אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן כב

סימן כא

בהכרזת הדפים להודיע להמתפללים שאין יודעין המקום תענית י"ז בתמוז תשט"ו. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר יצחק לוי שליט"א.

בדבר להודיע להמתפללים הצריכין לזה באיזה דף נכתב התפלה משום שאין יודעין בעצמם, יש להחשיב זה צורך התפלה כהא דהכרזת השמש יעלה ויבא כדי להזכיר שלא ישכחו לומר יעלה ויבא בתפלה, ואף לדבר שאינו עכוב לחזור התפלה כשלא יאמרו, כהא דעל הנסים נמי כתב המג"א [או"ח] בסי' רל"ו סק"א שנוהגין להכריז משום דעכ"פ הוא צורך תפלה כדאיתא במ"ב שם סק"ז, לכן אף הודעת הדף אף שיש דברים שאינם עכוב בתפלה נמי עכ"פ הם צורך תפלה. אבל הא לא התירו שם אלא בין קדיש לתפלת ערבית משום דתפלת ערבית רשות ולא בין הפרקים בברכות ק"ש וכ"ש שלא באמצע הפרקים, וגם בפסוקי דזמרה הא הדין כמו בק"ש וברכותיה כדאיתא [או"ח] בסי' נ"א סעי' ה', ונמצא שאין היתר אלא בין ישתבח ליוצר.

אבל הנכון לע"ד דכיון דמה שאסור להפסיק בפסוקי דזמרה אינו מצד עצמם אלא הוא מטעם הברכות חדא שברכת ברוך שאמר הוא על כל המזמורים, ואף שבשביל זה היה מקום להתיר אחר שאמר מזמור דאשרי להסוברים דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק ביו"ד סי' י"ט סעי' ה', שהוא מטעם דכיון דאינו חובה דאי בעי שחיט אי בעי לא שחיט הוה כמו שח באמצע סעודה כדאיתא בט"ז סק"ט ונימא גם בפסוד"ז שאף שנוהגין לומר כל המזמורים אינם חובה כ"כ דהא כשאין לו פנאי אינו אומר כולם א"כ אולי הוא כאי בעי אמר אי בעי לא אמר ששיחה לא הוי הפסק, וכן להרא"ש פ' כסוי הדם דסובר בשחיטה שהפסיק בשיחה צריך לברך משום שגמר מצותה שבירך עליה ובשופר והלל ומגילה כיון דלא סגי דלא גמיר א"צ לחזור ולברך שהוא כסח באמצע הסעודה כדפי' במעדני יו"ט, א"כ בפסד"ז כיון דעכ"פ כל המזמורים מצוה אחת דכשיש לו פנאי צריך לאומרם כולם שלכן ודאי דעתו לגמור כולם לא הוי כגמר מצותו ולא יצטרך לחזור ולברך שאף שאסור לכתחלה לא הוי הפסק, וא"כ לצורך היה לן להתיר. אבל הא כתבו התוס' ברכות דף מ"ו טעם אחר שישתבח אינה פותחת בברוך משום שסמוכה לברוך שאמר, ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם וכן איתא בהגר"א [או"ח] סי' נ"א סק"ד טעם זה, ואולי הוא גם כוונת המג"א סק"ג עיי"ש. ונצטרך לומר שהתוס' שהוצרכו לטעם זה סברי או כהסוברים דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק מטעם הט"ז או כהרא"ש בשופר ומגילה כדלעיל.

עכ"פ לצורך תפלה הא יש להתיר מאחר דאיסור השיחה אינו כמו בק"ש שהוא מצד עצמו אלא דהוא מצד הברכות שמצד הברכה הא מצינו שמותר להפסיק אחר ברכת המוציא קודם שאכל לצורך הסעודה כדאיתא [או"ח] בסי' קס"ז סעי' ו', וא"כ ה"נ יכול להפסיק אחר ברוך שאמר לצורך התפלה. וכ"כ אין זה חסרון לסמיכות דישתבח כמו שאין חסרון שאר הפסקים המותרים, ולכן בין מזמור למזמור יש מקום להתיר להכריז הדפים אבל משהתחיל יוצר אור אסור אף בין הפרקים עד אחר שמ"ע, ואם צריך הרב גם אז להכריז צריך להתפלל שחרית ביחידות בביתו. וטוב יותר לכתוב המספרים של הדפים על נירות כל מספר על ניר אחר, ובעת שיצטרך להודיע יניח במקום הנראה לכל את הניר שבמספר הדף שצריך אז.

ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה