון שנפלה צריך הוא לגופה של תפירה ונהנה בה עיי"ש, וה"נ ברפואה וא"כ גם בבשל וקצר מצד פחד העכו"ם עכ"פ אחרי שצריך מצד הפחד הרי הוא לאכילה שהיא צורך המלאכה.

וצריך לומר דכוונתו דכיון שהוא מצד פחד העכו"ם אין נוגע לו כלל מחשבת העכו"ם שהוא לאכילה דמחשבתו היא להנצל מהפחד במה שיעשה הבשול והקצירה והוי זה כמבשל וקוצר שלא לצורך כלל אלא לזרוק לים שיש להחשיב א"צ לגופה דלדידיה אינו כלום צורך האחר כשאינו רוצה בצורכו ול"ד לעושה לצורך אכילת אחר שרוצה בהנאתו שודאי נחשב צריכה לגופה משום דאכילת האחר שרוצה בזה הא הוא צורכו אבל הכא אין אכילת העכו"ם צורכו אלא סלוק הפחד צורכו שזה הא הוא רק בהמעשה שעושה אף בלא תכלית שיאכל העכו"ם.

וא"כ אין שייך כלל למילף מכאן לעושה מצד ציוי אב שיחשב שלא לגופה דהא לבד שעיקר המצוה בכבוד אב הוא להאכילו א"כ צריך הוא ממש לאכילה דאביו. ואף אם היתה המצוה רק על השמיעה לדברי אביו שהוא מעשה הבשול נמי יש לו צורך לגופה דבשול במה שהוא עושה בזה מצוה שלא היה לו המצוה בלא ציויו ומה לנו אם הוא צורך לאכילה או צורך לעצם המעשה. ואף בלא מצוה אם יש לו איזה רצון לעשות ציוי חברו נמי הוא צורך לגופה של המלאכה מה שלא היה זה בלא ציויו אבל במה שניצול מפחד מיתה שזה היה עוד יותר כשלא היה העכו"ם מצוהו כלל סובר מהרי"ק שנחשב א"צ לגופה כמו בהריגת מזיקין שלא יוזק שזה היה גם כשלא היה המזיק כלל כאן וכמו הוצאת מת שהצורך הוא שלא יהיה כאן שזה היה גם כשלא היה מת כלל שלא נחשב צורך לגופה. ומה שהוא לצורך אכילה סובר מהרי"ק שאינו כלום דמחשבת עכו"ם אינה שייכת לעושה המלאכה כדבארתי. ולכן על מהרי"ק ל"ק כלום רק דברי הספר שהביא כתר"ה שיליף גם לעושה מצד כבוד אב אינו כלום והם דברים בטלים ממש. והורג מזיקין איירי באין רצין אחריו שליכא פקוח נפש אלא הוא מטעם מלאכה שא"צ לגופה כמפורש בגמ' [שבת] דף קכ"א. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה