אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קכ
עוד בענין הנ"ל י' אייר תרפ"ז ליובאן. להנ"ל.
קבלתי הערות כתר"ה על מכתבי הרביעי. ומש"כ כתר"ה דכמו לדידי ניחא מה שאין דוחין בשביל האכילה לפסח שני אף שבנטמא בשר וחלב קיים אינו זורק ונדחה לשני בשביל האכילה משום דאם נדחהו לשני יצטרכו להתיר ההזאה כמו"כ לכתר"ה ניחא, הנה לע"ד מסתבר שלכתר"ה שהיא מצוה חיובית על האדם מדאורייתא א"כ זה שמצינו בנטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם כדי שיקיים מצות אכילה בשני הוא מדאורייתא, וא"כ אף הכא כיון שלא יוכל לקיים מצות אכילה צריך לדחותו לשני, ולכן נהי שמחמת זה יצטרכו להתיר ההזאה כדי לקיים מצות הקרבה מה בכך הא מצות הקרבה דוחה שבת וא"כ מה"ת נדחה מצות אכילה נהי בשביל האכילה לא ניתנה שבת לידחות הא האכילה הוא רק גורם שידחה בשביל ההקרבה. בשלמא לדידי שאין זה מצוה חיובית על האדם א"כ ודאי זה שאין זורק את הדם בנטמא בשר הוא רק מדרבנן ולכן לא החמירו במקום שיגרום להתיר ההזאה. ואף אם נימא גם לכתר"ה שזה שאין זורק את הדם בנטמא בשר הוא רק מדרבנן כתוס' [פסחים] דף פ' דמדאורייתא אף שהיא מצוה חיובית לא נדחה בשביל זה לשני, מ"מ מאחר שרבנן דחוהו לשני כדי שיקיים מצות אכילה דאורייתא מה"ת ימנעו מזה מחמת שיגרום לעבור איסור הזאה שהוא דרבנן הא עכ"פ זה עדיף שיקיים מצוה דאורייתא ובפרט לר"א שסובר שעשה אלים שיש בה כח לדחות אף איסור דאורייתא דשבת. ונהי שהכא לא ניתנה לידחות מחמת שזמנה אח"כ מ"מ הא כאן גורם שידחה מחמת הקרבה שזמנה היום, רק שיכולין אנו לעבור על איסור דרבנן שאסרו להקריב באופן שיבטל מצות אכילה ואז לא תהיה עשה שזמנה היום ולא תדחה שבת אף באיסור דרבנן, אדרבה נימא דלא נעבור על איסור זה דרבנן ויקיים עשה דאורייתא דהוא עדיף ותהיה עשה שזמנה היום ותדחה הזאה שהוא רק איסור דרבנן לבד. אבל לדידי ניחא דתרוייהו רק דרבנן וזהו כוונתי בתשובתי הקודמת שקצרתי בזה. אך מ"מ בדוחק יש לדחות ראייתי כמו שכתב כתר"ה דגם לדידיה הוא רק דרבנן כתוס' דף פ' ואיסור שבת עדיף.
ומה שדחה כתר"ה ראייתי מזבחים דף ק' איני מבין שאני הוכחתי מפי' הקונטרס שבתוס' שם כגירסא שלפינו [שלפנינו] דדוקא לרבנן דחי אנינות ולא לר' נתן ואיירי שם במת אחר ששחטו וזרקו דגם לרבנן יצאו כבר ידי מצות הקרבה אף שיהיה אסור לאכול דמאי דהוה הוה, ומחמת זה הקשה ר' אדא בר מתנה דסבור דגם לרבנן הוא רק ככל קדשים ואמר לו רבינא דיש חיוב אכילה מיוחדת למ"ד דמעכבא ולכן דוחה אנינות דמצות אכילת פסח שהיא מצוה המוטלת עליו בחיוב דוחה אנינות אבל לר' נתן הוא רק ככל קדשים ולכן אינו דוחה. והיא ראיה ברורה ודברי כתר"ה תמוהים מאד.
ובאם אירע פסול בדם ובבעלים ודאי יצטרך להביא פסח אחר מאחר שהוא פסול ואין שייך כלל לדין עבור צורה אך אני כתבתי לר' נתן דאם זרק הורצה נהי שאסור לזרוק מ"מ הדם הא כשר ליזרק עד שיפסל בשקה"ח א"כ פסח כשר הוא ואינו יכול לימשך ממנו ולהביא אחר וממילא ידחה לשני ואף שאין לי ראיה לדין זה מ"מ כך מסתבר. ומש"כ כתר"ה דאפשר שיכול לפסול הדם ביציאה אף שלטמאות אסור, איני רואה חלוק בזה, הא חזינן בפסול בדם ובבעלים שבעי עבור צורה מ"ט לא יוציאו הבשר לחוץ ולשרפו בו ביום אלא ודאי שאסור וק"ו מתרומה שאסור להפסיד בידים בכל אופן כדאיתא בספ"ק דפסחים אף בנולד ספק טומאה. ואף שיש מקום לומר דבשביל קיום מצות פסח יהיה רשאי להפסיד בידים לר' יהושע שמתיר לטמא בידים משום הפסד חולין כשתטמא בלא זה וא"כ יהיה רשאי הכא גם לטמא הדם בידים, אבל לא מסתבר לומר כן מאחר שמדאורייתא הוא כשר וצריך לזורקו ורק מדרבנן אסרוהו איך נתיר לטמא ולפסול ולשפוך הדם בידים ולכן ודאי שהוא אסור וא"כ ידחה לשני. אבל מה שלטמא פשיטא לכתר"ה לאיסור ולהוציא מסתפק לא מצינו חלוק בזה. ועיין ברש"י בזבחים דף פ"ב שהקשה ליפסלינהו לחצונים להכשיר פנימיים ותירץ למיפסלינהו בידים אסור, א"כ מפורש שאסור לפסול בידים בכל עניני פסול אף בהכנסת פנים שאינו של גנאי וכ"ש ביציאה שהוא גנאי כדאיתא בתוס' מנחות דף ט'. ואין לומר דדוקא לר"א שאזיל לטעמיה בספ"ק דפסחים אמר זה רש"י דלרבנן בלא זה פסול משום שלא סברי רואין דהיה לו לרש"י להזכיר זה וא"כ משמע ברור שלכו"ע אסור.
ומה שהקשה כתר"ה מתוס' [פסחים] דף ס"ח ד"ה ומה שחיטה בסופו דכתבו איכא למיפרך מה להנך שכן בשעת דחייתו מיד יכול לקיים מצותן אבל פסח אינו נאכל אלא בלילה, א"כ כ"ש ששבת של י"ג לא ידחה בשביל הקרבה די"ד. הנה התוס' נשארו בקושיא וא"כ אליבא דאמת סברי התוס' שעכ"פ ילפינן משום דהגמ' אינו סובר סברא זו כיון דעתה הוא זמן האחרון או כתירוץ מלא הרועים עיי"ש וגם כתר"ה הזכירו. ולכן אף שסברי דכל הקרבת הפסח נחשב מכשירי מצות אכילה דט"ו ומ"מ דוחה אף מכשירי הפסח כ"כ דוחה אף בי"ג והוי אדרבה ראיה לדברי מהתוס'. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.