אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קי

סימן קט

עוד בענין הנ"ל פורים תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר מנחם מענדל רובין שליט"א שלום וברכה.

הנה מה שהקשה כתר"ה מ"ש דבעטוף ע"ג עטוף אפילו אין מוסיף לכסות מהגוף יותר שרי ובכובע ע"ג כובע כתבתי שאסור כשלא מכסה יותר מהראש מכפי כובע התחתון. הנה יראה כתר"ה שכובע ע"ג כובע דימה האו"ז לב' חגורות זע"ז שסובר כרש"י לאיסור והוכרח לתרץ מחמת שבכובעין דרך כל בנ"א ללובשן והוא כדכתבתי שם או לנוי או לחמום שכן היה הדרך אצלם באופן כובעים שלהם ולא הוקשה לו גם על שני בגדים זע"ז מ"ש משתי חגורות. ועיין בתוס' שבת דף נ"ט שכתבו שהחלוק ממלבושים הוא שאדם לובשם בשביל הקור אבל תרי המייני מה הנאה יש עיי"ש וצריך לומר בכוונת התוס' שבשביל שהדרך ללבוש בשביל הקור כמה מלבושים נעשה כל לבישה ועיטוף בשם בגד ומלבוש אף שאינו על בשרו אלא על בגדיו ואף שבגד זה אינו מועיל לחמם כגון שהוא דק מאד או שא"צ להחמום. דלא מסתבר שהתוס' יסברו שאסור אף במלבוש ממש ללבוש זע"ז דהא בדף קמ"ז [שבת] בסכניתא פי' התוס' שהוא בגד דק מאד ומ"מ שרי אף שאין מועיל כלום לחמום. ועיין בבאורי הגר"א [או"ח] בסי' ש"א ס"ק פ"ה שכתב כן בפירוש לתוס'. אבל הוא כדבארתי שהדרך ללבוש לחמום נעשה מצד זה כל לבישה ועיטוף ממש בשם בגד ומלבוש אף שאינו על הגוף ממש. ומה שאסורים לבדים הקשים אף דרך עיטוף מהא דבי סדיא בדף קמ"ו [שבת] כדאיתא בסעי' ל"ה והוא משום דאין מחממין כדמשמע מרש"י שם שעל רכין דשרי פי' שדרכן להתחמם בהם א"כ בקשין דאסור הוא משום שאין מחממין צריך לומר דבשביל זה אין הדרך להתעטף בהם והוו כתיבה וקופה ומחצלת שאסורין כדאיתא בנדרים דף נ"ה ופי' הרא"ש שם דלאו דרך מלבוש הוא אלא משאוי. ואף שודאי איירי שהיו בדרך עיטוף ולבישה דבלא דרך מלבוש אסור אף בבגד כדאיתא [או"ח ש"א] בסעי' י"ד אלמא דאף דרך עיטוף ולבישה כיון שהם דברים שאין מתעטפין ולובשין בהן הוא משאוי אף בדרך עיטוף ולבישה ואסור. ולכן גם הלבדים הקשים שאין מחממין אין הדרך להתעטף בהם והוו משאוי אף בדרך עיטוף ולבישה. אבל בדקין טובא כסכניתא שהדרך להתעטף בהם אף שאין מחממין מותר מאחר דהוא מקום לבישה ועיטוף אף שהחמום עשה זה למקום לבישה ועיטוף. עכ"פ בתרי המייני שליכא הנאה ורק מפני הצורך לובשים זה לא נחשב בגד אלא חגורה אחת שלזה יש צורך ולא מחשיב זה שיהיה דרך לבישה בזה גם בלא צורך ולהתיר עוד חגורה. ולכן גם שני כובעין מדמה האו"ז שהי"ל לאסור שג"כ רק מפני הצורך הוא הלבישה והוצרך לומר שמותר משום שדרך כל בנ"א ללובשן. וא"כ הוא רק באופן כובעין שלהם ולא בהמכסה שלנו.

