אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן כא

סימן כ

בברכת אהבה רבה לענין לצאת ידי ברכת התורה עש"ק אחו"ק תש"ד. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג מהר"ר ברוך גרינפעלד שליט"א.

מה שהקשה כתר"ה איך יוצאין באהבה רבה ידי ברכת התורה הא הוא רק לשון בקשה ורש"י ותוס' ברכות דף י"א כתבו שלא גרסינן למדני חקיך שאין זה ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה, הנכון לע"ד שהוא רק לענין חתימה דאין שייך לחתום בתפלה ובקשה שלבקש צריך באמצע הברכה, והחתימה היא, או להודאה על זה שמקוים אנחנו שיעשה בקשתנו ותקנו להודות ע"ז עוד מתחלה קודם שנעשה, והטעם משום דבידו לעשות בקשתנו שלכן ודאי יעשה כשנזכה, או לטעם על בקשתנו בהברכה משום שבידו היא כי הוא חונן הדעת והוא הרוצה בתשובה וכדומה. ולכן לא שייך שגם בהחתימה יהיה בלשון בקשה דא"כ במה נחלק מהברכה גופה. אבל לצאת ידי חיוב ברכה שצריך לקיום מצוה שייך לצאת אף בלשון תפלה ובקשה שממילא הוא כאמר בברכתו שנתן לנו התורה דאל"כ על מה מתפלל שיתן בלבו ללמוד וללמד.

ואף שלא אמר שצונו ללמוד נמי סגי להברכה לצאת, דהא למ"ד דמברך רק אשר בחר בנו יוצא בה אף שלא נאמר שם שצונו ללמוד. וגם לדינא עיין בהשגות הראב"ד ז"ל על בעה"מ שהיה יוצא לכו"ע באשר בחר שהיא מעולה שבברכות, אך שמ"מ תקנו לברך גם לעסוק והערב נא מצד התפלה שבה, וכוונתו נראה דבאשר בחר יוצא הכל ולא היה צריך לברך שוב לעסוק והערב, אבל בלעסוק והערב לא יצא לגמרי, שמצד חביבות הלמוד חייבו ברכה זו דאשר בחר שהיא מעולה, ולכן בשביל התפלה שלא יכשל שאנו צריכין לזה לא רצו להניחה ולא חשו שימצא שלעסוק והערב תהיה ברכה שאינה צריכה, כיון שהיא הקודמת שאז אינה עדיין לבטלה, וכיון שלא יצא בה ידי אשר בחר שהיא מעולה, צריך לברך גם אשר בחר. וניחא הלשון אין אנו רוצים שכתב הראב"ד. ואף שיש לפרש שכוונתו שתקנו בשביל זה מחדש, אבל מסתבר כפי' הראשון דיהיה ניחא מה שאשר בחר היא האחרונה דאם היה מברך תחלה לא היה יכול לברך לעסוק והערב.

וכה"ג מצינו לענין ברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים שלכתחלה מברך תרווייהו מתחלה מתיר אסורים ואח"כ זוקף כפופים אף שאם קדם ובירך זוקף כפופים א"צ לברך מתיר אסורים כדאיתא [או"ח] בסי' מ"ו סעי' ה' ומ"מ לא נחשב כברכה שאינה צריכה כיון שברכה מתחלה שאז לא היתה לבטלה. וכ"כ הכא אף שנימא שאם מתחלה בירך אשר בחר אינו צריך לברך לעסוק והערב מ"מ ניחא מה שמברך מתחלה לעסוק והערב, וצ"ע לדינא.

עכ"פ חזינן שאין לשון וצונו עיקר בברכה ולכן יכול לצאת גם בלשון בקשה שבאהבה רבה וכוונת רש"י ותוס' הוא רק על החתימה.

ועוד יש לפרש דאף אם נימא כפשטות הלשון שברש"י ותוס' שבלשון בקשה אינו לשון ברכה גם בכל ברכה, מ"מ בברכת התורה שהוא מדאורייתא אינו מצד שצריך לברך על המצוה דהא מדאורייתא ליכא חיוב לברך על המצוה ולכן אף על התורה אינו מצד המצוה, אלא שחייבה לברך על נתינת התורה, ולכן אפשר שזה יוצא גם בתפלה משום שממילא הוא כמברך על נתינת התורה. ולפ"ז היה מקום לומר דלשון וצונו הוא עיקר בברכה על המצוה שתקנו רבנן ומצד זה צריך לברך וצונו לעסוק, דלא גרעה מצות תלמוד התורה משאר מצות, וברכת אשר בחר היא הברכה דצריך מדאורייתא, וא"כ לא היה לו לצאת באשר בחר לבד ואדרבה בברכת לעסוק והערב היה לו לצאת גם הדאורייתא משום דממילא הוא כבירך על נתינת התורה וכדברי ר' יהודה אמר שמואל ור' יוחנן, אך אולי להיכר שהוא מדאורייתא או משום שאשר בחר היא מעולה שבברכות תקנו שיברך גם אשר בחר, אבל באשר בחר לא יצא חיוב ברכה שמדרבנן מחמת שלא אמר וצונו. ובספק שאין צריך לברך אלא אשר בחר לבד הוא משום שספק דרבנן לקולא ומצד חיוב הדאורייתא שהוא לחומרא יוצא באשר בחר. אך יקשה קצת לפ"ז דא"כ היה לו לברך לעסוק והערב שיוצא תרווייהו ואף שלא יצא מה שתקנו גם אשר בחר הוא רק מדרבנן שספק לקולא. וגם יקשה איך יוצא באהבה רבה, ולכן צריך לומר דאין וצונו עיקר בהברכה ולכן יוצא באהבה רבה כדלעיל אך לכתחלה תקנו שניהם. אך אפשר לדחוק דכיון שאיכא כאן ברכה מדאורייתא לא תקנו הברכה מדרבנן שצריך וצונו אלא לכתחלה ולכן יוצא באהבה רבה, וגם בספק עדיף לומר המעולה בברכות כיון שבדיעבד יוצא בה אבל מסתבר כדלעיל.

וכיון שאהבה רבה הוא בלשון תפלה, הוא גם כדבר בפני עצמו שהרי שייך להתפלל עתה שיתן בלבו להבין גם מה שילמוד לאחר הרבה זמן, ולכן ל"ד לברכת התורה שאין שייך בפ"ע אלא על הלמוד שאח"כ לכן היא ברכה בהכרח על הלמוד אך שדנין מצד הפסק בין הברכה למעשה המצוה שבזה נתנו טעם שבתורה ליכא חסרון בהפסק לבטל הברכה, אבל אהבה רבה ששייך גם בפ"ע לא קאי כלל על הלמוד דאח"כ אם הפסיק ולא שנה על אתר, ורק בשנה על אתר שקאי ודאי גם על הלמוד יוצא. ובק"ש פליגי הראשונים אם ממילא הוא כשנה על אתר.

וטעמך שבאהבה רבה כשלא למד על אתר לא נמשך הברכה על הלמוד משום דרק אם היה זה ברכה לבטלה נמשך הברכה אף על מה שילמוד אחר הפסק ולא באהבה רבה דלא יהיה לבטלה אף אם לא יתמשך על הלמוד, הוא דחוק דלא מתורץ להסוברים דגם ק"ש הוא על אתר והוי דין הירושלמי שלא יצא הוא בלא קרא גם ק"ש א"כ הא יהיה לבטלה גם אהבה רבה באם לא יהיה על הלמוד, וממילא יתמשך לדידך על הלמוד שאחר זמן. אך יש לתרץ כטעמך להסוברים דק"ש לא הוי על אתר ואיירי הירושלמי בקרא ק"ש אבל א"כ הוא תירוץ דחוק.

ידידך ורבך, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה