אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קז
באם מותר לתחוב בתוך הקאלנער [הצוארון] של כתנת וכדומה כדי שלא יתקמט ולצאת בזה בשבת י"ח סיון תשי"ז. מע"כ ידידי הרה"ג ר' משה זאב אספיס שליט"א.
בדבר שאלת כתר"ה אם מותר לתחוב בתוך הצוארון הוא הקאלנער של הכתנת כדי שקצות הצוארון לא יתקמטו ולצאת בזה בשבת לרה"ר דמשמע לו דתכשיט שלא נחשב בדרך מלבוש אסור, וגם כיון שדבר שהוא תכשיט בין לאיש ובין לאשה אסור גם לאיש וגם הנשים משתמשות בזה בצוארון של בגדיהם. הנה פשוט שמותר לכתחלה לצאת בזה דצורך הלבישה היא וכמו בירית שלובשת על בתי שוקיה להדקן כיון דצורך לבישה היא כדפרש"י [שבת] בדף ס"ג. ואין לומר דדוקא היכא שבל"ז מיגליא שוקיה הוי זה צורך לבישה שמותר ולא כשרק הוא ליפות הלבישה שאין להחשיב זה צורך לבישה, דהא התוס' פי' התם [שבת ס"ג] בד"ה בירית דאיירי באופן דלא יתגלו שוקיה כשתטול הבירית וא"כ הוי זה ג"כ רק ליפות שבתי שוקיה לא יתקמטו וכדומה ומ"מ מותר משום דרך לבישה. וא"כ גם כאן מה שתוחב בהצוארון כדי שלא יתקמטו הקצוות הוא צורך לבישה וכמלבוש ממש הוא. וכן ראיה ממה שמותרת לצאת במוך שבסנדלה אף שאינו תכשיט משום שנחשב עכ"פ צורך לבישה.
וכן אין לאסור מצד גזירת תכשיט דהא אין זה דבר נוי ואין בזה חשש שלפה ומחויא ומותר גם לנשים וכ"ש שאין לאסור לאנשים.
והא דמשמע לכתר"ה דתכשיט אסור אם לא שהוא דרך מלבוש הוא טעות, דכמה תכשיטין מצינו שמותר אף שאין שייך עלייהו לבישה ולא צורך לבישה כגון צלוחית של פלייטון שאין בזה דרך לבישה דהא חזינן דבאין בה בושם חייבת חטאת בדף ס"ב [שבת] והבושם שיש שם ודאי לא יעשה חשיבות לבישה אלא ודאי דתכשיט מותר מצד עצמו וכיון שיש בה בושם הוא תכשיט למי שריחה רע, כדאיתא ברש"י שם [שבת ס"ב]. וכן יוצאה בפלפל ובגלגל מלח שנותנת בפיה כשריחה רע אף שודאי אינו דרך לבישה משום דהוא תכשיט למי שריח פיה רע.
ומש"כ רש"י בשריון ובקסדא ובגפיים דכולהו מין מלבושין הן במלחמה בדף ס' [שבת] וכן איתא ברמב"ם ר"פ י"ט אם היו כלים שהן דרך מלבוש כגון שריון וכובע ומגפיים ה"ז פטור, הוא פשוט דהא הלכה כרבנן דכלי המלחמה אינם תכשיטין ולכן הוצרכו לפטור בכלים אלו משום שהן דרך מלבוש דוקא. ואדרבה הא לר"א שסובר שכלי המלחמה הם תכשיטין מותר לצאת בסיף וקשת ותריס ואלה ורומח אף שאינן דרך מלבוש ורבנן לא פליגי עליה אלא משום דאינם תכשיטין כמפורש בגמ' וא"כ מפורש שמה שהוא תכשיט מותר אף באינם דרך מלבוש. ורק שאסרו חכמים באופן שיש לחוש בנשים לשלופי ולאחויי ואסרו גם באנשים באותו תכשיט שהוא בין לאיש בין לאשה, אבל בדבר שתוחבין שלא יתקמטו קצות הצוארון שאינו דבר של נוי אין שייך חשש זה ומותר.
ויש להתיר גם לתחוב לכתחלה שם בשבת שאין נראה כמערים להוציא אלא בדבר שנותנת לתוך פיה אבל במוך שבסנדלה מותרת ליתן לכתחלה עיין בלב"ש [או"ח סי' ש"ג] בסעי' ט"ו ובמ"ב ס"ק מ"ח והטעם משום שידוע לכל שיש לו צורך בזה אף בכאן וכ"ש הכא שאין להדבר צורך אחר שאין שייך חשש זה. ידידו, משה פיינשטיין.