אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן לו
בהפטרת פ' קדשים כשברך כשהיה פתוח בהפטרת התשפט ביחזקאל.
בשבת פ' קדושים טעו וגללו הנביא ביחזקאל בהפטרת התפשט וברך כבר, ואמרתי שיש לחלק בין כשקורין ההפטרה בחומשים ובספרא דאפטרתא ובין כשקורין בנביא, משום שלפי מנהגנו הוא דבר שלא מצוי כלל שיפטירו בהתשפט, והוא מטעם דכיון שלר"א אין להפטיר בזה כמו שסובר במגילה דף כ"ה שאין מפטירין בהודע את ירושלים את תועבותיה מאותו הטעם עצמו אין להפטיר גם בהתשפט שג"כ נאמר שם את תועבות אבותם הודיעם, ואף שהתי"ט כתב דרק בהודע אין מפטירין דהוא משום שכתיב בה אח"כ אביך האמרי ואמך חתית ולא משום לשון תועבותיה ושחושב שם התועבות, ומשמע שם שבהתשפט גם לר"א מפטירין אבל לע"ד א"א לומר כן דהא משמע מגמ' שהוא ממה שמגנה את ירושלים כפי' הרע"ב שהרי אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך כדכתב התי"ט עצמו שמשמע כן, וגם הרמב"ם מפרש כן בפירוש המשנה וא"כ גם התשפט אין להפטיר ומה שאנו מפטירין הוא משום שאין הלכה כר"א. ולכן נהגו שרק מדוחק עושין דלא כר"א והוא כשצריכין לשתי הפטרות לפ' אחרי ולפ' קדשים שיותר שייכין לפרשיות אלו כבני כושיים והתשפט מפטירין גם בהתשפט אף שהוא דלא כר"א שלפי מנהגנו שמפטירין וערבה בכל שבת הגדול בין כשחל ערב פסח בין כשחל מקודם נמצא שמפטירין בהתשפט רק כשקביעות השנה הוא זח"ג במעוברת שאז קורין אחרי בשבת שחל כ"ו ניסן ופ' קדשים בשבת שחל ג' אייר אבל בקביעות אחרת כמו בה"ח וה"ש הרי מפטירין באחרי וערבה וצריכין רק להפטרה אחת שלכן קורין כבני כושיים, ובקביעות ב"ח וז"ש שחל ר"ח אייר בשבת שקורין אז בקדשים הרי מפטירין השמים כסאי וא"צ אלא הפטרה אחת לאחרי שקורין כבני כושיים, וכשהקביעות הוא בב"ש וג"כ שר"ח אייר הוא ביום א' שקורין אחרי בער"ח ומפטירין במחר חדש א"צ אלא הפטרה אחת לקדשים שקורין כבני כשיים, וקביעות זח"ג במעוברת הוא דבר שלא מצוי שיש שמזדמן אחת לכ"ז ואחת לכ"א ואחת לכ"ד וגם אחת למ"ד שנה שהוא דבר רחוק מאד שכמעט הוא נעלם מסתם אדם, אף שלפעמים רחוקים אירע גם אחת לשלש שנים, וממילא יש לתלות שידע בעת הברכה שצריך לקרא כבני כשיים והיתה הברכה על כבני כשיים אף שהיה פתוח במקום התשפט, וכבר הוריתי בשבת מקץ בחנכה תר"פ שהיה הס"ת נגלל בפ' וישלח וברך, שלא יברך פעם ב' כיון דידוע לכל שבשבת חנוכה הוא בפ' מקץ אך היה סבור שהוא נגלל על מקץ ואף שפתח ברור שלא ראה ונמצא שהברכה היתה על מקץ והגלילה אינה הפסק. וכן יש להורות בכל שבת כשאומר שידע איזה פרשה צריך לקרא שאין לו לברך פעם ב' דדוקא בחשב שצריך לקרות כאן במקום שהיה פתוח צריך לברך פעם ב', ועיין בפמ"ג בא"א סי' ק"מ בסופו שכתב כן והוא נכון דכן מסיק במג"א שם [או"ח ק"מ] דאינו מצד הפסק אלא משום דלא היה דעתיה עלויה עי"ש. וא"כ גם הכא היתה דעתו על הפטרת כבני כשיים שזה מצוי כמעט בכל שנה, ולכן כשקורין בחומשין ובספרא דאפטרתא ששניהם בספר אחד יקרא כבני כשיים, אבל כשקורין בנביא שצריך להביא ספר אחר שהוא נביא של תרי עשר שאף שהיתה דעתו על כבני כשיים יצטרך לברך כיון שהוא בספר אחר לר"ל ביומא דף ע' ופסק כן המג"א [או"ח] בסי' קמ"ג סק"ד וכן הגר"א שם סק"ה, יש להן להפטיר בהתשפט כיון שאין הלכה כר"א. משה פיינשטיין.