ומה שהביא כתר"ה מתפילין שהוא דרך מלבוש בדף ס"א [שבת] אף שאין בהם עיטוף הגוף אין שייך לכאן דודאי כל שהדרך ללובשן על הגוף הוא דרך מלבוש אף שהוא רק משהו על הגוף. אך כשהוא רק לאצולי מטינוף, ודרך הלבישה צריך להתיר לו מצינו שאין מועיל מה שהוא על הגוף רק שיהיה מוקף כל הגוף כמפורש במג"א [או"ח ש"א] סק"כ בסינר עשוי כעין מלבוש שמותר אף לאצולי טינוף מדם נדותה שהוא רק כשהוא מלפניה ומלאחריה, אבל תפילין הוא דרך מלבוש משום שהדרך ללובשן בחול אף שהוא רק בשביל המצוה מ"מ עשה זה להחשיב דרך לבישה אף בזמן שליכא מצוה כדאיתא כן בתוס' עירובין דף צ"ו שכתבו דהיינו דוקא לאיש משום דרגיל ללובשן בחול וכן בדף צ"ה כתבו דלא מיקרי מלבוש אלא במקום שרגיל להניחו בחול.

והנה לרש"י שפי' טעם אחר במה שאסור שלא במקום תפילין משום שבולטין יותר מדאי והוי כמשאוי מסתבר שיפלוג על המג"א וסובר דכיון דהוא עכ"פ על הגוף ממש הוא דרך לבישה בכל אופן וא"כ גם בסינר מאחריה לבד יש להתיר לרש"י כיון שהוא על גופה ממש והמג"א הוא כתוס' בזה. ויש לתרץ בזה שיטת רש"י דפי' במוך שהתקינה לנדתה בדף ס"ד [שבת] שהוא שלא לטנף בגדיה שהקשו התוס' דאצולי טינוף הא אסור דמשאוי הוא כדאיתא בדף י"א. דרש"י סובר דכיון דהמוך דבוק לגופה נחשב דרך מלבוש ול"ד לכיס הזב שאסור להיות דבוק לגופו שהוא להאמה מצד איסור הוצאת זרע לבטלה כדאיתא בנדה דף י"ג אלא היה רחוק מהגוף לכן כיון שלא נוגע בגופו אינו דרך מלבוש ואם יעשה של נחשת דמשמע קצת דמותר אף סמוך להאמה אין זה בגד אלא כתיבה וקופה שלכן אסור. אבל התוס' סברי דאף בנוגע בגוף אם אינו מקיף הגוף סביב אינו דרך מלבוש לכן אסור במוך לנדתה אף שנוגע בגופה אלא בסינר שמלפניה ומאחריה כדכתב המג"א. ונמצא שעל הבגדים כמכסה דידן גם לרש"י יש לאסור אם הוא רק לאצולי טינוף דעל הבגדים גם רש"י מודה.

ומה שהביא כתר"ה מרש"י [שבת] דף ק"כ שמעפורת הוא לעטוף ראשו אף שחשיב שם גם כובע פשוט שהמעפורת איירי שמכסה יותר דהכובע הוא רק מקצת מראשו ובהמעפורת מעטף כל ראשו ועיטוף הראש הוא כעיטוף הגוף, ואף שבלשון הט"ז סק"י [או"ח סי' ש"א] כתב נראה דזה על הצעיף לחוד אבל אם מכסה גם הגוף הוה דרך מלבוש פשוט שכוונתו יותר מהצעיף אף שמכסה רק הראש ולא מהגוף כלל נמי הוה דרך מלבוש דהראש בכלל הגוף לענין זה. ותמוה לע"ד מה שהפמ"ג מפרש שיהיה קצת מגופה והח"א מצריך שיהיה רוב גופה מנא להם זה. ועיין במ"ב בשער הציון אות נ"ז שהקשה רק על הח"א אבל היא קושיא גם על הפמ"ג וגם על עצמו שבט"ז מפרש ג"כ שהוא דוקא קצת מגופה ופשוט שכוונת הט"ז במכסה גם הגוף שהוא גם הראש בכלל [ואולי מפרש שאיירי שהצעיף הוא מחזיק כל הראש ואין מה לכסות יותר מהראש וסובר בעצמו דדרך עיטוף מותר להמג"א גם בצעיף לבד אבל הוא דוחק]. ומעולם לא היתה כוונתי שיצטרך לעטוף גם קצת מהגוף כדמשמע ממכתב השני של כתר"ה ובפירוש כתבתי שמותר במכסה יותר מכובע התחתון אף שהוא ג"כ רק מהראש אבל המכסה שלנו שאינו מכסה יותר מהתחתון ואינו מציל מצער הגוף אלא מטינוף יש לאסור. רק אם כובע התחתון הוא כזה שירטב מהגשמים ויהיה לו צער הגוף היה שייך להתיר אבל הכובעים שלנו שהם קשים והם עצמם מגינים על הגוף והוי זה רק לאצולי טינוף יש לאסור. ידידו מוקירו דוש"ת, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה