אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן לז
אם מותר להניח היד של כסף בתוך הס"ת לסימן שלא יטעו חמשה עשר באב תשט"ז. מע"כ ידידי הר"ר שרגא פייוול פלאטקין שליט"א.
הנה בדבר שהנהיג מע"כ להניח את היד של כסף בתוך הס"ת במקום סיום קריאת הראשון כדי שהעולה אחריו ימצא את המקום שצריך להתחיל ולא יכשל בברכה לבטלה כשיטעה על עמוד אחר וערערו עליו אחדים מהקהל באמרם שהוא מנהג בזיון ח"ו להס"ת ושלח לי מע"כ העתקה מתשובת הרב הגאון ר' אברהם בנימין זילבערבערג שליט"א מפיטסבורג איך שהסכים להנהגת מע"כ וכתב שהוא תקון גדול אבל רצון מע"כ והמערערים לידע דעתי העניה בזה.
והנה אחרי שנשאלתי מוכרח אני לומר הנכון לע"ד למעשה שאסור לעשות כן דהא אסור להניח אף נביאים ע"ג ס"ת וכ"ש היד שקדושתו קטנה שמצד תשמישו פחותה קדושתו אף מקדושת ביהכ"נ כמפורש ברמ"א [או"ח] סי' קנ"ד סעי' ו' ואף עכשיו שנוהגין לתלותן על הס"ת לנוי כדכתב המג"א ס"ק י"ד הוא רק כקדושת תשמישי קדושה, שודאי אסור להניח על הס"ת. ול"ד למה שמכסין הס"ת כשהוא מונח על השלחן פתוח בהמטפחת שזה נעשה לכבוד להס"ת שאין כבודו להיות בלא מכסה וכמו שצריך להלבישו במפה ומעיל מפני הכבוד. וא"כ צריך טעם גדול להכריע לומר שהנחת היד בתוכו יהיה מותר. וטעם זה שחושש מע"כ שאולי בלא זה יטעה לברך על עמוד אחר ויהיה ברכה לבטלה, אינו טעם, דלא כל מה שרוצה אדם לחוש נחשב חשש אלא מה שמצינו או ראינו שחששו לזה הגדולים שלפנינו, משום דלחשש רחוק אין לחוש, והטעות באופן שיצטרך לחזור ולברך הוא חשש רחוק טובא כדחזינן בכל הקהלות שלא אירע כזה אלא אולי פעם אחת בהרבה שנים ובהרבה קהלות לא אירע כזה לעולם, שאין להחשיב זה חשש שצריכין לחוש לזה אף אם לא היה נידון להכריע דבר איסור וכ"ש הכא שהוא להכריע דבר האסור בעצם שאין להחשיב זה לחשש.
וגם כיון שביד הקורא או איש אחר להשגיח ע"ז להראות להעולה מקום הקריאה אין שייך להתיר אף אם היה זה חשש גדול כיון דיש לתקן זה ע"י השגחת הקורא או השגחת איש אחר, ולחוש שמא יטעה המשגיח בעצמו ודאי הוא כמעט שלא יארע בעולם דכיון דרמיא עליה הוא פשיעה כשיטעה ולא חשידי אינשי לפשוע דאטו ברשיעי עסקינן, ולכן אין מקום להתיר בשביל תקון זה אף אם היינו אומרים שהיה מותר בשביל תקונים כאלו.
אבל האמת נראה לע"ד שאף אם היה חשש גדול לא היה מותר להניח בתוך הס"ת שהוא זלזול בעצם, דמה שמתירין לפעמים זלזול בשביל תקון הוא רק כשהוא תיקון בהס"ת גופה ולא בכגון זה שהוא רק תקון להגברא שלא יכשל כשלא יזדהר בעון ברכה לבטלה, וכדמצינו בכעין זה בחת"ס יו"ד סי' רס"ב וסי' ער"ב שקדירת השם כשהוא יתיר שהוא גורם הפסול לכמה שמות שבס"ת מותר שזהו כבודו שלא יגרום פסול ואם הפסול הוא בפתוחות וסתומות ויוכלין לתקן ע"י קדירת השם אסור אף שהוא תקון גדול וברור והובא בפ"ת סי' ער"ה סק"ד עיי"ש, ולכן כ"ש בכאן כיון שאין זה לתקון הס"ת אלא לתקן הגברא אין שייך לומר זהו כבודו ואסור, וכ"ש למה שנתבאר שאינו בגדר תקון כלל שאסור, וצדקו המערערים בזה ויבטל מע"כ מנהגו זה. ידידו,
משה פיינשטיין.