אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן ז
עוד בענין הנ"ל. י' אדר תש"ז. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר חיים מעדניק שליט"א.
ובענין התפילין אין לי מה להוסיף כי איני רואה בדברי כתר"ה דברים חדשים, דודאי חלוקי מכפתו בסוף חמה לבא הוא ברור דהכא גם אבוד זה הוא עצמו האיסור מה שמופקר להאבד כדבארתי שם וזה הא הוא מעשה ממש. ומה שכתב כתר"ה למה יגרע מליתן כתבי הקדש למים שמותר, תמיהני הא ודאי אסור, כמפורש בשבת דף קט"ו בטומוס של ברכות ששקען במים ולהניח עליהן עריבה של טיט שנחשב מאבד בידים, וק"ו של כתר"ה מפטור דהשיך נחש מחמת דהארס אינו בעולם אינו כלום, דכי יסור כתר"ה שמותר להביא כתבי הקדש לפני עכו"ם ששורפן אף דודאי יפטר ממיתה בהביא אדם לפני רוצח בכפתו לפני ארי לפי' ב' דתוס' סנהדרין דף ע"ז, אלא מוכרחין לומר דהכא נחשב זה עצמו האבוד שאסור, ולפי' ראשון דתוס' שם שסברי דדוקא בכפתו שם במקום שהיה פטור ולא בהביאו לשם משמע שגם לפני ארי יתחייב בהביאו וכמפורש בתוס' ב"ק דף נ"ו ורק בארס שאני מטעם שאינו בעולם כלל פטור, וא"כ הכא שחוק בית החולים הוא לשורפן הרי נמצא שישנו דבר המאבד בעולם והוי ודאי כמאבד בידים.
ומה שמותר לטבול בשם שכתוב על בשרו בדיו לחה כבר בארתי יפה בתחלת דברי בתשובתי להגר"מ גיפטער שליט"א וכן בארתי שם דברי הרשב"א באופן נכון ולא קשה כלום משם.
וסברת כתר"ה מחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה שאיתא ביומא דף פ"ה אינו כלום להביא אף להציל מאיסורין וכ"ש בשביל קיום מ"ע, וחזינן אדרבה שהפקיעו מ"ע דשופר ולולב מכל ישראל בשביל חשש עברת אחד ולא אמרינן שכל המצות שיקיימו כל ישראל בכל השנים עדיפי מעברה של אחד באיזה פעם. ועיין באו"ח ס"ס ש"ו בט"ז ס"ק ה' דרק בשביל המרה הכריע שמחללין שבת, ובחדושי הארכתי, וכן נדחה מה שהביא כתר"ה מר"ן יומא לענין היתר שחיטה בשבת לחולה, דהוא רק באיסורין ולא במניעה מעשה.
ומה שדחה כתר"ה הראיה מהש"ך יו"ד גבי מזוזה בסי' רפ"ו סק"ז משום דבזיון גרוע משרפה אינו כלום דודאי שרפה וכל אבוד הוא בזיון גדול, ובדבר באורו במזוזה שמצלת כל העיר בסוף סנהדרין לא ניתוסף בדברי כתר"ה עתה כלום כאשר יראה כתר"ה בעצמו שלא תירץ כלום על מה שהקשתי על דבריו. ידידו. משה פיינשטיין.