אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קח

סימן קז

בענין המכסה מפלאסטיק [מפלסטיק] שמשימין על הכובע אם מותר לצאת בשבת י"ד כסלו תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם הצדיק מוהר"ר שלום יחזקאל שרגא רובין האלבערשטאם האדמו"ר טשעשינאוו שליט"א.

בדבר המכסה על הכובע שהוא מדבר דק פלאסטיק המתוח על הכובע כמדתו להגן מפני הגשמים כבר ראה כתר"ה כל הדברים בזה. והנה מברייתא דנדרים דף נ"ה שאיתא שם יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים, אין ראיה דהתם הא מתעטף בו כדרך מלבוש דזה ודאי מותר אף שכוונתו רק לאצולי מטינוף, דחלוק זה הא מפורש בש"ע [או"ח] סי' ש"א סעי' י"ג באשה נדה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך אסורה לצאת ואם עשוי כעין מלבוש מותר, וכן בסעי' י"ד שכתב הרמ"א דאסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים כתב הט"ז בסק"י דנראה דזהו על הצעיף לחוד, אבל אם מכסה גם הגוף הוה דרך מלבוש דשרי, וכן כתבו המג"א [או"ח ש"א] ס"ק כ"ג בשם מהרי"ל שאפילו חתיכת בגד פשתן כל שמתעטפת בו כדרך מלבוש שרי, וכוונתו ג"כ אף בעטוף על מקצת הגוף שרי, אבל על הצעיף לחוד אינו כדרך מלבוש. וא"כ הוא הדין באנשים דעל הכובע לחוד לא דמי לשק ויריעה וחמילה שמתעטפים בהם גם הגוף או מקצתו.

וכן הא דכתב הרמ"א שם [או"ח ש"א] שמותר ללבוש כובע על ראשו מפני הגשמים שפירושו כדכתב במשנה ברורה ס"ק נ"ב שלובש מלמעלה כובע גדולה על כובעו כדי שלא יטנף עיי"ש, והוא מהב"י סוף הסימן שכתב שפשט המנהג באלו הארצות לשום האנשים כובע גדול של לבד ע"ג המצנפת מפני הגשמים עיי"ש, נמי הוא רק באופן שהכובע הגדולה מכסה יותר מגוף ראשו מכובע הקטנה והמצנפת, שזהו ג"כ נחשב דרך מלבוש כיון שמכסה יותר. וכן מוכרח מלשון הב"י שכתב מתחלה דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אינו אלא משום אצולי טינוף שרי דלא גרע מסדינין שמביאין הבלנים שמותר להביאם דרך מלבוש, וההיא דיוצאים בשקים מפני הגשמים כיון דדרך מלבוש הוא, והא דאסר בהגמ"ר לנשים לישא מכסה על ראשן היינו שלא כדרך מלבוש דוקא, אבל אם הוא דרך מלבוש שרי, ועפ"ז אפשר שפשט המנהג לשום האנשים כובע גדול של לבד על המצנפת עיי"ש, מפורש דהיתר האנשים הוא רק משום שהוא דרך מלבוש. ומה זה דרך מלבוש הא מפורש בט"ז ובמג"א שהוא כשמתעטף בו קצת מהגוף שהוא יותר מהצעיף לחוד ועפ"ז הוא היתר האנשים דוקא שהוא כשמכסה בכובע הגדולה יותר מבכובע הקטנה. ומדויק לשון הרמ"א שכתב כובע על ראשו שלכאורה לא נכון לשון זה דהא איירי שיש לו כובע על ראשו והוה לו למינקט כובע על כובעו, אבל הוא משום שאינו מתיר אלא כשהכובע הגדולה מכסה קצת מראשו במקום שהיה גלוי מכובע הקטנה התחתונה, וא"כ אדרבה ראיה מכאן שאסור.

ומה שכתב הרמ"א [או"ח ש"א] בסעי' ל"ו ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה הוא ענין אחר, עיין באו"ז ששם הוא מקור הרמ"א מפורש שם בהלכות שבת סי' פ"ד אות ו' שהוא דוקא בכובעים שכן דרך כל בני אדם ללובשם, והוא או לנוי או לחמום ומחלק שם משתי חגורות דאין דרך בנ"א לחגור בו ובטלה דעתו אצל כל בני אדם, והוא אף באופן שיש לו צורך בהן כקמרא עלוי המיינא שבשבת דף נ"ט שהתחתון הוא לתשמיש לחגור בו והעליון הוא לתכשיט לנוי שמ"מ בטלה דעתו, ובכובעים כו"ע דרכן כן ובלא צורך ודאי לא היה דרך בנ"א ללבוש לבטלה. ומסיק שם האו"ז וכן מותר ליתן אלמונץ על הראש ולהשים עליו הכובע שכן נוהגין בנ"א גם בחול, פירוש דבריו שכן נוהגין בנ"א בשביל הקור להשים אלמונץ שהוא בלשוננו פאטשיילא [מטפחת] על הראש ועליו הכובע שהוא לנוי או ג"כ לחמום ביותר, וכתב וכן על זה משום שהוא טעם אחד על היתר דשני כובעים זע"ז. ובימי הרמ"א מסתמא היו ג"כ נוהגין ללבוש שני כובעים זע"ז לנוי או לחמום.

ומסתבר לע"ד שאם הוא לחמום יש להתיר אף שאין דרך בנ"א כן דלא שייך בטלה דעתו לזה דזהו עיקר לבישה להתחמם ורק אם הוא לנוי בעלמא כקמרא עלוי המיינא שייך לומר בטלה דעתו.

עכ"פ רק בכובעים שדרך בנ"א ללבוש כן איירי הרמ"א במה שמתיר בסעי' ל"ו אבל כובע הדק שעל הכובע שאינו מחמם יותר וגם אינו לנוי דאין בזה שום נוי ואדרבה הוא להיפוך שמגרע הנוי אלא הוא רק לאצולי טינוף כהא דעובדא דידן לא שייך להא דרמ"א ויש לאסור.

ול"ד לקאלאשן שמותר שהם גם מחממין, וגם הקאלאשן [הערדלים] הם לא רק להגן על המנעלים אלא גם להגן על הגוף שלא יצטער ממה שנרטבין המנעלים בהמים ומרגיש בגופו רטיבות וצינון כידוע, ושלא להצטער הא מותר כמו במוך שהתקינה לנדתה שלא להצטער שמותר כדאיתא בתוס' שבת דף ס"ד ובש"ע [או"ח ש"א] סעי' י"ג. ואיני יודע מה שהסתפקו הגדולים שהביא כתר"ה בזה. ולכן לע"ד אין להתיר לכסות הכובע בזה וכן אני מורה לאיסור לכל אלו ששואלים ממני. ידידו מוקירו מאד, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה